מהדורת מכון ממרא להפצת קיום משנה תורה
(אב התשס"ב)
© 2002 כל הזכויות שמורות למכון ממרא
רחוב חיים ויטל 12, ירושלים 95470 (02-652-1906)
א,א בקדמין, ברא ה', ית שמיא, וית ארעא. א,ב וארעא, הות צדיא וריקניא, וחשוכא, על אפי תהומא; ורוחא מן קודם ה', מנשבא על אפי מיא. א,ג ואמר ה', יהי נהורא; והוה נהורא. א,ד וחזא ה' ית נהורא, ארי טב; ואפריש ה', בין נהורא ובין חשוכא. א,ה וקרא ה' לנהורא יממא, ולחשוכא קרא ליליא; והוה רמש והוה צפר, יום חד. {פ}
א,ו ואמר ה', יהי רקיעא במציעות מיא, ויהי מפריש, בין מיא למיא. א,ז ועבד ה', ית רקיעא, ואפריש בין מיא דמלרע לרקיעא, ובין מיא דמעל לרקיעא; והוה כן. א,ח וקרא ה' לרקיעא, שמיא; והוה רמש והוה צפר, יום תניין. {פ}
א,ט ואמר ה', יתכנשון מיא מתחות שמיא לאתר חד, ותיתחזי, יבשתא; והוה כן. א,י וקרא ה' ליבשתא ארעא, ולבית כנישת מיא קרא יממי; וחזא ה', ארי טב. א,יא ואמר ה', תדאית ארעא דתאה עסבא דבר זרעיה מזדרע, אילן פירין עביד פירין לזניה, דבר זרעיה ביה על ארעא; והוה כן. א,יב ואפיקת ארעא דתאה עסבא דבר זרעיה מזדרע, לזנוהי, ואילן עביד פירין דבר זרעיה ביה, לזנוהי; וחזא ה', ארי טב. א,יג והוה רמש והוה צפר, יום תליתיי. {פ}
א,יד ואמר ה', יהון נהורין ברקיעא דשמיא, לאפרשא, בין יממא ובין ליליא; ויהון לאתין ולזמנין, ולממני בהון יומין ושנין. א,טו ויהון לנהורין ברקיעא דשמיא, לאנהרא על ארעא; והוה כן. א,טז ועבד ה', ית תרין נהוריא רברביא: ית נהורא רבא, למשלט ביממא, וית נהורא זעירא למשלט בליליא, וית כוכביא. א,יז ויהב יתהון ה', ברקיעא דשמיא, לאנהרא, על ארעא. א,יח ולמשלט, ביממא ובליליא, ולאפרשא, בין נהורא ובן חשוכא; וחזא ה', ארי טב. א,יט והוה רמש והוה צפר, יום רביעיי. {פ}
א,כ ואמר ה'--ירחשון מיא, רחיש נפשא חיתא; ועופא יפרח על ארעא, על אפי רקיע שמיא. א,כא וברא ה', ית תניניא רברביא; וית כל נפשא חיתא דרחשא דארחישו מיא לזניהון, וית כל עופא דפרח לזנוהי, וחזא ה', ארי טב. א,כב ובריך יתהון ה', למימר: פושו וסגו, ומלו ית מיא ביממיא, ועופא, יסגי בארעא. א,כג והוה רמש והוה צפר, יום חמישיי. {פ}
א,כד ואמר ה', תפיק ארעא נפשא חיתא לזנה, בעיר ורחיש וחית ארעא, לזנה; והוה כן. א,כה ועבד ה' ית חית ארעא לזנה, וית בעירא לזנה, וית כל רחשא דארעא, לזנוהי; וחזא ה', ארי טב. א,כו ואמר ה', נעביד אנשא בצלמנא כדמותנא; וישלטון בנוני ימא ובעופא דשמיא, ובבעירא ובכל ארעא, ובכל רחשא, דרחיש על ארעא. א,כז וברא ה' ית אדם בצלמיה, בצלם אלוהים ברא יתיה: דכר ונוקבא, ברא יתהון. א,כח ובריך יתהון, ה', ואמר להון ה' פושו וסגו ומלו ית ארעא, ותקופו עלה; ושלוטו בנוני ימא, ובעופא דשמיא, ובכל חיתא, דרחשא על ארעא. א,כט ואמר ה', הא יהבית לכון ית כל עסבא דבר זרעיה מזדרע דעל אפי כל ארעא, וית כל אילנא דביה פירי אילנא, דבר זרעיה מזדרע: לכון יהי, למיכל. א,ל ולכל חית ארעא ולכל עופא דשמיא ולכול דרחיש על ארעא, דביה נפשא חיתא, ית כל ירוק עסבא, למיכל; והוה כן. א,לא וחזא ה' ית כל דעבד, והא תקין לחדא; והוה רמש והוה צפר, יום שתיתיי. {פ}
ב,א ואשתכללו שמיא וארעא, וכל חיליהון. ב,ב ושיצי ה' ביומא שביעאה, עבידתיה דעבד; ונח ביומא שביעאה, מכל עבידתיה דעבד. ב,ג ובריך ה' ית יומא שביעאה, וקדיש יתיה: ארי ביה נח מכל עבידתיה, דברא ה' למעבד. {פ}
ב,ד אילין תולדת שמיא וארעא, כד אתבריאו: ביומא, דעבד ה' אלוהים--ארעא ושמיא. ב,ה וכול אילני חקלא, עד לא הוו בארעא, וכל עסבא דחקלא, עד לא צמח: ארי לא אחית ה' אלוהים מטרא, על ארעא, ואנש לית, למפלח ית אדמתא. ב,ו ועננא, הוה סליק מן ארעא, ומשקי, ית כל אפי אדמתא. ב,ז וברא ה' אלוהים ית אדם, עפרא מן ארעא, ונפח באפוהי, נשמתא דחיי; והות באדם, לרוח ממללא. ב,ח ונצב ה' אלוהים, גינתא בעדן--מלקדמין; ואשרי תמן, ית אדם דברא. ב,ט ואצמח ה' אלוהים, מן ארעא, כל אילן דמרגג למחזי, וטב למיכל--ואילן חייא, במציעות גינתא, ואילן, דאכלי פירוהי חכמין בין טב לביש. ב,י ונהרא הוה נפיק מעדן, לאשקאה ית גינתא; ומתמן, מתפרש, והוי, לארבעא רישי נהרין. ב,יא שום חד, פישון--הוא דמקיף, ית כל ארע חווילה, דתמן, דהבא. ב,יב ודהבא דארעא ההיא, טב; תמן בדולחא, ואבני בורלא. ב,יג ושום נהרא תניינא, גיחון--הוא דמקיף, ית כל ארע כוש. ב,יד ושום נהרא תליתאה דגלת, הוא דמהליך למדנחא דאתור; ונהרא רביעאה, הוא פרת. ב,טו ודבר ה' אלוהים, ית אדם; ואשרייה בגינתא דעדן, למפלחה ולמיטרה. ב,טז ופקיד ה' אלוהים, על אדם למימר: מכול אילן גינתא, מיכל תיכול. ב,יז ומאילן, דאכלי פירוהי חכמין בין טב לביש--לא תיכול, מיניה: ארי, ביומא דתיכול מיניה--ממת תמות. ב,יח ואמר ה' אלוהים, לא תקין דיהי אדם בלחודוהי; אעביד ליה סמך, כקבליה. ב,יט וברא ה' אלוהים מן ארעא, כל חית ברא וית כל עופא דשמיא, ואייתי לוות אדם, למחזי מא יקרי ליה; וכול דהוה קרי ליה אדם נפשא חיתא, הוא שמיה. ב,כ וקרא אדם שמהן, לכל בעירא ולעופא דשמיא, ולכול, חית ברא; ולאדם, לא אשכח סמך כקבליה. ב,כא ורמא ה' אלוהים שינתא על אדם, ודמוך; ונסיב, חדא מעלעוהי, ומלי בסרא, תחותה. ב,כב ובנא ה' אלוהים ית עלעא דנסיב מן אדם, לאיתתא; ואייתיה, לוות אדם. ב,כג ואמר, אדם, הדא זמנא גרמא מגרמיי, ובסרא מבסרי; לדא יתקרי איתתא, ארי מבעלה נסיבא דא. ב,כד על כן, ישבוק גבר, בית משכבי אבוהי, ואימיה; וידבוק באיתתיה, ויהון לבסרא חד. ב,כה והוו תרוויהון ערטילאין, אדם ואיתתיה; ולא, מתכלמין. ג,א וחויא, הוה חכים, מכול חית ברא, דעבד ה' אלוהים; ואמר, לאיתתא, בקושטא ארי אמר ה', לא תיכלון מכול אילן גינתא. ג,ב ואמרת איתתא, לחויא: מפירי אילן גינתא, ניכול. ג,ג ומפירי אילנא, דבמציעות גינתא--אמר ה' לא תיכלון מיניה, ולא תקרבון ביה: דלמא תמותון. ג,ד ואמר חויא, לאיתתא: לא ממת, תמותון. ג,ה ארי, גלי קודם ה', ארי ביומא דתיכלון מיניה, ויתפתחן עיניכון; ותהון, כרברבין, חכמין, בין טב לביש. ג,ו וחזת איתתא ארי טב אילנא למיכל וארי אסו הוא לעיינין, ומרגג אילנא לאסתכלא ביה, ונסיבת מאיביה, ואכלת; ויהבת אף לבעלה עימה, ואכל. ג,ז ואתפתחא, עיני תרוויהון, וידעו, ארי ערטילאין אינון; וחטיטו להון טרפי תינין, ועבדו להון זרזין. ג,ח ושמעו ית קל מימרא דה' אלוהים, מהליך בגינתא--למנח יומא; ואיטמר אדם ואיתתיה, מן קודם ה' אלוהים, בגו, אילן גינתא. ג,ט וקרא ה' אלוהים, לאדם; ואמר ליה, אן את. ג,י ואמר, ית קל מימרך שמעית בגינתא; ודחילית ארי ערטילאי אנא, ואיטמרית. ג,יא ואמר--מן חווי לך, ארי ערטילאי את; המן אילנא, דפקידתך בדיל דלא למיכל מיניה--אכלתא. ג,יב ואמר, אדם: איתתא דיהבת עימי, היא יהבת לי מן אילנא ואכלית. ג,יג ואמר ה' אלוהים לאיתתא, מא דא עבדת; ואמרת, איתתא, חויא אטעייני, ואכלית. ג,יד ואמר ה' אלוהים לחויא, ארי עבדת דא, ליט את מכל בעירא, ומכול חית ברא; על מעך תיזיל, ועפרא תיכול כל יומי חייך. ג,טו ודבבו אשווי, בינך ובין איתתא, ובין בנך, ובין בנהא: הוא יהי דכיר מא דעבדת ליה מלקדמין, ואת תהי נטר ליה לסופא. {ס}
ג,טז לאיתתא אמר, אסגאה אסגי צערכי ועידוייכי--בצער, תלידין בנין; ולוות בעליך, תהי תיאובתיך, והוא, ישלוט ביך. {ס}
ג,יז ולאדם אמר, ארי קבילתא למימר איתתך, ואכלת מן אילנא, דפקידתך למימר לא תיכול מיניה--ליטא ארעא, בדילך, בעמל תיכלינה, כול יומי חייך. ג,יח וכובין ואטדין, תצמח לך; ותיכול, ית עסבא דחקלא. ג,יט בזיעתא דאפך, תיכול לחמא, עד דתיתתב לארעא, דמינה אתבריתא: ארי עפרא את, ולעפרא תתוב. ג,כ וקרא אדם שום איתתיה, חווה: ארי היא הות אימא, דכל בני אנשא. ג,כא ועבד ה' אלוהים לאדם ולאיתתיה, לבושין דיקר על משך בסרהון--ואלבישינון. {פ}
ג,כב ואמר ה' אלוהים, הא אדם הוה יחידיי בעלמא מיניה, למידע, טב וביש; וכען דלמא יושיט ידיה, וייסב אף מאילן חייא, וייכול, וייחי לעלם. ג,כג ושלחיה ה' אלוהים, מגינתא דעדן--למפלח, בארעא, דאתברי, מתמן. ג,כד ותריך, ית אדם; ואשרי מלקדמין לגינתא דעדן ית כרוביא, וית שנן חרבא דמתהפכא, למיטר, ית אורח אילן חייא. {ס}
ד,א ואדם, ידע ית חווה איתתיה; ועדיאת, וילידת ית קין, ואמרת, קניתי גוברא מן קודם ה'. ד,ב ואוסיפת למילד, ית אחוהי ית הבל; והוה הבל, רעי ענא, וקין, הוה פלח בארעא. ד,ג והוה, מסוף יומין; ואייתי קין מאיבא דארעא, קורבנא--קודם ה'. ד,ד והבל אייתי אף הוא מבכירי עניה, ומשמיניהון; והות רעווא קודם ה', בהבל ובקורבניה. ד,ה ובקין ובקורבניה, לא הות רעווא; ותקיף לקין לחדא, ואתכבישו אפוהי. ד,ו ואמר ה', לקין: למא תקיף לך, ולמא אתכבישו אפך. ד,ז הלא אם תוטיב עובדך, ישתביק לך, ואם לא תוטיב עובדך, ליום דינא חטאך נטיר; עתיד לאתפרעא מינך, אם לא תתוב, ואם תתוב, ישתביק לך. ד,ח ואמר קין, להבל אחוהי; והוה במהויהון בחקלא, וקם קין בהבל אחוהי וקטליה. ד,ט ואמר ה' לקין, אן הבל אחוך; ואמר לא ידענא, הנטר אחי אנא. ד,י ואמר, מא עבדתא; קל דם זרעיין דעתידין למיפק מן אחוך, קבלן קודמיי מן ארעא. ד,יא וכען, ליט את, מן ארעא דפתחת ית פומה, וקבילת ית דמא דאחוך מן ידך. ד,יב ארי תפלח בארעא, לא תוסיף למיתן חילה לך; מטולטל וגלי, תהי בארעא. ד,יג ואמר קין, קודם ה': סגי חובי, מלמשבק. ד,יד הא תריכתא יתי יומא דין, מעל אפי ארעא, ומן קודמך, לית אפשר לאיטמרא; ואיהי מטולטל וגלי, בארעא, ויהי כל דישכחינני, יקטלינני. ד,טו ואמר ליה ה', לכין כל קטוליא קין, לשבעא דרין, יתפרע מיניה; ושווי ה' לקין אתא, בדיל דלא למקטל יתיה כל דישכחיניה. ד,טז ונפק קין, מן קודם ה'; ויתיב בארע גלי ומטולטל דהות עבידא עלוהי, מלקדמין כגינתא דעדן. ד,יז וידע קין ית איתתיה, ועדיאת וילידת ית חנוך; והוה, בני קרתא, וקרא שמה דקרתא, כשום בריה חנוך. ד,יח ואתייליד לחנוך, ית עירד, ועירד, אוליד ית מחויאל; ומחייאל, אוליד ית מתושאל, ומתושאל, אוליד ית למך. ד,יט ונסיב ליה למך, תרתין נשין: שום חדא עדה, ושום תנייתא צילה. ד,כ וילידת עדה, ית יבל: הוא הוה--ריבהון, דיתבי משכנין ומרי בעיר. ד,כא ושום אחוהי, יובל: הוא הוה--ריבהון, דכל דמנגן על פום נבלא ידעי זמר כינרא ואבובא. ד,כב וצילה אף היא, ילידת ית תובל קין--הוא הוה ריבהון, דכל דידעי עבידת נחשא וברזלא; ואחתיה דתובל קין, נעמה. ד,כג ואמר למך לנשוהי, עדה וצילה שמעא קלי--נשי למך, אציתא למימרי: לא גוברא קטילית דבדיליה אנא סביל חובין לממת, ואף לא עולימא חבילית דבדיליה ישתיצי זרעי. ד,כד ארי שבעא דרין, איתליאו לקין; הלא ללמך בריה, שבעין ושבעא. ד,כה וידע אדם עוד, ית איתתיה, וילידת בר, וקרת ית שמיה שת: ארי אמרת יהב לי ה', בר אוחרן--חלף הבל, דקטליה קין. ד,כו ולשת אף הוא אתייליד בר, וקרא ית שמיה אנוש; בכין ביומוהי חלו בני אנשא, מלצלאה בשמא דה'. {ס}
ה,א דין ספר, תולדת אדם: ביומא, דברא ה' אדם, בדמות אלוהים, עבד יתיה. ה,ב דכר ונוקבא, בראנון; ובריך יתהון, וקרא ית שומהון אדם, ביומא, דאתבריאו. ה,ג וחיא אדם, מאה ותלתין שנין, ואוליד בדמותיה, דדמי ליה; וקרא ית שמיה, שת. ה,ד והוו יומי אדם, בתר דאוליד ית שת, תמני מאה, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,ה והוו כל יומי אדם, דחיא, תשע מאה ותלתין, שנין; ומית. {ס}
