א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקייה--בימי יאשייהו בן-אמון, מלך יהודה. א,ב אסוף אסף כול, מעל פני האדמה--נאום-יהוה. א,ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמיים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאום-יהוה. א,ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלים; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכוהנים. א,ה ואת-המשתחווים על-הגגות, לצבא השמיים; ואת-המשתחווים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם. א,ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-ביקשו את-יהוה, ולא דרשוהו. א,ז הס, מפני אדוניי יהוה: כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קרואיו. א,ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלובשים, מלבוש נוכרי. א,ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא: הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה. א,י והיה ביום ההוא נאום-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות. א,יא הילילו, יושבי המכתש: כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף. {ס}
א,יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלים בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקופאים על-שמריהם, האומרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע. א,יג והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא יישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם. א,יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום יהוה, מר צורח שם גיבור. א,טו יום עברה, היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. א,טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות. א,יז והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים--כי ליהוה, חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים. א,יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תיאכל כל-הארץ: כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-יושבי הארץ. {ס}
ב,א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף. ב,ב בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה. ב,ג בקשו את-יהוה כל-ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענווה--אוליי תיסתרו, ביום אף-יהוה. ב,ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצוהריים יגרשוה, ועקרון, תיעקר. {ס}
ב,ה הוי, יושבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב. ב,ו והייתה חבל הים, נוות כרות רועים--וגדרות צאן. ב,ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון: בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלוהיהם, ושב שביתם. ב,ח שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון--אשר חירפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם. ב,ט לכן חי-אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, כי-מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום. ב,י זאת להם, תחת גאונם: כי חירפו ויגדילו, על-עם יהוה צבאות. ב,יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלוהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כול איי הגויים. ב,יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה. ב,יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינווה לשממה, צייה כמדבר. ב,יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קיפוד, בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה, ערה. ב,טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה--כול עובר עליה, ישרוק יניע ידו. {פ}
ג,א הוי מוראה, ונגאלה--העיר, היונה. ג,ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלוהיה לא קרבה. ג,ג שריה בקרבה, אריות שואגים; שופטיה זאבי ערב, לא גרמו לבוקר. ג,ד נביאיה, פוחזים, אנשי, בוגדות; כוהניה, חיללו-קודש, חמסו, תורה. ג,ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עוולה; בבוקר בבוקר משפטו ייתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עוול, בושת. ג,ו הכרתי גויים, נשמו פינותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב. ג,ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-ייכרת מעונה, כול אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כול עלילותם. ג,ח לכן חכו-לי נאום-יהוה, ליום קומי לעד: כי משפטי לאסוף גויים לקובצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי--כי באש קנאתי, תיאכל כל-הארץ. ג,ט כי-אז אהפוך אל-עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד. ג,י מעבר, לנהרי-כוש--עתריי, בת-פוציי, יובילון, מנחתי. ג,יא ביום ההוא, לא תבושי מכול עלילותייך, אשר פשעת, בי: כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאוותך, ולא-תוסיפי לגובהה עוד, בהר קודשי. ג,יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה. ג,יג שארית ישראל לא-יעשו עוולה, ולא-ידברו כזב, ולא-יימצא בפיהם, לשון תרמית: כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד. {פ}
ג,יד רוני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועולזי בכל-לב, בת ירושלים. ג,טו הסיר יהוה משפטייך, פינה אויבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד. {פ}
ג,טז ביום ההוא, ייאמר לירושלים אל-תיראי: ציון, אל-ירפו ידייך. ג,יז יהוה אלוהייך בקרבך, גיבור יושיע; ישיש עלייך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עלייך, ברינה. ג,יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה. ג,יט הנני עושה את-כל-מענייך, בעת ההיא; והושעתי את-הצולעה, והנידחה אקבץ, ושמתים לתהילה ולשם, בכל-הארץ בושתם. ג,כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם: כי-אתן אתכם לשם ולתהילה, בכול עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה. {ש}