ה,ו וחיא שת, מאה וחמיש שנין; ואוליד, ית אנוש. ה,ז וחיא שת, בתר דאוליד ית אנוש, תמני מאה ושבע, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,ח והוו, כל יומי שת, תשע מאה ותרתא עסרי, שנין; ומית. {ס}
ה,ט וחיא אנוש, תשעין שנין; ואוליד, ית קינן. ה,י וחיא אנוש, בתר דאוליד ית קינן, תמני מאה וחמיש עסרי, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,יא והוו, כל יומי אנוש, תשע מאה וחמיש, שנין; ומית. {ס}
ה,יב וחיא קינן, שבעין שנין; ואוליד, ית מהללאל. ה,יג וחיא קינן, בתר דאוליד ית מהללאל, תמני מאה וארבעין, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,יד והוו, כל יומי קינן, תשע מאה ועסר, שנין; ומית. {ס}
ה,טו וחיא מהללאל, שיתין וחמיש שנין; ואוליד, ית ירד. ה,טז וחיא מהללאל, בתר דאוליד ית ירד, תמני מאה ותלתין, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,יז והוו, כל יומי מהללאל, תמני מאה ותשעין וחמיש, שנין; ומית. {ס}
ה,יח וחיא ירד, מאה ושיתין ותרתין שנין; ואוליד, ית חנוך. ה,יט וחיא ירד, בתר דאוליד ית חנוך, תמני מאה, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,כ והוו, כל יומי ירד, תשע מאה ושיתין ותרתין, שנין; ומית. {ס}
ה,כא וחיא חנוך, שיתין וחמיש שנין; ואוליד, ית מתושלח. ה,כב והליך חנוך בדחלתא דה', בתר דאוליד ית מתושלח, תלת מאה, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,כג והוו, כל יומי חנוך, תלת מאה ושיתין וחמיש, שנין. ה,כד והליך חנוך, בדחלתא דה'; ולייתוהי, ארי אמית יתיה ה'. {ס}
ה,כה וחיא מתושלח, מאה ותמנן ושבע שנין; ואוליד, ית למך. ה,כו וחיא מתושלח, בתר דאוליד ית למך, שבע מאה ותמנן ותרתין, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,כז והוו, כל יומי מתושלח, תשע מאה ושיתין ותשע, שנין; ומית. {ס}
ה,כח וחיא למך, מאה ותמנן ותרתין שנין; ואוליד, בר. ה,כט וקרא ית שמיה נוח, למימר: דין ינחמיננא מעובדנא, ומליאות ידנא, מן ארעא, דלטה ה'. ה,ל וחיא למך, בתר דאוליד ית נוח, חמיש מאה ותשעין וחמיש, שנין; ואוליד בנין, ובנן. ה,לא והוו, כל יומי למך, שבע מאה ושבעין ושבע, שנין; ומית. {ס}
ה,לב והוה נוח, בר חמיש מאה שנין; ואוליד נוח, ית שם ית חם וית יפת. ו,א והוה כד שריאו בני אנשא, למסגי על אפי ארעא; ובנתא, אתיילידא להון. ו,ב וחזו בני רברביא ית בנת אנשא, ארי שפירן אינין; ונסיבו להון נשין, מכול דאתרעיאו. ו,ג ואמר ה', לא יתקיים דרא בישא הדין קודמיי לעלם, בדיל דאינון בסרא, ועובדיהון בישין; ארכא יהיב להון, מאה ועסרין שנין אם יתובון. ו,ד גיבריא הוו בארעא, ביומיא האינון, ואף בתר כן דעלין בני רברביא לוות בנת אנשא, וילדן להון: אינון גיבריא דמעלמא, אנשין דשמא. {פ}
ו,ה וחזא ה', ארי סגיאת בישת אנשא בארעא, וכל יצרא מחשבת ליביה, לחוד ביש כל יומא. ו,ו ותב ה' במימריה, ארי עבד ית אנשא בארעא; ואמר במימריה, למתבר תוקפהון כרעותיה. ו,ז ואמר ה', אמחי ית אנשא דבריתי מעל אפי ארעא, מאנשא עד בעירא, עד רחשא ועד עופא דשמיא: ארי תבית במימרי, ארי עבדתינון. ו,ח ונוח, אשכח רחמין קודם ה'. {פ}
ו,ט אילין, תולדת נוח--נוח גבר זכאי שלים הוה, בדרוהי: בדחלתא דה', הליך נוח. ו,י ואוליד נוח, תלתא בנין--ית שם, ית חם וית יפת. ו,יא ואתחבלת ארעא, קודם ה'; ואתמליאת ארעא, חטופין. ו,יב וחזא ה' ית ארעא, והא אתחבלת: ארי חבילו כל בסרא אנש אורחיה, על ארעא. {ס}
ו,יג ואמר ה' לנוח, קיצא דכל בסרא על לקדמיי--ארי אתמליאת ארעא חטופין, מן קודם עובדיהון בישיא; והאנא מחבילהון, עם ארעא. ו,יד עביד לך תיבתא דאעין דקדרוס, מדורין תעביד ית תיבתא; ותחפי יתה מגיו ומברא, בכופרא. ו,טו ודין, דתעביד יתה: תלת מאה אמין, אורכא דתיבתא, חמשין אמין פותיה, ותלתין אמין רומה. ו,טז ניהור תעביד לתיבתא, ולאמתא תשכללינה מלעילא, ותרעא דתיבתא, בסטרה תשווי; מדורין ארעאין תניינין ותליתאין, תעבדינה. ו,יז ואנא, האנא מיתי ית טופנא מיא על ארעא, לחבלא כל בסרא דביה רוחא דחיי, מתחות שמיא: כול דבארעא, ימות. ו,יח ואקים ית קיימי, עימך; ותיעול, לתיבתא--את, ובנך ואיתתך ונשי בנך עימך. ו,יט ומכל דחי מכל בסרא תרין מכולא, תעיל לתיבתא--לקיימא עימך: דכר ונוקבא, יהון. ו,כ מעופא לזנוהי, ומן בעירא לזנה, מכול רחשא דארעא, לזנוהי--תרין מכולא ייעלון לוותך, לקיימא. ו,כא ואת סב לך, מכל מיכל דמתאכיל, ותכנוש, לוותך; ויהי לך ולהון, למיכל. ו,כב ועבד, נוח: ככול דפקיד יתיה, ה'--כן עבד. ז,א ואמר ה' לנוח, עול את וכל אנש ביתך לתיבתא: ארי יתך חזיתי זכאי קודמיי, בדרא הדין. ז,ב מכול בעירא דכיא, תיסב לך שבעא שבעא--דכר ונוקבא; ומן בעירא דלייתהא דכיא, תרין--דכר ונוקבא. ז,ג אף מעופא דשמיא שבעא שבעא, דכר ונוקבא, לקיימא זרעא, על אפי כל ארעא. ז,ד ארי לזמן יומין עוד שבעא, אנא מחית מטרא על ארעא, ארבעין יממין, וארבעין לילוון; ואמחי, ית כל יקומא דעבדית, מעל, אפי ארעא. ז,ה ועבד, נוח, ככול דפקדיה, ה'. ז,ו ונוח, בר שית מאה שנין; וטופנא הוה, מיא על ארעא. ז,ז ועל נוח, ובנוהי ואיתתיה ונשי בנוהי עימיה--לתיבתא: מן קודם, מי טופנא. ז,ח מן בעירא, דכיא, ומן בעירא, דלייתהא דכיא; ומן עופא--וכול, דרחיש על ארעא. ז,ט תרין תרין עלו עם נוח, לתיבתא--דכר ונוקבא: כמא דפקיד ה', ית נוח. ז,י והוה, לזמן שבעא יומין; ומי טופנא, הוו על ארעא. ז,יא בשנת שית מאה שנין, לחיי נוח, בירחא תניינא, בשבעת עסרא יומא לירחא--ביומא הדין, אתבזעו כל מבועי תהום רבא, וכווי דשמיא, אתפתחא. ז,יב והוה מטרא, נחית על ארעא, ארבעין יממין, וארבעין לילוון. ז,יג בכרן יומא הדין על נוח, ושם וחם ויפת בני נוח; ואיתת נוח, ותלת נשי בנוהי עימהון--לתיבתא. ז,יד אינון וכל חיתא לזנה, וכל בעירא לזנה, וכל רחשא דרחיש על ארעא, לזנוהי; וכל עופא לזנוהי, כול ציפר כל דפרח. ז,טו ועלו עם נוח, לתיבתא, תרין תרין מכל בסרא, דביה רוחא דחיי. ז,טז ועליא, דכר ונוקבא מכל בסרא עלו, כמא דפקיד יתיה, ה'; ואגין ה' במימריה, עלוהי. ז,יז והוה טופנא ארבעין יומין, על ארעא; וסגיאו מיא, ונטלו ית תיבתא, ואיתרמת, מעל ארעא. ז,יח ותקיפו מיא וסגיאו לחדא, על ארעא; ומהלכא תיבתא, על אפי מיא. ז,יט ומיא, תקיפו לחדא לחדא--על ארעא; ואתחפיאו, כל טוריא רמיא, דתחות, כל שמיא. ז,כ חמיש עסרי אמין מלעילא, תקיפו מיא; ואתחפיאו, טוריא. ז,כא ומית כל בסרא דרחיש על ארעא, בעופא ובבעירא ובחיתא, ובכל רחשא, דרחיש על ארעא--וכול, אנשא. ז,כב כול דנשמת רוח חיין באפוהי, מכול דביבשתא--מיתו. ז,כג ומחא ית כל יקומא דעל אפי ארעא, מאנשא עד בעירא עד רחשא ועד עופא דשמיא, ואתמחיאו, מן ארעא; ואשתאר ברם נוח ודעימיה, בתיבתא. ז,כד ותקיפו מיא, על ארעא, מאה וחמשין, יומין. ח,א ודכיר ה', ית נוח, וית כל חיתא וית כל בעירא, דעימיה בתיבתא; ואעבר ה' רוחא על ארעא, ונחו מיא. ח,ב ואסתכרו מבועי תהומא, וכווי דשמיא; ואתכלי מטרא, מן שמיא. ח,ג ותבו מיא מעל ארעא, אזלין ותייבין; וחסרו מיא--מסוף, מאה וחמשין יומין. ח,ד ונחת תיבתא בירחא שביעאה, בשבעת עסרא יומא לירחא, על, טורי קרדו. ח,ה ומיא, הוו אזלין וחסרין, עד, ירחא עסיראה; בעסיראה בחד לירחא, איתחזיאו רישי טוריא. ח,ו והוה, מסוף ארבעין יומין; ופתח נוח, ית כוות תיבתא דעבד. ח,ז ושלח, ית עורבא; ונפק מיפק ותאיב, עד דיבישו מיא מעל ארעא. ח,ח ושלח ית יונה, מלוותיה--למחזי אם קלו מיא, מעל אפי ארעא. ח,ט ולא אשכחת יונה מנח לפרסת רגלה, ותבת לוותיה לתיבתא--ארי מיא, על אפי כל ארעא; ואושיט ידיה ונסבה, ואעיל יתה לוותיה לתיבתא. ח,י ואוריך עוד, שבעא יומין אוחרנין; ואוסיף שלח ית יונה, מן תיבתא. ח,יא ואתת לוותיה יונה לעידן רמשא, והא טרף זיתא תביר מחת בפומה; וידע נוח, ארי קלו מיא מעל ארעא. ח,יב ואוריך עוד, שבעא יומין אוחרנין; ושלח, ית יונה, ולא אוסיפת למתב לוותיה, עוד. ח,יג והוה בשית מאה וחדא שנין, בקדמאה בחד לירחא, נגובו מיא, מעל ארעא; ואעדי נוח, ית חופאה דתיבתא, וחזא, והא נגובו אפי ארעא. ח,יד ובירחא, תניינא, בעסרין ושבעא יומין, לירחא--יבישת, ארעא. {ס}
ח,טו ומליל ה', עם נוח למימר. ח,טז פוק, מן תיבתא--את, ואיתתך ובנך ונשי בנך עימך. ח,יז כל חיתא דעימך מכל בסרא, בעופא ובבעירא ובכל רחשא דרחיש על ארעא--אפיק עימך; ויתיילדון בארעא, וייפשון ויסגון על ארעא. ח,יח ונפק נוח; ובנוהי ואיתתיה ונשי בנוהי, עימיה. ח,יט כל חיתא, כל רחשא וכל עופא, כול, דרחיש על ארעא--לזרעייתהון, נפקו מן תיבתא. ח,כ ובנא נוח מדבחא, קודם ה'; ונסיב מכול בעירא דכיא, ומכול עופא דכי, ואסיק עלוון, על מדבחא. ח,כא וקביל ה' ברעווא, ית קורבניה, ואמר ה' במימריה לא אוסיף למלט עוד ית ארעא בדיל חובי אנשא, ארי יצרא ליבא דאנשא ביש מזעוריה; ולא אוסיף עוד לממחי ית כל דחי, כמא דעבדית. ח,כב עוד, כל יומי ארעא: זרועא וחצדא וקורא וחומא וקיטא וסתווא, ויימם ולילי--לא יבטלון. ט,א ובריך ה', ית נוח וית בנוהי; ואמר להון פושו וסגו, ומלו ית ארעא. ט,ב ודחלתכון ואימתכון, תהי, על כל חית ארעא, ועל כל עופא דשמיא; בכול דתרחיש ארעא ובכל נוני ימא, בידכון מסירין. ט,ג כל רחשא דהוא חי, לכון יהי למיכל: כירוק עסבא, יהבית לכון ית כולא. ט,ד ברם בסרא, בנפשיה דמיה לא תיכלון. ט,ה וברם ית דמכון לנפשתכון אתבע, מיד כל חיתא אתבעיניה; ומיד אנשא, מיד גבר דיישוד ית דמא דאחוהי--אתבע, ית נפשא דאנשא. ט,ו דיישוד דמא דאנשא, בסהדין על מימר דייניא דמיה יתאשד: ארי בצלם אלוהים, עבד ית אנשא. ט,ז ואתון, פושו וסגו; אתיילדו בארעא, וסגו בה. {ס}
ט,ח ואמר ה' לנוח, ולבנוהי עימיה למימר. ט,ט ואנא, האנא מקים ית קיימי עימכון, ועם בניכון, בתריכון. ט,י ועם כל נפשא חיתא דעימכון, בעופא בבעירא ובכל חית ארעא עימכון; מכול נפקי תיבתא, לכול חית ארעא. ט,יא ואקים ית קיימי עימכון, ולא ישתיצי כל בסרא עוד ממי טופנא; ולא יהי עוד טופנא, לחבלא ארעא. ט,יב ואמר ה', דא את קיים דאנא יהיב בין מימרי וביניכון, ובין כל נפשא חיתא, דעימכון--לדרי, עלמא. ט,יג ית קשתי, יהבית בעננא; ותהי לאת קיים, בין מימרי ובין ארעא. ט,יד ויהי, בעננותי עננא על ארעא, ותיתחזי קשתא, בעננא. ט,טו ודכירנא ית קיימי, דבין מימרי וביניכון, ובין כל נפשא חיתא, בכל בסרא; ולא יהי עוד מיא לטופנא, לחבלא כל בסרא. ט,טז ותהי קשתא, בעננא; ואחזינה, לדוכרן קיים עלם, בין מימרא דה', ובין כל נפשא חיתא בכל בסרא דעל ארעא. ט,יז ואמר ה', לנוח: דא את קיים, דאקימית, בין מימרי, ובין כל בסרא דעל ארעא. {פ}
ט,יח והוו בני נוח, דנפקו מן תיבתא--שם, וחם ויפת; וחם, הוא אבוהי דכנען. ט,יט תלתא אילין, בני נוח; ומאילין, אתבדרו בכל ארעא. ט,כ ושרי נוח, גבר פלח בארעא; ונצב, כרמא. ט,כא ושתי מן חמרא, ורווי; ואתגלי, בגו משכניה. ט,כב וחזא, חם אבוהי דכנען, ית, ערייתא דאבוהי; וחווי לתרין אחוהי, בשוקא. ט,כג ונסיב שם ויפת ית כסותא, ושוויאו על כתף תרוויהון, ואזלו מחזרין, וכסיאו ית ערייתא דאבוהון; ואפיהון, מחזרין, וערייתא דאבוהון, לא חזו. ט,כד ואיתער נוח, מחמריה; וידע, ית דעבד ליה בריה זעירא. ט,כה ואמר, ליט כנען: עבד פלח, יהי לאחוהי. ט,כו ואמר, בריך ה' אלהיה דשם; ויהי כנען, עבדא להון. ט,כז יפתי ה' ליפת, וישרי שכינתיה במשכני שם; ויהי כנען, עבדא להון. ט,כח וחיא נוח, בתר טופנא, תלת מאה וחמשין, שנין. ט,כט והוו, כל יומי נוח, תשע מאה וחמשין, שנין; ומית. {פ}
י,א ואילין תולדת בני נוח, שם חם ויפת; ואתיילידו להון בנין, בתר טופנא. י,ב בני יפת--גומר ומגוג, ומדיי ויוון ותובל; ומשך, ותירס. י,ג ובני, גומר--אשכנז וריפת, ותוגרמה. י,ד ובני יוון, אלישה ותרשיש, כיתים, ודודנים. י,ה מאילין אתפרשו נגוות עממיא, בארעתהון, גבר, ללישניה--לזרעייתהון, בעממיהון. י,ו ובני, חם--כוש ומצריים, ופוט וכנען. י,ז ובני כוש--סבא וחווילה, וסבתא ורעמה וסבתכא; ובני רעמה, שבא ודדן. י,ח וכוש, אוליד ית נמרוד; הוא שרי, למהוי גיבר בארעא. י,ט הוא הוה גיבר תקיף, קודם ה'; על כן, יתאמר, כנמרוד גיבר תקיף, קודם ה'. י,י והות ריש מלכותיה בבל, וארך ואכד וכלנה, בארעא, דבבל. י,יא מן ארעא ההיא, נפק אתוראה; ובנא, ית נינווה, וית רחובות קרתא, וית כלח. י,יב וית רסן, בין נינווה ובין כלח--היא, קרתא רבתא. י,יג ומצריים אוליד ית לודאי וית ענמאי, וית להבאי--וית נפתוחאי. י,יד וית פתרוסאי וית כסלוחאי, דנפקו מתמן פלשתאי--וית קפוטקאי. {ס}
י,טו וכנען, אוליד ית צידון בוכריה--וית חת. י,טז וית יבוסאי, וית אמוראי, וית, גרגישאי. י,יז וית חיוואי וית ערקאי, וית אנתוסאי. י,יח וית ארוודאי וית צמראי, וית חמתאי; ובתר כן אתבדרו, זרעיית כנענאי. י,יט והוה תחום כנענאה, מצידון--מטי לגרר, עד עזה: מטי לסדום ועמורה, ואדמה וצבויים--עד לשע. י,כ אילין בני חם, לזרעייתהון ללישנהון, בארעתהון, בעממיהון. {ס}
י,כא ולשם אתייליד, אף הוא: אבוהון, דכל בני עבר--אחוהי, דיפת רבא. י,כב בני שם, עילם ואשור, וארפכשד, ולוד וארם. י,כג ובני, ארם--עוץ וחול, וגתר ומש. י,כד וארפכשד, אוליד ית שלח; ושלח, אוליד ית עבר. י,כה ולעבר אתיילידו, תרין בנין: שום חד פלג, ארי ביומוהי אתפליגת ארעא, ושום אחוהי, יוקטן. י,כו ויוקטן אוליד, ית אלמודד וית שלף, וית חצרמוות, וית ירח. י,כז וית הדורם וית אוזל, וית דקלה. י,כח וית עובל וית אבימאל, וית שבא. י,כט וית אופיר וית חווילה, וית יובב; כל אילין, בני יוקטן. י,ל והוה מותבהון, ממישא, מטי לספר, טור מדנחא. י,לא אילין בני שם, לזרעייתהון ללישנהון, בארעתהון, לעממיהון. י,לב אילין זרעיית בני נוח לתולדתהון, בעממיהון; ומאילין אתפרשו עממיא, בארעא--בתר טופנא. {פ}
יא,א והוה כל ארעא, לישן חד, וממלל, חד. יא,ב והוה, במיטלהון בקדמיתא; ואשכחו בקעתא בארעא דבבל, ויתיבו תמן. יא,ג ואמרו גבר לחבריה, הבו נרמי לבנין, ונוקידינון, בנורא; והות להון לבינתא, לאבנא, וחימרא, הוה להון לשייע. יא,ד ואמרו הבו נבני לנא קרתא, ומגדלא ורישיה מטי עד צית שמיא, ונעביד לנא, שום: דלמא נתבדר, על אפי כל ארעא. יא,ה ואתגלי ה', לאתפרעא על עובד קרתא ומגדלא, דבנו, בני אנשא. יא,ו ואמר ה', הא עמא חד ולישן חד לכולהון, ודין, דשריאו למעבד; וכען לא יתמנע מינהון, כול דחשיבו למעבד. יא,ז הבו, נתגלי, ונבלביל תמן, לישנהון--דלא ישמעון, אנש לישן חבריה. יא,ח ובדר ה' יתהון מתמן, על אפי כל ארעא; ואתמנעו, מלמבני קרתא. יא,ט על כן קרא שמה, בבל, ארי תמן בלביל ה', לישן כל ארעא; ומתמן בדרינון ה', על אפי כל ארעא. {פ}
יא,י אילין, תולדת שם--שם בר מאה שנין, ואוליד ית ארפכשד: תרתין שנין, בתר טופנא. יא,יא וחיא שם, בתר דאוליד ית ארפכשד, חמיש מאה, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,יב וארפכשד חיא, תלתין וחמיש שנין; ואוליד, ית שלח. יא,יג וחיא ארפכשד, בתר דאוליד ית שלח, ארבע מאה ותלת, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,יד ושלח חיא, תלתין שנין; ואוליד, ית עבר. יא,טו וחיא שלח, בתר דאוליד ית עבר, ארבע מאה ותלת, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,טז וחיא עבר, תלתין וארבע שנין; ואוליד, ית פלג. יא,יז וחיא עבר, בתר דאוליד ית פלג, ארבע מאה ותלתין, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,יח וחיא פלג, תלתין שנין; ואוליד, ית רעו. יא,יט וחיא פלג, בתר דאוליד ית רעו, מאתן ותשע, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,כ וחיא רעו, תלתין ותרתין שנין; ואוליד, ית שרוג. יא,כא וחיא רעו, בתר דאוליד ית שרוג, מאתן ושבע, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,כב וחיא שרוג, תלתין שנין; ואוליד, ית נחור. יא,כג וחיא שרוג, בתר דאוליד ית נחור--מאתן שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,כד וחיא נחור, עסרין ותשע שנין; ואוליד, ית תרח. יא,כה וחיא נחור, בתר דאוליד ית תרח, מאה ותשע עסרי, שנין; ואוליד בנין, ובנן. {ס}
יא,כו וחיא תרח, שבעין שנין; ואוליד, ית אברם, ית נחור, וית הרן. יא,כז ואילין, תולדת תרח--תרח אוליד ית אברם, ית נחור וית הרן; והרן, אוליד ית לוט. יא,כח ומית הרן, על אפי תרח אבוהי, בארע ילדותיה, באור דכסדאי. יא,כט ונסיב אברם ונחור להון, נשין: שום איתת אברם, שריי, ושום איתת נחור מלכה, בת הרן אבוהא דמלכה ואבוהא דיסכה. יא,ל והות שריי, עקרא: לית לה, ולד. יא,לא ודבר תרח ית אברם בריה, וית לוט בר הרן בר בריה, וית שריי כלתיה, איתת אברם בריה; ונפקו עימהון מאור דכסדאי, למיזל לארעא דכנען, ואתו עד חרן, ויתיבו תמן. יא,לב והוו יומי תרח, מאתן וחמיש שנין; ומית תרח, בחרן. {פ}
יב,א ואמר ה' לאברם, איזיל לך מארעך ומילדותך ומבית אבוך, לארעא, דאחזינך. יב,ב ואעבדינך, לעם סגי, ואברכינך, וארבי שמך; ותהי, מברך. יב,ג ואבריך, מברכך, ומלטטך, אלוט; ויתברכון בדילך, כול זרעיית ארעא. יב,ד ואזל אברם, כמא דמליל עימיה ה', ואזל עימיה, לוט; ואברם, בר שבעין וחמיש שנין, במיפקיה, מחרן. יב,ה ודבר אברם ית שריי איתתיה וית לוט בר אחוהי, וית כל קניינהון דקנו, וית נפשתא, דשעבידו לאורייתא בחרן; ונפקו, למיזל לארעא דכנען, ואתו, לארעא דכנען. יב,ו ועבר אברם, בארעא, עד אתר שכם, עד מישר מורה; וכנענאה, בכין בארעא. יב,ז ואתגלי ה', לאברם, ואמר, לבנך אתין ית ארעא הדא; ובנא תמן מדבחא, קודם ה' דאתגלי ליה. יב,ח ואסתלק מתמן לטורא, ממדנח לבית אל--ופרסיה למשכניה; בית אל ממערבא, ועיי ממדנחא, ובנא תמן מדבחא קודם ה', וצלי בשמא דה'. יב,ט ונטל אברם, אזיל ונטיל לדרומא. {פ}
יב,י והוה כפנא, בארעא; ונחת אברם למצריים לאיתותבא תמן, ארי תקיף כפנא בארעא. יב,יא והוה, כד קריב למיעל למצריים; ואמר, לשריי איתתיה, הא כען ידענא, ארי איתתא שפירת חיזו את. יב,יב ויהי, ארי יחזון יתיך מצראי, ויימרון, איתתיה דא; ויקטלון יתי, ויתיך יקיימון. יב,יג אימרי כען, דאחת את--בדיל דייטב לי בדיליך, ותתקיים נפשי בפתגמכי. יב,יד והוה, כד על אברם למצריים; וחזו מצראי ית איתתא, ארי שפירא היא לחדא. יב,טו וחזו יתה רברבי פרעה, ושבחו יתה לפרעה; ואידברת איתתא, לבית פרעה. יב,טז ולאברם אוטיב, בדילה; והוו ליה ען ותורין, וחמרין, ועבדין ואמהן, ואתנן וגמלין. יב,יז ואייתי ה' על פרעה מכתשין רברבין, ועל אנש ביתיה, על עיסק שריי, איתת אברם. יב,יח וקרא פרעה, לאברם, ואמר, מא דא עבדת לי; למא לא חווית לי, ארי איתתך היא. יב,יט למא אמרת אחת היא, ודברית יתה לי לאיתו; וכען, הא איתתך דבר ואיזיל. יב,כ ופקיד עלוהי פרעה, גוברין; ואלוויאו יתיה וית איתתיה, וית כל דליה. יג,א וסליק אברם ממצריים הוא ואיתתיה וכל דליה, ולוט עימיה--לדרומא. יג,ב ואברם, תקיף לחדא, בבעירא, בכספא ובדהבא. יג,ג ואזל, למטלנוהי, מדרומא, ועד בית אל--עד אתרא, דפרסיה תמן משכניה בקדמיתא, בין בית אל, ובין עיי. יג,ד לאתר, מדבחא, דעבד תמן, בקדמיתא; וצלי תמן אברם, בשמא דה'. יג,ה ואף ללוט--דאזיל, עם אברם: הוו ען ותורין, ומשכנין. יג,ו ולא סוברת יתהון ארעא, למיתב כחדא: ארי הוה קניינהון סגי, ולא יכילו למיתב כחדא. יג,ז והות מצותא, בין רען בעיריה דאברם, ובין, רען בעיריה דלוט; וכנענאה, ופריזאה, בכין, יתיב בארעא. יג,ח ואמר אברם ללוט, לא כען תהי מצותא בינא ובינך, ובין רעוותי, ובין רעוותך: ארי גוברין אחין, אנחנא. יג,ט הלא כל ארעא קודמך, אתפרש כען מלוותי: אם את לציפונא אנא לדרומא, ואם את לדרומא אנא לציפונא. יג,י וזקף לוט ית עינוהי, וחזא ית כל מישר ירדנא, ארי כוליה, בית שקיא--קודם חבלות ה', ית סדום וית עמורה, כגינתא דה' כארעא דמצריים, מטי צוער. יג,יא ובחר ליה לוט, ית כל מישר ירדנא, ונטל לוט, בקדמיתא; ואתפרשו, גבר מלוות אחוהי. יג,יב אברם, יתיב בארעא דכנען; ולוט, יתיב בקרווי מישרא, ופרס, עד סדום. יג,יג ואנשי סדום, בישין בממונהון וחייבין בגוויתהון, קודם ה', לחדא. יג,יד וה' אמר לאברם, בתר דאתפרש לוט מעימיה, זקוף כען עינך וחזי, מן אתרא דאת תמן--לציפונא ולדרומא, ולמדנחא ולמערבא. יג,טו ארי ית כל ארעא דאת חזי, לך אתנינה, ולבנך, עד עלמא. יג,טז ואשווי ית בנך, סגיאין כעפרא דארעא: כמא דלית אפשר לגבר, לממני ית עפרא דארעא--אף בנך, לא יתמנון. יג,יז קום הליך בארעא, לאורכה ולפותיה: ארי לך, אתנינה. יג,יח ופרס אברם, ואתא ויתיב במישרי ממרא--דבחברון; ובנא תמן מדבחא, קודם ה'. {פ}
יד,א והוה, ביומי אמרפל מלכא דבבל, אריוך, מלכא דאלסר; כדורלעומר מלכא דעילם, ותדעל מלכא דעממי. יד,ב עבדו קרבא, עם ברע מלכא דסדום, עם ברשע, מלכא דעמורה; שנאב מלכא דאדמה, ושמאבר מלכא דצבויים, ומלכא דבלע, היא צוער. יד,ג כל אילין, אתכנשו, למישר, חקליא: הוא, אתר ימא דמלחא. יד,ד תרתא עסרי שנין, פלחו ית כדורלעומר; ותלת עסרי שנין, מרדו. יד,ה ובארבע עסרי שנין אתא כדורלעומר, ומלכיא דעימיה, ומחו ית גיבריא דבעשתרות קרניים, וית תקיפיא דבהמתא; וית, אימתני, דבשווה, קריתיים. יד,ו וית חוראי, דבטוריא דשעיר, עד מישר פארן, דסמיך על מדברא. יד,ז ותבו ואתו למישר פילוג דינא, היא רקם, ומחו, ית כל חקל עמלקאה--ואף, ית אמוראה, דיתיב, בעין גדי. יד,ח ונפק מלכא דסדום ומלכא דעמורה, ומלכא דאדמה ומלכא דצבויים, ומלכא דבלע, היא צוער; וסדרו עימהון קרבא, במישר חקליא. יד,ט עם כדורלעומר מלכא דעילם, ותדעל מלכא דעממי, ואמרפל מלכא דבבל, ואריוך מלכא דאלסר--ארבעא מלכין, לוקביל חמשא. יד,י ומישר חקליא, בירן בירן מסקן חימרא, וערקו מלכא דסדום ועמורה, ונפלו תמן; ודאשתארו, לטורא ערקו. יד,יא ושבו ית כל קניינא דסדום ועמורה, וית כל מיכלהון--ואזלו. יד,יב ושבו ית לוט וית קנייניה בר אחוהי דאברם, ואזלו; והוא יתיב, בסדום. יד,יג ואתא, משיזבא, וחווי, לאברם עבראה; והוא שרי במישרי ממרא אמוראה, אחוהי דאשכול ואחוהי דענר, ואינון, אנש קיימיה דאברם. יד,יד ושמע אברם, ארי אשתבי אחוהי; וזריז ית עולימוהי ילידי ביתיה, תלת מאה ותמנת עסר, ורדף, עד דן. יד,טו ואתפליג עליהון ליליא הוא ועבדוהי, ומחנון; ורדפינון, עד חובה, דמציפונא, לדמשק. יד,טז ואתיב, ית כל קניינא; ואף ית לוט אחוהי וקנייניה אתיב, ואף ית נשיא וית עמא. יד,יז ונפק מלכא דסדום, לקדמותיה, בתר דתב מלממחי ית כדורלעומר, וית מלכיא דעימיה--למישר מפונא, הוא בית ריסא דמלכא. יד,יח ומלכי צדק מלכא דירושלם, אפיק לחים וחמר; והוא משמיש, קודם אל עילאה. יד,יט וברכיה, ואמר: בריך אברם לאל עילאה, דקנייניה שמיא וארעא. יד,כ ובריך אל עילאה, דמסר סנאך בידך; ויהב ליה חד מן עסרא, מכולא. יד,כא ואמר מלכא דסדום, לאברם: הב לי נפשתא, וקניינא סב לך. יד,כב ואמר אברם, למלכא דסדום: ארימית ידיי בצלו קודם ה' אל עילאה, דקנייניה שמיא וארעא. יד,כג אם מחוטא ועד ערקת מסנא, ואם אסב מכל דלך; ולא תימר, אנא עתרית ית אברם. יד,כד בר, מדאכלו עולימיא, וחולק גובריא, דאזלו עימי: ענר אשכול וממרא, אינון יקבלון חולקהון. {ס}
טו,א בתר פתגמיא האילין, הוה פתגמא דה' עם אברם, בנבואה, למימר: לא תדחל אברם, מימרי תקוף לך--אגרך, סגי לחדא. טו,ב ואמר אברם, ה' אלוהים מא תיתין לי, ואנא, אזיל בלא ולד; ובר פרנסא הדין דבביתי, הוא דמשקאה אליעזר. טו,ג ואמר אברם--הא לי, לא יהבת ולד; והא בר ביתי, ירית יתי. טו,ד והא פתגמא דה' עימיה למימר, לא יירתינך דין: אלהין בר דתוליד, הוא יירתינך. טו,ה ואפיק יתיה לברא, ואמר אסתכי כען לשמיא ומני כוכביא--אם תיכול, לממני יתהון; ואמר ליה, כדין יהון בנך. טו,ו והימין, במימרא דה'; וחשבה ליה, לזכו. טו,ז ואמר, ליה: אנא ה', דאפיקתך מאור דכשדאי--למיתן לך ית ארעא הדא, למירתה. טו,ח ואמר: ה' אלוהים, במא אדע ארי אירתינה. טו,ט ואמר ליה, קריב קודמיי עגלין תלתא, ועיזין תלתא, ודכרין תלתא; ושפנינא, ובר יונה. טו,י וקריב קודמוהי ית כל אילין, ופליג יתהון בשווי, ויהב פלגיא פילג, לוקביל חבריה; וית עופא, לא פליג. טו,יא ונחת עופא, על פלגיא; ואפרח יתהון, אברם. טו,יב והוה שמשא למיעל, ושינתא נפלת על אברם; והא אימה קבל סגי, נפלת עלוהי. טו,יג ואמר לאברם, מידע תידע ארי דיירין יהון בנך בארע לא דילהון, ויפלחון בהון, ויענון יתהון--ארבע מאה, שנין. טו,יד ואף ית עמא דיפלחון בהון, דאין אנא; ובתר כן ייפקון, בקניינא סגי. טו,טו ואת תתכניש לוות אבהתך, בשלם: תתקבר, בסיבו טבא. טו,טז ודרא רביעאה, יתובון הלכא: ארי לא שלים חובא דאמוראה, עד כען. טו,יז והוה שמשא עלת, וקבלא הוה; והא תנור דתנן, ובעור דאישא, עדא, בין פלגיא האילין. טו,יח ביומא ההוא, גזר ה' עם אברם--קיים למימר: לבנך, יהבית ית ארעא הדא, מנהרא דמצריים, עד נהרא רבא נהרא פרת. טו,יט ית שלמאי, וית קניזאי, וית, קדמונאי. טו,כ וית חיתאי וית פריזאי, וית גיבריא. טו,כא וית אמוראי, וית כנענאי, וית גרגישאי, וית יבוסאי. {ס}
טז,א ושריי איתת אברם, לא ילידת ליה; ולה אמתא מצריתא, ושמה הגר. טז,ב ואמרת שריי לאברם, הא כען מנעני ה' מלמילד--עול כען לוות אמתי, מאים אתבני מינה; וקביל אברם, למימר שריי. טז,ג ודברת שריי איתת אברם, ית הגר מצריתא אמתה, מסוף עסר שנין, למיתב אברם בארעא דכנען; ויהבת יתה לאברם בעלה, ליה לאיתו. טז,ד ועל לוות הגר, ועדיאת; וחזת ארי עדיאת, וקלת ריבונתה בעינהא. טז,ה ואמרת שריי לאברם, דין לי עלך--אנא יהבית אמתי לך, וחזת ארי עדיאת וקלית בעינהא; ידין ה', בינא ובינך. טז,ו ואמר אברם לשריי, הא אמתיך בידיך--עבידי לה, דתקין בעינכי; ועניתה שריי, וערקת מן קודמהא. טז,ז ואשכחה מלאכא דה', על עינא דמיא--במדברא: על עינא, באורחא דחגרא. טז,ח ואמר, הגר אמתה דשריי מנן את אתיא--ולאן את אזלא; ואמרת--מן קודם שריי ריבונתי, אנא ערקא. טז,ט ואמר לה מלאכא דה', תובי לוות ריבונתיך, ואשתעבידי, תחות ידהא. טז,י ואמר לה מלאכא דה', אסגאה אסגי ית בנכי, ולא יתמנון, מסגי. טז,יא ואמר לה מלאכא דה', הא את מעדיא ותלידין בר, ותקרן שמיה ישמעאל, ארי קביל ה' צלותיך. טז,יב והוא יהי, מרוד באנשא--הוא יהי צריך לכולא, ואף אנשא יהון צריכין ליה; ועל אפי כל אחוהי, ישרי. טז,יג וצליאת בשמא דה' דאתמלל עימה, ואמרת את הוא אלהא חזי כולא: ארי אמרת, אף אנא שריתי חזיא--בתר דאתגלי לי. טז,יד על כן קרא לבירא, בירא דמלאך קיימא איתחזי עלה--הא היא בין רקם, ובין חגרא. טז,טו וילידת הגר לאברם, בר; וקרא אברם שום בריה דילידת הגר, ישמעאל. טז,טז ואברם, בר תמנן ושית שנין, כד ילידת הגר ית ישמעאל, לאברם. {ס}
יז,א והוה אברם, בר תשעין ותשע שנין; ואתגלי ה' לאברם, ואמר ליה אנא אל שדיי--פלח קודמיי, והוי שלים. יז,ב ואתין קיימי, בין מימרי ובינך; ואסגי יתך, לחדא לחדא. יז,ג ונפל אברם, על אפוהי; ומליל עימיה ה', למימר. יז,ד אנא, הא גזר קיימי עימך; ותהי, לאב סגי עממין. יז,ה ולא יתקרי עוד ית שמך, אברם; ויהי שמך אברהם, ארי לאב סגי עממין יהבתך. יז,ו ואפיש יתך לחדא לחדא, ואתנינך לכנשן; ומלכין דשלטין בעממיא, מינך ייפקון. יז,ז ואקים ית קיימי בין מימרי ובינך, ובין בנך בתרך לדריהון--לקיים עלם: למהוי לך לאלה, ולבנך בתרך. יז,ח ואתין לך ולבנך בתרך ית ארע תותבותך, ית כל ארעא דכנען, לאחסנת, עלם; ואהוי להון, לאלה. יז,ט ואמר ה' לאברהם, ואת ית קיימי תיטר--את ובנך בתרך, לדריהון. יז,י דין קיימי דתיטרון, בין מימרי וביניכון, ובין בנך, בתרך: מגזר לכון, כל דכורא. יז,יא ותגזרון, ית בסרא דעורלתכון; ויהי לאת קיים, בין מימרי וביניכון. יז,יב ובר תמניא יומין, יגזר לכון כל דכורא--לדריכון: יליד ביתא--וזבין כספא מכול בר עממין, דלא מבנך הוא. יז,יג מגזר יגזר יליד ביתך, וזבין כספך; ותהי קיימי בבסרכון, לקיים עלם. יז,יד וערל דכורא, דלא יגזר ית בסרא דעורלתיה--וישתיצי אנשא ההוא, מעמיה: ית קיימי, אשני. {ס}
יז,טו ואמר ה', לאברהם, שריי איתתך, לא תקרי ית שמה שריי: ארי שרה, שמה. יז,טז ואבריך יתה, ואף אתין מינה לך בר; ואברכינה ותהי לכנשן, מלכין דשלטין בעממיא מינה יהון. יז,יז ונפל אברהם על אפוהי, וחדי; ואמר בליביה, הלבר מאה שנין יהי ולד, ואם שרה הבת תשעין שנין, תליד. יז,יח ואמר אברהם, קודם ה': לווי ישמעאל, יתקיים קודמך. יז,יט ואמר ה', בקושטא שרה איתתך תליד לך בר, ותקרי ית שמיה, יצחק; ואקים ית קיימי עימיה לקיים עלם, לבנוהי בתרוהי. יז,כ ועל ישמעאל, קבילית צלותך--הא בריכית יתיה ואפישית יתיה ואסגיתי יתיה, לחדא לחדא: תרי עסר רברבין יוליד, ואתניניה לעם סגי. יז,כא וית קיימי, אקים עם יצחק, דתליד לך שרה לזמנא הדין, בשתא אוחרנתא. יז,כב ושיצי, למללא עימיה; ואסתלק יקרא דה', מעילווהי דאברהם. יז,כג ודבר אברהם ית ישמעאל בריה, וית כל ילידי ביתיה וית כל זביני כספיה--כל דכורא, באנשי בית אברהם; וגזר ית בסרא דעורלתהון, בכרן יומא הדין, כמא דמליל עימיה, ה'. יז,כד ואברהם--בר תשעין ותשע, שנין: כד גזר, בסרא דעורלתיה. יז,כה וישמעאל בריה, בר תלת עסרי שנין: כד גזר--ית, בסרא דעורלתיה. יז,כו בכרן יומא הדין, אתגזר אברהם, וישמעאל, בריה. יז,כז וכל אנשי ביתיה ילידי ביתא, וזביני כספא מן בני עממיא--אתגזרו, עימיה. {פ}
יח,א ואתגלי ליה ה', במישרי ממרא; והוא יתיב בתרע משכנא, כמיחם יומא. יח,ב וזקף עינוהי, וחזא, והא תלתא גוברין, קיימין עילווהי; וחזא, ורהט לקדמותהון מתרע משכנא, וסגיד, על ארעא. יח,ג ואמר: ה', אם כען אשכחית רחמין קודמך--לא כען תעבר, מעל עבדך. יח,ד ייסבון כען זעיר מיא, ואסחו רגליכון; ואסתמיכו, תחות אילנא. יח,ה ואסב פיתא דלחמא וסעודו ליבכון, בתר כן תעברון--ארי על כן עברתון, על עבדכון; ואמרו, כן תעביד כמא דמלילתא. יח,ו ואוחי אברהם למשכנא, לוות שרה; ואמר, אוחא תלת סאוון קמחא דסולתא--לושי, ועבידי גריצן. יח,ז ולבית תורי, רהט אברהם; ונסיב בר תורי רכיך וטב, ויהב לעולימא, ואוחי, למעבד יתיה. יח,ח ונסיב שמן וחלב, ובר תורי דעבד, ויהב, קודמיהון; והוא משמיש עילוויהון תחות אילנא, ואכלו. יח,ט ואמרו ליה, אן שרה איתתך; ואמר, הא במשכנא. יח,י ואמר, מתב אתוב לוותך כעידן דאתון קיימין, והא ברא, לשרה איתתך; ושרה שמעת בתרע משכנא, והוא אחורוהי. יח,יא ואברהם ושרה סיבו, עלו ביומין; פסק מלמהוי לשרה, אורח כנשיא. יח,יב וחייכת שרה, במעהא למימר: בתר דסיבית תהי לי עולימו, וריבוני סיב. יח,יג ואמר ה', לאברהם: למא דנן חייכת שרה למימר, הבקושטא אוליד--ואנא סיבית. יח,יד היתכסא מן קודם ה', פתגמא; לזמן אתוב לוותך, כעידן דאתון קיימין--ולשרה בר. יח,טו וכדיבת שרה למימר לא חייכית, ארי דחילת; ואמר לא, ברם חייכת. יח,טז וקמו מתמן גובריא, ואסתכיאו על אפי סדום; ואברהם--אזיל עימהון, לאלוואיהון. יח,יז וה', אמר: המכסי אנא מאברהם, דאנא עביד. יח,יח ואברהם--מהוה יהוי לעם סגי, ותקיף; ויתברכון בדיליה--כול, עממי ארעא. יח,יט ארי גלי קודמיי, בדיל דיפקיד ית בנוהי וית אנש ביתיה בתרוהי, וייטרון אורחן דתקנן קודם ה', למעבד צדקתא ודינא--בדיל, דייתי ה' על אברהם, ית דמליל, עלוהי. יח,כ ואמר ה', קבילת סדום ועמורה ארי סגיאת; וחובתהון--ארי תקיפת, לחדא. יח,כא אתגלי כען ואדון, הכקבילתהון דעלת לקדמיי עבדו אעביד עימהון גמירא אם לא תייבין; ואם תייבין, לא אתפרע. יח,כב ואתפניאו מתמן גובריא, ואזלו לסדום; ואברהם--עד כען משמיש בצלו, קודם ה'. יח,כג וקריב אברהם, ואמר: הברגז תשיצי, זכאה עם חייבא. יח,כד מאים אית חמשין זכאין, בגו קרתא; הברגז תשיצי ולא תשבוק לאתרא, בדיל חמשין זכאין דבגווה. יח,כה קושטא אינון דינך מלמעבד כפתגמא הדין, לשיצאה זכאה עם חייבא, ויהי זכאה, כחייבא; קושטא אינון דינך--הדיין כל ארעא, ברם יעביד דינא. יח,כו ואמר ה', אם אשכח בסדום חמשין זכאין בגו קרתא--ואשבוק לכל אתרא, בדילהון. יח,כז ואתיב אברהם, ואמר: הא כען שריתי למללא קודם ה', ואנא עפר וקטם. יח,כח מאים יחסרון חמשין זכאין, חמשא--התחביל בחמשא, ית כל קרתא; ואמר, לא אחביל, אם אשכח תמן, ארבעין וחמשא. יח,כט ואוסיף עוד למללא קודמוהי, ואמר, מאים ישתכחון תמן, ארבעין; ואמר לא אעביד גמירא, בדיל ארבעין. יח,ל ואמר לא כען יתקף רוגזא דה', ואמליל--מאים ישתכחון תמן, תלתין; ואמר לא אעביד גמירא, אם אשכח תמן תלתין. יח,לא ואמר, הא כען אסגיתי למללא קודם ה'--מאים ישתכחון תמן, עסרין; ואמר לא אחביל, בדיל עסרין. יח,לב ואמר לא כען יתקף רוגזא דה', ואמליל ברם זמנא הדא--מאים ישתכחון תמן, עסרא; ואמר לא אחביל, בדיל עסרא. יח,לג ואסתלק יקרא דה'--כד שיצי, למללא עם אברהם; ואברהם, תב לאתריה. יט,א ועלו תרין מלאכיא לסדום, ברמשא, ולוט, יתיב בתרעא דסדום; וחזא לוט וקם לקדמותהון, וסגיד על אפוהי על ארעא. יט,ב ואמר בבעו כען ריבוניי, זורו כען לבית עבדכון וביתו ואסחו רגליכון, ותקדמון, ותהכון לאורחכון; ואמרו לא, אלהין ברחובא נבית. יט,ג ואתקיף בהון לחדא--וזרו לוותיה, ועלו לביתיה; ועבד להון משתיא, ופטיר אפא להון ואכלו. יט,ד עד, לא שכיבו, ואנשי קרתא אנשי סדום אקיפו על ביתא, מעולימא ועד סבא: כל עמא, מסופיה. יט,ה וקרו ללוט ואמרו ליה, אן גובריא דאתו לוותך בליליא; אפיקינון לוותנא, ונידע יתהון. יט,ו ונפק לוותהון לוט, לתרעא; ודשא, אחד בתרוהי. יט,ז ואמר: בבעו כען אחיי, לא תבאשון. יט,ח הא כען לי תרתין בנן, דלא ידעונין גבר--אפיק כען יתהון לוותכון, ועבידו להון כדתקין בעיניכון; לחוד לגובריא האילין, לא תעבדון מידעם, ארי על כן עלו, בטלל שריתי. יט,ט ואמרו קרב להלאה, ואמרו חד אתא לאיתותבא והא דאין דינא--כען, נבאיש לך מדילהון; ואתקיפו בגוברא בלוט לחדא, וקריבו למתבר דשא. יט,י ואושיטו גובריא ית ידיהון, ואעילו ית לוט לוותהון לביתא; וית דשא, אחדו. יט,יא וית גובריא דבתרע ביתא, מחו בשבריריא, מזעירא, ועד רבא; ולאיאו, לאשכחא תרעא. יט,יב ואמרו גובריא ללוט, עוד מא לך הכא--חתנא ובנך ובנתך, וכול דלך בקרתא: אפיק, מן אתרא. יט,יג ארי מחבלין אנחנא, ית אתרא הדין: ארי סגיאת קבילתהון קודם ה', ושלחנא ה' לחבלותה. יט,יד ונפק לוט ומליל עם חתנוהי נסבי בנתיה, ואמר קומו פוקו מן אתרא הדין, ארי מחביל ה', ית קרתא; והוה כמחייך, בעיני חתנוהי. יט,טו וכמיסק צפרא הוה, ודחיקו מלאכיא בלוט למימר: קום דבר ית איתתך וית תרתין בנתך, דאשתכחא מהימנן עימך--דלמא תלקי, בחובי קרתא. יט,טז ואתעכב--ואתקיפו גובריא בידיה וביד דאיתתיה וביד תרתין בנתיה, בדחס ה' עלוהי; ואפקוהי ואשריוהי, מברא לקרתא. יט,יז והוה כד אפיק יתהון לברא, ואמר חוס על נפשך--לא תסתכי לאחורך, ולא תקום בכל מישרא: לטורא אשתיזב, דלמא תלקי. יט,יח ואמר לוט, להון: בבעו, ה'. יט,יט הא כען אשכח עבדך רחמין, קודמך, ואסגיתא טיבותך דעבדת עימי, לקיימא ית נפשי; ואנא, לית אנא יכיל לאשתיזבא לטורא--דלמא תערעינני בשתא, ואמות. יט,כ הא כען קרתא הדא קריבא, למערק לתמן--והיא זעירא; אשתיזב כען לתמן, הלא זעירא היא--ותתקיים נפשי. יט,כא ואמר ליה--הא נסיבית אפך, אף לפתגמא הדין: בדיל דלא למהפכי ית קרתא, דבעיתא עלה. יט,כב אוחי, אשתיזב לתמן, ארי לא איכול למעבד פתגמא, עד מיתך לתמן; על כן קרא שמה דקרתא, צוער. יט,כג שמשא, נפק על ארעא; ולוט, על לצוער. יט,כד וה', אמטר על סדום ועל עמורה--גופריתא ואישתא: מן קודם ה', מן שמיא. יט,כה והפך ית קרוויא האילין, וית כל מישרא, וית כל יתבי קרוויא, וצמחה דארעא. יט,כו ואסתכיאת איתתיה, מבתרוהי; והות, קמא דמלחא. יט,כז ואקדים אברהם, בצפרא: לאתרא--דשמיש תמן בצלו, קודם ה'. יט,כח ואסתכי, על אפי סדום ועמורה, ועל כל אפי, ארע מישרא; וחזא, והא סליק תננא דארעא, כתננא, דאתונא. יט,כט והוה, בחבלות ה' ית קרווי מישרא, ודכיר ה', ית אברהם; ושלח ית לוט, מגו הפיכתא, כד הפך ית קרוויא, דהוה יתיב בהון לוט. יט,ל וסליק לוט מצוער ויתיב בטורא, ותרתין בנתיה עימיה, ארי דחיל, למיתב בצוער; ויתיב, במערתא--הוא, ותרתין בנתיה. יט,לא ואמרת רבתא לזעירתא, אבונא סיב; וגבר לית בארעא למיעל עלנא, כאורח כל ארעא. יט,לב איתא נשקי ית אבונא חמרא, ונשכוב עימיה; ונקיים מאבונא, בנין. יט,לג ואשקיאה ית אבוהון חמרא, בליליא הוא; ועלת רבתא ושכיבת עם אבוהא, ולא ידע במשכבה ובמקימה. יט,לד והוה, ביומא דבתרוהי, ואמרת רבתא לזעירתא, הא שכיבית רמשי עם אבא; נשקיניה חמרא אף בליליא, ועולי שכובי עימיה, ונקיים מאבונא, בנין. יט,לה ואשקיאה אף בליליא ההוא, ית אבוהון--חמרא; וקמת זעירתא ושכיבת עימיה, ולא ידע במשכבה ובמקימה. יט,לו ועדיאה תרתין בנת לוט, מאבוהון. יט,לז וילידת רבתא בר, וקרת שמיה מואב: הוא אבוהון דמואבאי, עד יומא דין. יט,לח וזעירתא אף היא ילידת בר, וקרת שמיה בר עמי: הוא אבוהון דבני עמון, עד יומא דין. {ס}
כ,א ונטל מתמן אברהם לארע דרומא, ויתיב בין רקם ובין חגרא; ואיתותב, בגרר. כ,ב ואמר אברהם על שרה איתתיה, אחת היא; ושלח, אבימלך מלכא דגרר, ודבר, ית שרה. כ,ג ואתא מימר מן קודם ה' לוות אבימלך, בחלמא דליליא; ואמר ליה, האת מאית על עיסק איתתא דדברתא, והיא, איתת גבר. כ,ד ואבימלך, לא קריב לוותה; ואמר--ה', העם אף זכאי תקטול. כ,ה הלא הוא אמר לי אחת היא, והיא אף היא אמרת אחי הוא; בקשיטות ליבי ובזכאות ידיי, עבדית דא. כ,ו ואמר ליה ה' בחלמא, אף קודמיי גלי ארי בקשיטות ליבך עבדת דא, ומנעית אף אנא יתך, מלמחטי קודמיי; על כן לא שבקתך, למקרב לוותה. כ,ז וכען, אתיב איתת גוברא ארי נבייא הוא, ויצלי עלך, ותיחי; ואם לייתך מתיב--דע ארי ממת תמות, את וכל דלך. כ,ח ואקדים אבימלך בצפרא, וקרא לכל עבדוהי, ומליל ית כל פתגמיא האילין, קודמיהון; ודחילו גובריא, לחדא. כ,ט וקרא אבימלך לאברהם, ואמר ליה מא עבדת לנא ומא חטית לך, ארי איתיתא עליי ועל מלכותי, חובא רבא: עובדין דלא כשרין לאתעבדא, עבדת עימי. כ,י ואמר אבימלך, לאברהם: מא חזיתא, ארי עבדתא ית פתגמא הדין. כ,יא ואמר, אברהם, ארי אמרית לחוד לית דחלתא דה', באתרא הדין; ויקטלונני, על עיסק איתתי. כ,יב וברם בקושטא, אחתי בת אבא היא--ברם, לא בת אימא; והות לי, לאיתו. כ,יג והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון, יתי קריב ה' לדחלתיה מבית אבא, ואמרית לה, דא טיבותיך דתעבדין עימי: לכל אתר דנהך לתמן, אימרי עליי אחי הוא. כ,יד ודבר אבימלך ען ותורין, ועבדין ואמהן, ויהב, לאברהם; ואתיב ליה, ית שרה איתתיה. כ,טו ואמר אבימלך, הא ארעי קודמך: בדתקין בעינך, תיב. כ,טז ולשרה אמר, הא יהבית אלף סלעין דכסף לאחוייך--הא הוא ליך כסות דיקר, חלף דשלחית ודברתיך וחזית יתיך וית כול דעימיך; ועל כול מא דאמרת, איתוכחת. כ,יז וצלי אברהם, קודם ה'; ואסי ה' ית אבימלך וית איתתיה, ואמהתיה--ואתרווחו. כ,יח ארי מיחד אחד ה', באפי כל פתח ולדא לבית אבימלך, על עיסק שרה, איתת אברהם. {ס}
כא,א וה' דכיר ית שרה, כמא דאמר; ועבד ה' לשרה, כמא דמליל. כא,ב ועדיאת וילידת שרה לאברהם בר, לסיבתוהי, לזמנא, דמליל יתיה ה'. כא,ג וקרא אברהם ית שום בריה דאתייליד ליה, דילידת ליה שרה--יצחק. כא,ד וגזר אברהם ית יצחק בריה, בר תמניא יומין, כמא דפקיד יתיה, ה'. כא,ה ואברהם, בר מאה שנין, כד אתייליד ליה, ית יצחק בריה. כא,ו ואמרת שרה--חדווא, עבד לי ה': כל דשמע, יחדי לי. כא,ז ואמרת, מהימן דאמר לאברהם וקיים, דתוניק בנין, שרה: ארי ילידית בר, לסיבתוהי. כא,ח ורבא רביא, ואתחסיל; ועבד אברהם משתיא רבא, ביומא דאתחסיל יצחק. כא,ט וחזת שרה ית בר הגר מצריתא, דילידת לאברהם--מחייך. כא,י ואמרת, לאברהם, תריך אמתא הדא, וית ברה: ארי לא יירת בר אמתא הדא, עם ברי עם יצחק. כא,יא ובאיש פתגמא לחדא, בעיני אברהם, על, עיסק בריה. כא,יב ואמר ה' לאברהם, לא יבאש בעינך על עולימא ועל אמתך--כול דתימר לך שרה, קביל מינה: ארי ביצחק, יתקרון לך בנין. כא,יג ואף ית בר אמתא, לעמא אשוויניה: ארי ברך, הוא. כא,יד ואקדים אברהם בצפרא ונסיב לחמא ורוקבא דמיא ויהב להגר שווי על כתפה, וית רביא--ושלחה; ואזלת וטעת, במדבר באר שבע. כא,טו ושלימו מיא, מן רוקבא; ורמת ית רביא, תחות חד מן אילניא. כא,טז ואזלת ויתיבת לה מקוביל, ארחיקת כמיגד בקשתא, ארי אמרת, לא אחזי במותיה דרביא; ויתיבת מקוביל, וארימת ית קלה ובכת. כא,יז ושמיע קודם ה', ית קליה דרביא, וקרא מלאכא דה' להגר מן שמיא, ואמר לה מא ליך הגר; לא תדחלין, ארי שמיע קודם ה' קליה דרביא באתר דהוא תמן. כא,יח קומי טולי ית רביא, ואתקיפי ית ידיך ביה: ארי לעם סגי, אשוויניה. כא,יט וגלא ה' ית עינהא, וחזת בירא דמיא; ואזלת ומלת ית רוקבא, מיא, ואשקיאת, ית רביא. כא,כ והוה מימרא דה' בסעדיה דרביא, ורבא; ויתיב, במדברא, והוה, רבי קשתא. כא,כא ויתיב, במדברא דפארן; ונסיבת ליה אימיה איתתא, מארעא דמצריים. {פ}
כא,כב והוה, בעידנא ההוא, ואמר אבימלך ופיכול רב חיליה, לאברהם למימר: מימרא דה' בסעדך, בכול דאת עביד. כא,כג וכען, קיים לי במימרא דה' הכא, דלא תשקר בי, ובברי ובבר ברי; כטיבותא דעבדית עימך, תעביד עימי, ועם ארעא, דאיתותבת בה. כא,כד ואמר, אברהם, אנא, אקיים. כא,כה ואוכח אברהם, ית אבימלך, על עיסק בירא דמיא, דאנסו עבדי אבימלך. כא,כו ואמר אבימלך--לא ידעית, מן עבד ית פתגמא הדין; ואף את לא חווית לי, ואף אנא לא שמעית--אלהין יומא דין. כא,כז ודבר אברהם ען ותורין, ויהב לאבימלך; וגזרו תרוויהון, קיים. כא,כח ואקים אברהם, ית שבע חורפן דען--בלחודיהון. כא,כט ואמר אבימלך, לאברהם: מא אינין, שבע חורפן אילין, דאקימתא, בלחודיהון. כא,ל ואמר--ארי ית שבע חורפן, תקביל מן ידי: בדיל דתהי לי לסהדו, ארי חפרית ית בירא הדא. כא,לא על כן, קרא לאתרא ההוא--באר שבע: ארי תמן קיימו, תרוויהון. כא,לב וגזרו קיים, בבאר שבע; וקם אבימלך, ופיכול רב חיליה, ותבו, לארע פלשתאי. כא,לג ונצב נצבא, בבאר שבע; וצלי תמן--בשמא דה', אלה עלמא. כא,לד ואיתותב אברהם בארע פלשתאי, יומין סגיאין. {פ}
כב,א והוה, בתר פתגמיא האילין, וה', נסי ית אברהם; ואמר ליה, אברהם ואמר האנא. כב,ב ואמר דבר כען ית ברך ית יחידך דרחימתא, ית יצחק, ואיזיל לך, לארע פולחנא; ואסיקהי קודמיי תמן, לעלתא, על חד מן טוריא, דאימר לך. כב,ג ואקדים אברהם בצפרא, וזריז ית חמריה, ודבר ית תרין עולימוהי עימיה, וית יצחק בריה; וצלח, אעי לעלתא, וקם ואזל, לאתרא דאמר ליה ה'. כב,ד ביומא תליתאה, וזקף אברהם ית עינוהי וחזא ית אתרא--מרחיק. כב,ה ואמר אברהם לעולימוהי, אוריכו לכון הכא עם חמרא, ואנא ועולימא, נתמטי עד כא; ונסגוד, ונתוב לוותכון. כב,ו ונסיב אברהם ית אעי דעלתא, ושווי על יצחק בריה, ונסיב בידיה, ית אישתא וית סכינא; ואזלו תרוויהון, כחדא. כב,ז ואמר יצחק לאברהם אבוהי, ואמר אבא, ואמר, האנא ברי; ואמר, הא אישתא ואעיא, ואן אימרא, לעלתא. כב,ח ואמר, אברהם, קודם ה' גלי אימרא לעלתא, ברי; ואזלו תרוויהון, כחדא. כב,ט ואתו, לאתרא דאמר ליה ה', ובנא תמן אברהם ית מדבחא, וסדר ית אעיא; ועקד, ית יצחק בריה, ושווי יתיה על מדבחא, עיל מן אעיא. כב,י ואושיט אברהם ית ידיה, ונסיב ית סכינא, למיכס, ית בריה. כב,יא וקרא ליה מלאכא דה', מן שמיא, ואמר, אברהם אברהם; ואמר, האנא. כב,יב ואמר, לא תושיט ידך לעולימא, ולא תעביד ליה, מידעם: ארי כען ידענא, ארי דחלא דה' את, ולא מנעתא ית ברך ית יחידך, מיני. כב,יג וזקף אברהם ית עינוהי, בתר אילין, וחזא והא דכרא, אחיד באילנא בקרנוהי; ואזל אברהם ונסיב ית דכרא, ואסקיה לעלתא חלף בריה. כב,יד ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קודם ה' הכא יהון פלחין דריא, בכין יתאמר ביומא הדין, בטורא הדין אברהם קודם ה' פלח. כב,טו וקרא מלאכא דה', לאברהם, תניינות, מן שמיא. כב,טז ואמר, במימרי קיימית אמר ה': ארי, חלף דעבדתא ית פתגמא הדין, ולא מנעתא, ית ברך ית יחידך. כב,יז ארי ברכא אברכינך, ואסגאה אסגי ית בנך ככוכבי שמיא, וכחלא, דעל כיף ימא; ויירתון בנך, ית קרווי סנאיהון. כב,יח ויתברכון בדיל בנך, כול עממי ארעא, חלף, דקבילתא למימרי. כב,יט ותב אברהם לוות עולימוהי, וקמו ואזלו כחדא לבאר שבע; ויתיב אברהם, בבאר שבע. {פ}
כב,כ והוה, בתר פתגמיא האילין, ואתחווא לאברהם, למימר: הא ילידת מלכה אף היא, בנין--לנחור אחוך. כב,כא ית עוץ בוכריה, וית בוז אחוהי, וית קמואל, אבוהי דארם. כב,כב וית כשד וית חזו, וית פלדש וית ידלף, וית, בתואל. כב,כג ובתואל, אוליד ית רבקה; תמניא אילין ילידת מלכה, לנחור אחוהי דאברהם. כב,כד ולחינתיה, ושמה ראומה; וילידת אף היא ית טבח וית גחם, וית תחש וית מעכה. {פ}
כג,א והוו חיי שרה, מאה ועסרין ושבע שנין--שני, חיי שרה. כג,ב ומיתת שרה, בקרית ארבע היא חברון--בארעא דכנען; ואתא, אברהם, למספדה דשרה, ולמבכה. כג,ג וקם, אברהם, מעל, אפי מיתיה; ומליל עם בני חיתאה, למימר. כג,ד דייר ותותב אנא, עימכון; הבו לי אחסנת קבורא עימכון, ואקבר מיתי מן קודמיי. כג,ה ואתיבו בני חיתאה ית אברהם, למימר ליה. כג,ו קביל מיננא ריבוננא, רב קודם ה' את ביננא--בשפר קברנא, קבר ית מיתך; אנש מיננא, ית קבריה לא ימנע מינך מלמקבר מיתך. כג,ז וקם אברהם וסגיד לעמא דארעא, לבני חיתאה. כג,ח ומליל עימהון, למימר: אם אית רעווא נפשכון, למקבר ית מיתי מן קודמיי--קבילו מיני, ובעו לי מן עפרון בר צוחר. כג,ט וייתין לי, ית מערת כפילתא דליה--דבסטר חקליה: בכסף שלים ייתנה לי, ביניכון--לאחסנת קבורא. כג,י ועפרון יתיב, בגו בני חיתאה; ואתיב עפרון חיתאה ית אברהם קודם בני חיתאה, לכול עלי תרע קרתיה למימר. כג,יא לא ריבוני קביל מיני--חקלא יהבית לך, ומערתא דביה לך יהבתה; לעיני בני עמי יהבתה לך, קבר מיתך. כג,יב וסגיד, אברהם, קודם, עמא דארעא. כג,יג ומליל עם עפרון קודם עמא דארעא, למימר, ברם אם עבדת לי טיבו, קביל מיני: אתין כספא דמי חקלא, סב מיני, ואקבר ית מיתי, תמן. כג,יד ואתיב עפרון ית אברהם, למימר ליה. כג,טו ריבוני קביל מיני, ארע שוויא ארבע מאה סלעין דכסף בינא ובינך מא היא; וית מיתך, קבר. כג,טז וקביל אברהם, מן עפרון, ותקל אברהם לעפרון, ית כספא דמליל קודם בני חיתאה--ארבע מאה סלעין דכסף, מתקבל סחורה בכל מדינה. כג,יז וקם חקל עפרון, דבכפילתא--דקדם ממרא: חקלא, ומערתא דביה, וכל אילני דבחקלא, דבכל תחומיה סחור סחור. כג,יח לאברהם לזבינוהי, לעיני בני חיתאה, בכול, עלי תרע קרתיה. כג,יט ובתר כן קבר אברהם ית שרה איתתיה, במערת חקל כפילתא על אפי ממרא--היא חברון: בארעא, דכנען. כג,כ וקם חקלא ומערתא דביה, לאברהם--לאחסנת קבורא: מן, בני חיתאה. {ס}
כד,א ואברהם סיב, על ביומין; וה' בריך ית אברהם, בכולא. כד,ב ואמר אברהם, לעבדיה סבא דביתיה, דשליט, בכל דליה: שו כען ידך, תחות ירכי. כד,ג ואקיים עלך--במימרא דה' אלהא דשמיא, ואלהא דארעא: דלא תיסב איתתא, לברי, מבנת כנענאי, דאנא יתיב ביניהון. כד,ד אלהין לארעי ולילדותי, תיזיל; ותיסב איתתא, לברי ליצחק. כד,ה ואמר ליה, עבדא, מאים לא תיבי איתתא, למיתי בתריי לארעא הדא; האתבא אתיב ית ברך, לארעא דנפקתא מתמן. כד,ו ואמר ליה, אברהם: אסתמר לך, דלמא תתיב ית ברי לתמן. כד,ז ה' אלהא דשמיא, דדברני מבית אבא ומארע ילדותי, ודמליל לי ודקיים לי למימר, לבנך אתין ית ארעא הדא--הוא, ישלח מלאכיה קודמך, ותיסב איתתא לברי, מתמן. כד,ח ואם לא תיבי איתתא, למיתי בתרך--ותהי זכא, ממומתי דא; לחוד ית ברי, לא תתיב לתמן. כד,ט ושווי עבדא ית ידיה, תחות ירכא דאברהם ריבוניה; וקיים ליה, על פתגמא הדין. כד,י ודבר עבדא עסרא גמלין מגמלי ריבוניה, ואזל, וכל טוב ריבוניה, בידיה; וקם, ואזל לארם דעל פרת--לקרתא דנחור. כד,יא ואשרי גמליא מברא לקרתא, עם בירא דמיא, לעידן רמשא, לעידן דנפקן מלייתא. כד,יב ואמר--ה' אלהיה דריבוני אברהם, זמין כען קודמיי יומא דין; ועביד טיבו, עם ריבוני אברהם. כד,יג הא אנא קאים, על עינא דמיא; ובנת אנשי קרתא, נפקן לממלי מיא. כד,יד ותהי עולימתא, דאימר לה ארכיני כען קולתיך ואשתי, ותימר אשת, ואף לגמלך אשקי--יתה זמינתא, לעבדך ליצחק, ובה אדע, ארי עבדת טיבו עם ריבוני. כד,טו והוה הוא, עד לא שיצי למללא, והא רבקה נפקת דאתיילידת לבתואל בר מלכה, איתת נחור אחוהי דאברהם; וקולתה, על כתפה. כד,טז ועולימתא, שפירא למחזי לחדא--בתולתא, וגבר לא ידעה; ונחתת לעינא, ומלת קולתה וסליקת. כד,יז ורהט עבדא, לקדמותה; ואמר, אשקיני כען זעיר מיא מקולתיך. כד,יח ואמרת, אשת ריבוני; ואוחיאת, ואחיתת קולתה על ידה--ואשקיתיה. כד,יט ושיציאת, לאשקיותיה; ואמרת, אף לגמלך אמלי, עד דיספקון, למשתי. כד,כ ואוחיאת, ונפצת קולתה לבית שקיא, ורהטת עוד לבירא, לממלי; ומלת, לכל גמלוהי. כד,כא וגוברא שהי, בה מסתכל; שתיק--למידע האצלח ה' אורחיה, אם לא. כד,כב והוה, כד ספיקו גמליא למשתי, ונסיב גוברא קדשא דדהבא, תקלא מתקליה--ותרין שירין על ידהא, מתקל עסר סלעין דדהב מתקלהון. כד,כג ואמר בת מן את, חווא כען לי; האית בית אבוייך אתר כשר לנא, למבת. כד,כד ואמרת ליה, בת בתואל אנא--בר מלכה, דילידת לנחור. כד,כה ואמרת ליה, אף תבנא אף כיסתא סגי עימנא--אף אתר, כשר למבת. כד,כו וכרע גוברא, וסגיד קודם ה'. כד,כז ואמר, בריך ה' אלהיה דריבוני אברהם, דלא מנע טיבותיה וקושטיה, מן ריבוני; אנא, באורח תקנא דברני ה', בית, אחוהי דריבוני. כד,כח ורהטת, עולימתא, וחוויאת, לבית אימה--כפתגמיא, האילין. כד,כט ולרבקה אחא, ושמיה לבן; ורהט לבן לוות גוברא לברא, לעינא. כד,ל והוה כד חזא ית קדשא, וית שיריא על ידי אחתיה, וכד שמע ית פתגמי רבקה אחתיה למימר, כדין מליל עימי גוברא; ואתא, לוות גוברא, והא קאים עילווי גמליא, על עינא. כד,לא ואמר, עול בריכא דה'; למא את קאים, בברא, ואנא פניתי ביתא, ואתר כשר לגמליא. כד,לב ועל גוברא לביתא, ושרא מן גמליא; ויהב תבנא וכיסתא, לגמליא, ומיא לאסחאה רגלוהי, ורגלי גובריא דעימיה. כד,לג ושוויאו קודמוהי, למיכל, ואמר לא איכול, עד דאמליל פתגמיי; ואמר, מליל. כד,לד ואמר: עבדא דאברהם, אנא. כד,לה וה' בריך ית ריבוני, לחדא--ורבא; ויהב ליה ען ותורין, וכסף ודהב, ועבדין ואמהן, וגמלין וחמרין. כד,לו וילידת שרה איתת ריבוני בר, לריבוני, בתר, דסיבת; ויהב ליה, ית כל דליה. כד,לז וקיים עליי ריבוני, למימר: לא תיסב איתתא, לברי, מבנת כנענאי, דאנא יתיב בארעהון. כד,לח אלהין לבית אבא תיזיל, ולזרעיתי; ותיסב איתתא, לברי. כד,לט ואמרית, לריבוני: מאים לא תיתי איתתא, בתריי. כד,מ ואמר, לי: ה' דפלחית קודמוהי, ישלח מלאכיה עימך ויצלח אורחך, ותיסב איתתא לברי, מזרעיתי ומבית אבא. כד,מא בכין תהי זכא ממומתי, ארי תהך לזרעיתי; ואם לא ייתנון לך, ותהי זכא ממומתי. כד,מב ואתיתי יומא דין, לעינא; ואמרית, ה' אלהיה דריבוני אברהם, אם אית כען רעווא קודמך לאצלחא אורחי, דאנא אזיל עלה. כד,מג הא אנא קאים, על עינא דמיא; ותהי עולימתא, דתיפוק לממלי, ואימר לה, אשקיני כען זעיר מיא מקולתיך. כד,מד ותימר לי אף את אשת, ואף לגמלך אמלי--היא איתתא, דזמין ה' לבר ריבוני. כד,מה אנא עד לא שיציתי למללא בליבי, והא רבקה נפקת וקולתה על כתפה, ונחתת לעינא, ומלת; ואמרית לה, אשקיני כען. כד,מו ואוחיאת, ואחיתת קולתה מינה, ואמרת אשת, ואף לגמלך אשקי; ושתיתי, ואף גמליא אשקיאת. כד,מז ושאילית יתה, ואמרית בת מן את, ואמרת בת בתואל בר נחור, דילידת ליה מלכה; ושוויתי קדשא על אפה, ושיריא על ידהא. כד,מח וכרעית וסגידית, קודם ה'; ובריכית, ית ה' אלהיה דריבוני אברהם, דדברני באורח קשוט, למיסב ית בת אחוהי דריבוני לבריה. כד,מט וכען אם איתיכון עבדין טיבו וקשוט, עם ריבוני--חוו לי; ואם לא--חוו לי, ואתפני על ימינא או על שמאלא. כד,נ ואתיב לבן ובתואל ואמרו, מן קודם ה' נפק פתגמא; לית אנחנא יכלין למללא עימך, ביש או טב. כד,נא הא רבקה קודמך, דבר ואיזיל; ותהי איתתא לבר ריבונך, כמא דמליל ה'. כד,נב והוה, כד שמע עבדא דאברהם ית פתגמיהון; וסגיד על ארעא, קודם ה'. כד,נג ואפיק עבדא מנין דכסף ומנין דדהב, ולבושין, ויהב, לרבקה; ומגדנין--יהב לאחוהא, ולאימה. כד,נד ואכלו ושתיאו, הוא וגובריא דעימיה--ובתו; וקמו בצפרא, ואמר שלחוני לוות ריבוני. כד,נה ואמר אחוהא ואימה, תיתיב עולימתא עימנא עידן בעידן או עסרא ירחין; בתר כן, תיזיל. כד,נו ואמר להון לא תאחרון יתי, וה' אצלח אורחי; שלחוני, ואהך לוות ריבוני. כד,נז ואמרו, נקרי לעולימתא, ונשמע, מא דהיא אמרא. כד,נח וקרו לרבקה ואמרו לה, התיזלין עם גוברא הדין; ואמרת, איזיל. כד,נט ושלחו ית רבקה אחתהון, וית מינקתה, וית עבדא דאברהם, וית גוברוהי. כד,ס ובריכו ית רבקה, ואמרו לה--אחתנא, את הוואי לאלפין ולריבוון; ויירתון בנכי, ית קרווי סנאיהון. כד,סא וקמת רבקה ועולימתהא, ורכיבא על גמליא, ואזלא, בתר גוברא; ודבר עבדא ית רבקה, ואזל. כד,סב ויצחק על במיתוהי, מבירא דמלאך קיימא איתחזי עלה; והוא יתיב, בארע דרומא. כד,סג ונפק יצחק לצלאה בחקלא, למפני רמשא; וזקף עינוהי וחזא, והא גמליא אתן. כד,סד וזקפת רבקה ית עינהא, וחזת ית יצחק; ואתרכינת, מעל גמלא. כד,סה ואמרת לעבדא, מן גוברא דיכי דמהליך בחקלא לקדמותנא, ואמר עבדא, הוא ריבוני; ונסיבת עיפא, ואתכסיאת. כד,סו ואשתעי עבדא, ליצחק, ית כל פתגמיא, דעבד. כד,סז ואעלה יצחק, למשכנא וחזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אימיה, ונסיב ית רבקה והות ליה לאיתו, וריחמה; ואתנחם יצחק, בתר אימיה. {פ}
כה,א ואוסיף אברהם ונסיב איתתא, ושמה קטורה. כה,ב וילידת ליה, ית זמרן וית יוקשן, וית מדן, וית מדיין--וית ישבק, וית שוח. כה,ג ויוקשן אוליד, ית שבא וית דדן; ובני דדן, הוו למשריין ולשכונין ולנגוון. כה,ד ובני מדיין, עיפה ועפר וחנוך, ואבידע, ואלדעה; כל אילין, בני קטורה. כה,ה ויהב אברהם ית כל דליה, ליצחק. כה,ו ולבני לחינתא דלאברהם, יהב אברהם מתנן; ושלחינון מעל יצחק בריה, בעוד דהוא קיים, קידומא, לארע מדנחא. כה,ז ואילין, יומי שני חיי אברהם--דחיא: מאה ושבעין וחמיש, שנין. כה,ח ואתנגיד ומית אברהם בסיבו טבא, סיב וסבע; ואתכניש, לעמיה. כה,ט וקברו יתיה יצחק וישמעאל, בנוהי, במערת, כפילתא: בחקל עפרון בר צוחר, חיתאה--דעל אפי ממרא. כה,י חקלא דזבן אברהם, מן בני חיתאה--תמן אתקבר אברהם, ושרה איתתיה. כה,יא והוה, בתר דמית אברהם, ובריך ה', ית יצחק בריה; ויתיב יצחק, עם בירא דמלאך קיימא איתחזי עלה. {פ}
כה,יב ואילין תולדת ישמעאל, בר אברהם: דילידת הגר מצריתא, אמתה דשרה--לאברהם. כה,יג ואילין, שמהת בני ישמעאל, בשמהתהון, לתולדתהון: בוכריה דישמעאל נביות, וקדר ואדבאל ומבשם. כה,יד ומשמע ודומה, ומשא. כה,טו חדד ותימא, יטור נפיש וקדמה. כה,טז אילין אינון בני ישמעאל, ואילין שמהתהון, בפצחיהון, ובכרכיהון--תרי עסר רברבין, לאומיהון. כה,יז ואילין, שני חיי ישמעאל--מאה ותלתין ושבע, שנין; ואתנגיד ומית, ואתכניש לעמיה. כה,יח ושרו מחווילה עד חגרא, דעל אפי מצריים, מטי, לאתור; על אפי כל אחוהי, שרא. {פ}
כה,יט ואילין תולדת יצחק, בר אברהם: אברהם, אוליד ית יצחק. כה,כ והוה יצחק, בר ארבעין שנין, כד נסיב ית רבקה בת בתואל ארמאה, מפדן ארם--אחתיה דלבן ארמאה, ליה לאיתו. כה,כא וצלי יצחק קודם ה' לוקביל איתתיה, ארי עקרא היא; וקביל צלותיה ה', ועדיאת רבקה איתתיה. כה,כב ודחקין בניא, במעהא, ואמרת אם כן, למא דנן אנא; ואזלת, למתבע אולפן מן קודם ה'. כה,כג ואמר ה' לה, תרין עממין במעכי, ותרתין מלכוון, ממעכי יתפרשן; ומלכו ממלכו תיתקף, ורבא ישתעבד לזעירא. כה,כד ושלימו יומהא, למילד; והא תיומין, במעהא. כה,כה ונפק קדמאה סמוק, כוליה כגלים דסער; וקרו שמיה, עשיו. כה,כו ובתר כן נפק אחוהי, וידיה אחידא בעקבא דעשיו, וקרא שמיה, יעקוב; ויצחק בר שיתין שנין, כד ילידת יתהון. כה,כז ורביאו, עולימיא, והוה עשיו גבר נחשירכן, גבר נפיק חקל; ויעקוב גבר שלים, משמיש בית אולפנא. כה,כח ורחים יצחק ית עשיו, ארי מצידיה הוה אכיל; ורבקה, רחימת ית יעקוב. כה,כט ובשיל יעקוב, תבשילא; ועל עשיו מן חקלא, והוא משלהי. כה,ל ואמר עשיו ליעקוב, אטעימני כען מן סימוקא סמקא הדין--ארי משלהי, אנא; על כן קרא שמיה, אדום. כה,לא ואמר, יעקוב: זבין כיום דלהין ית בכירותך, לי. כה,לב ואמר עשיו, הא אנא אזיל לממת; ולמא דנן לי, בכירותא. כה,לג ואמר יעקוב, קיים לי כיום דלהין, וקיים, ליה; וזבין ית בכירותיה, ליעקוב. כה,לד ויעקוב יהב לעשיו, לחים ותבשיל דטלופחין, ואכל ושתי, וקם ואזל; ושט עשיו, ית בכירותא. {פ}
כו,א והוה כפנא, בארעא, בר מכפנא קדמאה, דהוה ביומי אברהם; ואזל יצחק לוות אבימלך מלכא דפלשתאי, לגרר. כו,ב ואתגלי ליה ה', ואמר לא תיחות למצריים: שרי בארעא, דאימר לך. כו,ג דור בארעא הדא, ויהי מימרי בסעדך ואברכינך: ארי לך ולבנך, אתין ית כל ארעתא האילין, ואקים ית קיימא, דקיימית לאברהם אבוך. כו,ד ואסגי ית בנך, ככוכבי שמיא, ואתין לבנך, ית כל ארעתא האילין; ויתברכון בדיל בנך, כול עממי ארעא. כו,ה חלף, דקביל אברהם למימרי; ונטר, מטרת מימרי, פיקודיי, קיימיי ואורייתיי. כו,ו ויתיב יצחק, בגרר. כו,ז ושאילו אנשי אתרא, על עיסק איתתיה, ואמר, אחת היא: ארי דחיל, למימר איתתי, דלמא יקטלונני אנשי אתרא על רבקה, ארי שפירת חיזו היא. כו,ח והוה, כד סגיאו ליה תמן יומיא, ואסתכי אבימלך מלכא דפלשתאי, מן חרכא; וחזא, והא יצחק מחייך, עם, רבקה איתתיה. כו,ט וקרא אבימלך ליצחק, ואמר ברם הא איתתך היא, ואיכדין אמרת, אחת היא; ואמר ליה, יצחק, ארי אמרית, דלמא אתקטיל עלה. כו,י ואמר אבימלך, מא דא עבדת לנא; כזעיר פון שכיב דמייחד בעמא, עם איתתך, ואיתיתא עלנא, חובא. כו,יא ופקיד אבימלך, ית כל עמא למימר: דינזיק לגוברא הדין, ולאיתתיה--אתקטלא יתקטיל. כו,יב וזרע יצחק בארעא ההיא, ואשכח בשתא ההיא על חד מאה בדשערוהי; וברכיה, ה'. כו,יג ורבא, גוברא; ואזל אזיל סגי ורבי, עד דרבא לחדא. כו,יד והוה ליה גיתי ענא וגיתי תורי, ועבודה סגי; וקניאו ביה, פלשתאי. כו,טו וכל בירי, דחפרו עבדי אבוהי, ביומי, אברהם אבוהי--טמונין פלשתאי, ומלונין עפרא. כו,טז ואמר אבימלך, ליצחק: איזיל, מעימנא, ארי תקיפת מיננא, לחדא. כו,יז ואזל מתמן, יצחק; ושרא בנחלא דגרר, ויתיב תמן. כו,יח ותב יצחק וחפר ית בירי דמיא, דחפרו ביומי אברהם אבוהי, וטמונין פלשתאי, בתר דמית אברהם; וקרא להון, שמהן, כשמהן, דהוה קרי להון אבוהי. כו,יט וחפרו עבדי יצחק, בנחלא; ואשכחו תמן--ביר, דמיין נבעין. כו,כ ונצו רעוותא דגרר, עם רעוותא דיצחק למימר--דילנא מיא; וקרא שמה דבירא עיסק, ארי אתעסקו עימיה. כו,כא וחפרו ביר אוחרי, ונצו אף עלה; וקרא שמה, שטנה. כו,כב ואסתלק מתמן, וחפר ביר אוחרי, ולא נצו, עלה; וקרא שמה, רחובות, ואמר ארי כען אפתי ה' לנא, וניפוש בארעא. כו,כג וסליק מתמן, לבאר שבע. כו,כד ואתגלי ליה ה', בליליא ההוא, ואמר, אנא אלהיה דאברהם אבוך; לא תדחל, ארי בסעדך מימרי, ואברכינך ואסגי ית בנך, בדיל אברהם עבדי. כו,כה ובנא תמן מדבחא, וצלי בשמא דה', ופרסיה תמן, למשכניה; וכרו תמן עבדי יצחק, בירא. כו,כו ואבימלך, אתא לוותיה מגרר; וסיעת, מרחמוהי, ופיכול, רב חיליה. כו,כז ואמר להון יצחק, מדין אתיתון לוותי; ואתון סניתון יתי, ושלחתוני מלוותכון. כו,כח ואמרו, מחזא חזינא ארי הוה מימרא דה' בסעדך, ואמרנא תתקיים כען מומתא דהות בין אבהתנא, ביננא ובינך; ונגזר קיים, עימך. כו,כט אם תעביד עימנא בישא, כמא דלא אנזיקנך, וכמא דעבדנא עימך לחוד טב, ושלחנך בשלם; את כען, בריכא דה'. כו,ל ועבד להון משתיא, ואכלו ושתיאו. כו,לא ואקדימו בצפרא, וקיימו גבר לאחוהי; ושלחינון יצחק, ואזלו מלוותיה בשלם. כו,לב והוה ביומא ההוא, ואתו עבדי יצחק, וחוויאו ליה, על עיסק בירא דחפרו; ואמרו ליה, אשכחנא מיא. כו,לג וקרא יתה, שבעא; על כן שמה דקרתא באר שבע, עד יומא הדין. {ס}
כו,לד והוה עשיו, בר ארבעין שנין, ונסיב איתתא ית יהודית, בת בארי חיתאה--וית בשמת, בת אילון חיתאה. כו,לה והוואה, מסרבן ומרגזן, על מימר יצחק, ורבקה. {ס}
כז,א והוה כד סיב יצחק, וכהיא עינוהי מלמחזי; וקרא ית עשיו בריה רבא, ואמר ליה ברי, ואמר ליה, האנא. כז,ב ואמר, הא כען סיבית; לית אנא ידע, יומא דאמות. כז,ג וכען סב כען זינך, סייפך וקשתך; ופוק, לחקלא, וצוד לי, צידא. כז,ד ועביד לי תבשילין כמא דרחימית, ואעיל לי--ואיכול: בדיל דתברכינך נפשי, עד לא אמות. כז,ה ורבקה שמעת--כד מליל יצחק, עם עשיו בריה; ואזל עשיו לחקלא, למצד צידא לאיתאה. כז,ו ורבקה, אמרת, ליעקוב ברה, למימר: הא שמעית מן אבוך, ממליל עם עשיו אחוך למימר. כז,ז איתא לי צידא ועביד לי תבשילין, ואיכול; ואברכינך קודם ה', קודם מותי. כז,ח וכען ברי, קביל מיני--למא דאנא, מפקדא יתך. כז,ט איזיל כען, לענא, וסב לי מתמן תרין גדיי עיזין, טבין; ואעביד יתהון תבשילין לאבוך, כמא דרחים. כז,י ותעיל לאבוך, וייכול, בדיל דיברכינך, קודם מותיה. כז,יא ואמר יעקוב, לרבקה אימיה: הא עשיו אחי גבר סערן, ואנא גבר שעיע. כז,יב מאים ימושינני אבא, ואיהי בעינוהי כמתלעב; ואייתי עליי לווטין, ולא ברכן. כז,יג ואמרת ליה אימיה, עליי אתאמר בנבואה דלא ייתון לווטיא עלך ברי; ברם קביל מיני, ואיזיל סב לי. כז,יד ואזל, ונסיב, ואייתי, לאימיה; ועבדת אימיה תבשילין, כמא דרחים אבוהי. כז,טו ונסיבת רבקה ית לבושי עשיו ברה רבא, דכיתא, דעימה, בביתא; ואלבישת ית יעקוב, ברה זעירא. כז,טז וית, משכי דגדי בני עיזי, אלבישת, על ידוהי--ועל שעיעות, צווריה. כז,יז ויהבת ית תבשיליא וית לחמא, דעבדת, בידא, דיעקוב ברה. כז,יח ועל לוות אבוהי, ואמר אבא; ואמר האנא, מן את ברי. כז,יט ואמר יעקוב לאבוהי, אנא עשיו בוכרך--עבדית, כמא דמלילתא עימי; קום כען אסתחר, ואכול מצידי--בדיל, דתברכינני נפשך. כז,כ ואמר יצחק לבריה, מא דין אוחיתא לאשכחא ברי; ואמר, ארי זמין ה' אלהך קודמיי. כז,כא ואמר יצחק ליעקוב, קרב כען ואמושינך ברי: האת דין ברי עשיו, אם לא. כז,כב וקריב יעקוב לוות יצחק אבוהי, ומשיה; ואמר, קלא קליה דיעקוב, וידיא, ידי עשיו. כז,כג ולא אשתמודעיה--ארי הוואה ידוהי כידי עשיו אחוהי, סערניין; וברכיה. כז,כד ואמר, את דין ברי עשיו; ואמר, אנא. כז,כה ואמר, קריב לי ואיכול מצידא דברי--בדיל דתברכינך, נפשי; וקריב ליה, ואכל, ואעיל ליה חמרא, ושתי. כז,כו ואמר ליה, יצחק אבוהי: קרב כען ושק לי, ברי. כז,כז וקריב, ונשיק ליה, ואריח ית ריח לבושוהי, וברכיה; ואמר, חזי ריחא דברי, כריח חקלא, דברכיה ה'. כז,כח וייתין לך, ה', מטלא דשמיא, ומטובא דארעא--וסגיות עבור, וחמר. כז,כט יפלחונך עממין, וישתעבדון לך מלכוון--הוי רב לאחך, ויסגדון לך בני אימך; ליטך יהון ליטין, ובריכך יהון בריכין. כז,ל והוה, כד שיצי יצחק לברכא ית יעקוב, והוה ברם מיפק נפק יעקוב, מן קודם יצחק אבוהי; ועשיו אחוהי, על מצידיה. כז,לא ועבד אף הוא תבשילין, ואעיל לאבוהי; ואמר לאבוהי, יקום אבא וייכול מצידא דבריה--בדיל, דתברכינני נפשך. כז,לב ואמר ליה יצחק אבוהי, מן את; ואמר, אנא ברך בוכרך עשיו. כז,לג ותווה יצחק תווהא, רבא עד לחדא, ואמר מן הוא דיכי דצד צידא ואעיל לי ואכלית מכולא עד לא תיעול, ובריכתיה; אף בריך, יהי. כז,לד כד שמע עשיו, ית פתגמי אבוהי, וצווח צווחא, רבא ומרירא עד לחדא; ואמר לאבוהי, בריכני אף לי אבא. כז,לה ואמר, על אחוך בחוכמא; וקביל, ברכתך. כז,לו ואמר יאות קרא שמיה יעקוב, וחכמני דנן תרתין זמנין--ית בכירותי נסיב, והא כען קביל ברכתי; ואמר, הלא שבקת לי ברכא. כז,לז ואתיב יצחק ואמר לעשיו, הא רב שוויתיה עילווך וית כל אחוהי יהבית ליה לעבדין, ובעבור ובחמר, סעדתיה; ולך כען, מא אעביד ברי. כז,לח ואמר עשיו לאבוהי, הברכתא חדא היא לך אבא--בריכני אף לי, אבא; וארים עשיו קליה, ובכא. כז,לט ואתיב יצחק אבוהי, ואמר ליה: הא מטובא דארעא, יהי מותבך, ומטלא דשמיא, מלעילא. כז,מ ועל חרבך תיחי, וית אחוך תפלח; ויהי כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא, ותעדי ניריה מעל צוורך. כז,מא ונטר עשיו, דבבו ליעקוב, על ברכתא, דברכיה אבוהי; ואמר עשיו בליביה, יקרבון יומי אבליה דאבא, ואקטול, ית יעקוב אחי. כז,מב ואתחווא לרבקה, ית פתגמי עשיו ברה רבא; ושלחת וקרת ליעקוב, ברה זעירא, ואמרת ליה, הא עשיו אחוך כמין לך למקטלך. כז,מג וכען ברי, קביל מיני; וקום איזיל לך לוות לבן אחי, לחרן. כז,מד ותיתיב עימיה, יומין זעירין--עד דתתוב, חמתא דאחוך. כז,מה עד דיתוב רוגזא דאחוך מינך, ויתנשי ית דעבדת ליה, ואשלח, ואדברינך מתמן; למא אתכול אף תרוויכון, יומא חד. כז,מו ואמרת רבקה, ליצחק, עקית בחיי, מן קודם בנת חיתאה; אם נסיב יעקוב איתתא מבנת חיתאה כאילין, מבנת ארעא--למא לי, חיין. כח,א וקרא יצחק ליעקוב, ובריך יתיה; ופקדיה ואמר ליה, לא תיסב איתתא מבנת כנען. כח,ב קום איזיל לפדן דארם, לבית בתואל אבוהא דאימך; וסב לך מתמן איתתא, מבנת לבן אחוהא דאימך. כח,ג ואל שדיי יבריך יתך, ויפשינך ויסגינך; ותהי, לכנשת שבטין. כח,ד וייתין לך ית ברכתא דאברהם, לך ולבנך עימך--למירתך ית ארע תותבותך, דיהב ה' לאברהם. כח,ה ושלח יצחק ית יעקוב, ואזל לפדן דארם--לוות לבן בר בתואל, ארמאה, אחוהא דרבקה, אימיה דיעקוב ועשיו. כח,ו וחזא עשיו, ארי בריך יצחק ית יעקוב, ושלח יתיה לפדן דארם, למיסב ליה מתמן איתתא: בדבריך יתיה--ופקיד עלוהי למימר, לא תיסב איתתא מבנת כנען. כח,ז וקביל יעקוב, מן אבוהי ומן אימיה; ואזל, לפדן דארם. כח,ח וחזא עשיו, ארי בישן בנת כנען, בעיני, יצחק אבוהי. כח,ט ואזל עשיו, לוות ישמעאל; ונסיב ית מחלת בת ישמעאל בר אברהם אחתיה דנביות, על נשוהי--ליה לאיתו. {ס}
כח,י ונפק יעקוב, מבאר שבע; ואזל, לחרן. כח,יא וערע באתרא ובת תמן, ארי על שמשא, ונסיב מאבני אתרא, ושווי איסדוהי; ושכיב, באתרא ההוא. כח,יב וחלם, והא סולמא נעיץ בארעא, ורישיה, מטי עד צית שמיא; והא מלאכיא דה', סלקין ונחתין ביה. כח,יג והא יקרא דה' מעתד עילווהי, ואמר, אנא ה' אלהיה דאברהם אבוך, ואלהיה דיצחק; ארעא, דאת שכיב עלה--לך אתנינה, ולבנך. כח,יד ויהון בנך סגיאין כעפרא דארעא, ותיתקף למערבא ולמדנחא ולציפונא ולדרומא; ויתברכון בדילך כל זרעיית ארעא, ובדיל בנך. כח,טו והא מימרי בסעדך, ואטרינך בכול אתר דתהך, ואתיבינך, לארעא הדא: ארי, לא אשבקינך, עד דאעביד, ית דמלילית לך. כח,טז ואיתער יעקוב, משינתיה, ואמר, בקושטא יקרא דה' שרי באתרא הדין; ואנא, לא הוויתי ידע. כח,יז ודחיל, ואמר, מא דחילו, אתרא הדין: לית דין אתר הדיוט, אלהין אתר דרעווא ביה מן קודם ה', ודין, תרע קוביל שמיא. כח,יח ואקדים יעקוב בצפרא, ונסיב ית אבנא דשווי איסדוהי, ושווי יתה, קמא; ואריק משחא, על רישה. כח,יט וקרא ית שמיה דאתרא ההוא, בית אל; וברם לוז שמה דקרתא, מלקדמין. כח,כ וקיים יעקוב, קיים למימר: אם יהי מימרא דה' בסעדי, וייטרינני באורחא הדא דאנא אזיל, וייתין לי לחים למיכל, וכסו למלבש. כח,כא ואתוב בשלם, לבית אבא; ויהי מימרא דה' לי, לאלה. כח,כב ואבנא הדא, דשוויתי קמא--תהי, דאיהי פלח עלה קודם ה'; וכול דתיתין לי, חד מן עסרא אפרשיניה קודמך. כט,א ונטל יעקוב, רגלוהי; ואזל, לארע בני מדנחא. כט,ב וחזא והא בירא בחקלא, והא תמן תלתא עדרין דען רביעין עלה--ארי מן בירא ההיא, משקן עדריא; ואבנא רבתא, על פומא דבירא. כט,ג ומתכנשין לתמן כל עדריא, ומגנדרין ית אבנא מעל פומא דבירא, ומשקן, ית ענא; ומתיבין ית אבנא על פומא דבירא, לאתרה. כט,ד ואמר להון יעקוב, אחיי מנן אתון; ואמרו, מחרן אנחנא. כט,ה ואמר להון, הידעתון ית לבן בר נחור; ואמרו, ידעין. כט,ו ואמר להון, השלם ליה; ואמרו שלם--והא רחל ברתיה, אתיא עם ענא. כט,ז ואמר, הא עוד יומא סגי--לא עידן, למכנש בעיר; אשקו ענא, ואיזילו רעו. כט,ח ואמרו, לא ניכול, עד דיתכנשון כל עדריא, ויגנדרון ית אבנא מעל פומא דבירא; ונשקי, ענא. כט,ט עד דהוא, ממליל עימהון; ורחל אתת, עם ענא דלאבוהא--ארי רעיתא, היא. כט,י והוה כד חזא יעקוב ית רחל, בת לבן אחוהא דאימיה, וית ענא דלבן, אחוהא דאימיה; וקריב יעקוב, וגנדר ית אבנא מעל פומא דבירא, ואשקי, ית ענא דלבן אחוהא דאימיה. כט,יא ונשיק יעקוב, לרחל; וארים ית קליה, ובכא. כט,יב וחווי יעקוב לרחל, ארי בר אחת אבוהא הוא, וארי בר רבקה, הוא; ורהטת, וחוויאת לאבוהא. כט,יג והוה כד שמע לבן ית שימע יעקוב בר אחתיה, ורהט לקדמותיה וגפיף ליה ונשיק ליה, ואעליה, לביתיה; ואשתעי ללבן, ית כל פתגמיא האילין. כט,יד ואמר ליה לבן, ברם קריבי ובסרי את; ויתיב עימיה, ירח יומין. כט,טו ואמר לבן, ליעקוב, המדאחי את, ותפלחינני מגן; חו לי, מא אגרך. כט,טז וללבן, תרתין בנן: שום רבתא לאה, ושום זעירתא רחל. כט,יז ועיני לאה, יאיין; ורחל, הות, שפירא בריווא, ויאיא בחזווא. כט,יח ורחים יעקוב, ית רחל; ואמר, אפלחינך שבע שנין, ברחל ברתך, זעירתא. כט,יט ואמר לבן, טב דאתין יתה לך, מדאתין יתה, לגבר אוחרן; תיב, עימי. כט,כ ופלח יעקוב ברחל, שבע שנין; והוו בעינוהי כיומין זעירין, בדרחים יתה. כט,כא ואמר יעקוב ללבן הב ית איתתי, ארי שלימו יומי פולחני; ואיעול, לוותה. כט,כב וכנש לבן ית כל אנשי אתרא, ועבד משתיא. כט,כג והוה ברמשא--ודבר ית לאה ברתיה, ואעיל יתה לוותיה; ועל, לוותה. כט,כד ויהב לבן לה, ית זלפה אמתיה--ללאה ברתיה, לאמהו. כט,כה והוה בצפרא, והא היא לאה; ואמר ללבן, מא דא עבדת לי--הלא ברחל פלחית עימך, ולמא שקרת בי. כט,כו ואמר לבן, לא מתעביד כן באתרנא--למיתן זעירתא, קודם רבתא. כט,כז אשלים, שבועתא דדא; וניתין לך אף ית דא, בפולחנא דתפלח עימי, עוד, שבע שנין אוחרנין. כט,כח ועבד יעקוב כן, ואשלים שבועתא דדא; ויהב ליה ית רחל ברתיה, ליה לאיתו. כט,כט ויהב לבן לרחל ברתיה, ית בלהה אמתיה--לה, לאמהו. כט,ל ועל אף לוות רחל, ורחים אף ית רחל מלאה; ופלח עימיה, עוד שבע שנין אוחרנין. כט,לא וחזא ה' ארי סנואתא לאה, ויהב לה עידוי; ורחל, עקרא. כט,לב ועדיאת לאה וילידת בר, וקרת שמיה ראובן: ארי אמרת, ארי גלי קודם ה' עולבני--ארי כען, ירחמינני בעלי. כט,לג ועדיאת עוד, וילידת בר, ואמרת ארי שמיע קודם ה' ארי סנואתא אנא, ויהב לי אף ית דין; וקרת שמיה, שמעון. כט,לד ועדיאת עוד, וילידת בר, ואמרת הדא זמנא יתחבר לי בעלי, ארי ילידית ליה תלתא בנין; על כן קרא שמיה, לוי. כט,לה ועדיאת עוד וילידת בר, ואמרת הדא זמנא אודי קודם ה'--על כן קרת שמיה, יהודה; וקמת, מלמילד. ל,א וחזת רחל, ארי לא ילידת ליעקוב, וקניאת רחל, באחתה; ואמרת ליעקוב הב לי בנין, ואם לא מייתא אנא. ל,ב ותקיף רוגזא דיעקוב, ברחל; ואמר, המיני את בעיא הלא מן קודם ה' תבען, דמנע מיניך, ולדא דמעי. ל,ג ואמרת, הא אמתי בלהה עול לוותה; תליד, ואנא ארבי, ואתבני אף אנא, מינה. ל,ד ויהבת ליה ית בלהה אמתה, לאיתו; ועל לוותה, יעקוב. ל,ה ועדיאת בלהה, וילידת ליעקוב בר. ל,ו ואמרת רחל, דנני ה', ואף קביל צלותי, ויהב לי בר; על כן קרת שמיה, דן. ל,ז ועדיאת עוד--וילידת, בלהה אמתה דרחל: בר תניין, ליעקוב. ל,ח ואמרת רחל, קביל בעותי ה' באתחננותי בצלותי חמידית דיהי לי ולד כאחתי--אף אתייהיב לי; וקרת שמיה, נפתלי. ל,ט וחזת לאה, ארי קמת מלמילד; ודברת ית זלפה אמתה, ויהבת יתה ליעקוב לאיתו. ל,י וילידת, זלפה אמתה דלאה--ליעקוב בר. ל,יא ואמרת לאה, אתא גד; וקרת ית שמיה, גד. ל,יב וילידת, זלפה אמתה דלאה, בר תניין, ליעקוב. ל,יג ואמרת לאה--תושבחא הות לי, ארי בכין ישבחונני נשיא; וקרת ית שמיה, אשר. ל,יד ואזל ראובן ביומי חצד חיטין, ואשכח יברוחין בחקלא, ואייתי יתהון, ללאה אימיה; ואמרת רחל, ללאה, הבי כען לי, מיברוחי דבריך. ל,טו ואמרת לה, הזעיר דדברת ית בעלי, ולמיסב, אף ית יברוחי דברי; ואמרת רחל, בכין ישכוב עימיך בליליא, חלף, יברוחי דבריך. ל,טז ועל יעקוב מן חקלא, ברמשא, ונפקת לאה לקדמותיה ואמרת לוותי תיעול, ארי מיגר אגרתך ביברוחי דברי; ושכיב עימה, בליליא הוא. ל,יז וקביל ה', צלותה דלאה; ועדיאת וילידת ליעקוב, בר חמישיי. ל,יח ואמרת לאה, יהב ה' אגרי, דיהבית אמתי, לבעלי; וקרת שמיה, יששכר. ל,יט ועדיאת עוד לאה, וילידת בר שתיתיי ליעקוב. ל,כ ואמרת לאה, יהב ה' יתיה לי חולק טב--הדא זמנא יהי מדוריה דבעלי לוותי, ארי ילידית ליה שיתא בנין; וקרת ית שמיה, זבולון. ל,כא ובתר כן, ילידת ברתא; וקרת ית שמה, דינה. ל,כב ועל דוכרנה דרחל, קודם ה'; וקביל צלותה ה', ויהב לה עידוי. ל,כג ועדיאת, וילידת בר; ואמרת, כנש ה' ית חיסודיי. ל,כד וקרת ית שמיה יוסף, למימר: יוסיף ה' לי, בר אוחרן. ל,כה והוה, כד ילידת רחל ית יוסף; ואמר יעקוב, ללבן, שלחני ואהך, לאתרי ולארעי. ל,כו הב ית נשיי וית בניי, דפלחית יתך בהון--ואיזיל: ארי את ידעת, ית פולחני דפלחתך. ל,כז ואמר ליה לבן, אם כען אשכחית רחמין בעינך; נסיתי, וברכני ה' בדילך. ל,כח ואמר: פריש אגרך עליי, ואתין. ל,כט ואמר ליה--את ידעת, ית דפלחתך; וית דהוה בעירך, עימי. ל,ל ארי זעיר דהוה לך קודמיי, ותקיף לסגי, ובריך ה' יתך, בדילי; וכען, אימתי אעביד אף אנא--לביתי. ל,לא ואמר, מא אתין לך; ואמר יעקוב, לא תיתין לי מידעם--אם תעביד לי פתגמא הדין, אתוב ארעי ענך אטר. ל,לב אעבר בכל ענך יומא דין, אעדי מתמן כל אימר נמור ורקוע וכל אימר שחום באימריא, ונמור ורקוע, בעיזיא; ויהי, אגרי. ל,לג ותסהיד עליי זכותי ביום מחר, ארי תיעול על אגרי קודמך: כול דלייתוהי נמור ורקוע בעיזיא, ושחום באימריא--גנובא הוא, עימי. ל,לד ואמר לבן, ברם: לווי, יהי כפתגמך. ל,לה ואעדי ביומא ההוא ית תישיא רגוליא ורקועיא, וית כל עיזיא נמורתא ורקועתא, כול דחיוור ביה, וכל דשחום באימריא; ויהב, ביד בנוהי. ל,לו ושווי, מהלך תלתא יומין, בינוהי, ובין יעקוב; ויעקוב, רעי ית ענא דלבן--דאשתארא. ל,לז ונסיב ליה יעקוב, חוטרין דלבן רטיבין--ודלוז ודדלוב; וקליף בהון, קלפין חיוורין--קילוף חיוור, דעל חוטריא. ל,לח ודעיץ, ית חוטריא דקליף, ברטיא, אתר בית שקיא דמיא--אתר דאתיין ענא למשתי לקבלהון דענא, ומתייחמן במיתיהון למשתי. ל,לט ואתייחמא ענא, בחוטריא; וילידן ענא, רגולין נמורין ורקועין. ל,מ ואימריא, אפריש יעקוב, ויהב בריש ענא כל דרגול וכל דשחום, בענא דלבן; ושווי ליה עדרין בלחודוהי, ולא עריבינון עם ענא דלבן. ל,מא והוי, בכל עידן דמתייחמן ענא מבכרתא, ומשווי יעקוב ית חוטריא לעיני ענא, ברטיא--ליחמותהון, בחוטריא. ל,מב ובלקישות ענא, לא משווי; והוון לקישיא ללבן, ובכיריא ליעקוב. ל,מג ותקיף גוברא, לחדא לחדא; והוו ליה, ען סגיאן, ואמהן ועבדין, וגמלין וחמרין. לא,א ושמע, ית פתגמי בני לבן דאמרין, נסיב יעקוב, ית כל דלאבונא; ומדלאבונא--קנא, ית כל נכסיא האילין. לא,ב וחזא יעקוב, ית סבר אפי לבן; והא ליתינון עימיה, כמאתמלי ומדקמוהי. לא,ג ואמר ה' ליעקוב, תוב לארע אבהתך ולילדותך; ויהי מימרי, בסעדך. לא,ד ושלח יעקוב, וקרא לרחל וללאה, לחקלא, לוות עניה. לא,ה ואמר להון, חזי אנא ית סבר אפי אבוכון, ארי ליתינון עימי, כמאתמלי ומדקמוהי; ואלהיה דאבא, הוה בסעדי. לא,ו ואתין, ידעתין: ארי, בכל חילי, פלחית, ית אבוכון. לא,ז ואבוכון שקר בי, ואשני ית אגרי עסר זמנין; ולא שבקיה ה', לאבאשא עימי. לא,ח אם כדין הוה אמר, נמורין יהי אגרך--וילידן כל ענא, נמורין; ואם כדין הוה אמר, רגולין יהי אגרך--וילידן כל ענא, רגולין. לא,ט ואפריש ה' מן בעירא דאבוכון, ויהב לי. לא,י והוה, בעידן דאתייחמא ענא, וזקפית עיניי וחזית, בחלמא; והא תישיא דסלקין על ענא, רגולין נמורין ופציחין. לא,יא ואמר לי מלאכא דה', בחלמא--יעקוב; ואמרית, האנא. לא,יב ואמר, זקוף כען עינך וחזי כל תישיא דסלקין על ענא, רגולין נמורין, ופציחין: ארי גלי קודמיי, ית כל דלבן עביד לך. לא,יג אנא אלהא דאתגליתי עלך, בבית אל, דמשחתא תמן קמא, דקיימתא קודמיי תמן קיים; כען, קום פוק מן ארעא הדא, ותוב, לארע ילדותך. לא,יד ואתיבת רחל ולאה, ואמרא ליה: העוד לנא חולק ואחסנא, בבית אבונא. לא,טו הלא נוכראן אתחשבנא ליה, ארי זבננא; ואכל אף מיכל, ית כספנא. לא,טז ארי כל עותרא, דאפריש ה' מאבונא--דילנא הוא, ודבננא; וכען, כול דאמר ה' לך--עביד. לא,יז וקם, יעקוב; ונטל ית בנוהי וית נשוהי, על גמליא. לא,יח ודבר ית כל גיתוהי, וית כל קנייניה דקנא--גיתוהי וקנייניה, דקנא בפדן ארם: למיתי לוות יצחק אבוהי, לארעא דכנען. לא,יט ולבן אזל, למיגז ית עניה; ונסיבת רחל, ית צלמניא דלאבוהא. לא,כ וכסי יעקוב, מן לבן ארמאה--על דלא חווי ליה, ארי אזיל הוא. לא,כא ואזל הוא וכל דליה, וקם ועבר ית פרת; ושווי ית אפוהי, לטורא דגלעד. לא,כב ואתחווא ללבן, ביומא תליתאה: ארי אזל, יעקוב. לא,כג ודבר ית אחוהי, עימיה, ורדף בתרוהי, מהלך שבעא יומין; ואדביק יתיה, בטורא דגלעד. לא,כד ואתא מימר מן קודם ה' לוות לבן ארמאה, בחלמא דליליא; ואמר ליה, אסתמר לך דלמא תמליל עם יעקוב--מטב עד ביש. לא,כה ואדביק לבן, ית יעקוב; ויעקוב, פרס ית משכניה בטורא, ולבן אשרי ית אחוהי, בטורא דגלעד. לא,כו ואמר לבן, ליעקוב, מא עבדתא, וכסיתא מיני; ודברת, ית בנתיי, כשביית, חרב. לא,כז למא איטמרתא למיזל, וכסיתא מיני; ולא חווית לי, ושלחתך פון בחדווא ובתושבחן בתופין ובכינרין. לא,כח ולא שבקתני, לנשקא לבניי ולבנתיי; כען, אסכילתא למעבד. לא,כט אית חילא בידי, למעבד עימכון בישא; ואלהא דאבוכון ברמשא אמר לי למימר, אסתמר לך מלמללא עם יעקוב--מטב עד ביש. לא,ל וכען מיזל אזלתא, ארי חמדא חמידתא לבית אבוך; למא נסיבתא, ית דחלתי. לא,לא ואתיב יעקוב, ואמר ללבן: ארי דחילית--ארי אמרית, דלמא תינוס ית בנתך מיני. לא,לב אתר דתשכח ית דחלתך, לא יתקיים--קודם אחנא אשתמודע לך מא דעימי, וסב לך; ולא ידע יעקוב, ארי רחל נסיבתנון. לא,לג ועל לבן במשכנא דיעקוב ובמשכנא דלאה, ובמשכנא דתרתין לחינתא--ולא אשכח; ונפק ממשכנא דלאה, ועל במשכנא דרחל. לא,לד ורחל נסיבת ית צלמניא, ושוויאתנון בעביטא דגמלא--ויתיבת עליהון; ומשיש לבן ית כל משכנא, ולא אשכח. לא,לה ואמרת לאבוהא, לא יתקף בעיני ריבוני, ארי לא איכול למקם מן קודמך, ארי אורח נשין לי; ובלש, ולא אשכח ית צלמניא. לא,לו ותקיף ליעקוב, ונצא עם לבן; ואתיב יעקוב, ואמר ללבן, מא חובי מא סורחני, ארי רדפתא בתריי. לא,לז ארי משישתא ית כל מניי, מא אשכחתא מכול מני ביתך--שו הכא, קודם אחיי ואחך; ויוכחון, בין תרוונא. לא,לח דנן עסרין שנין אנא עימך, רחלך ועיזך לא אתכילו; ודכרי ענך, לא אכלית. לא,לט דתבירא, לא איתיתי לך--דהות שגיא ממניינא, מיני את בעי לה; נטרית ביממא, ונטרית בליליא. לא,מ הוויתי ביממא אכלני שרבא, וגלידא נחת עליי בליליא; ונדת שינתי, מעיניי. לא,מא דנן לי עסרין שנין, בביתך, פלחתך ארבע עסרי שנין בתרתין בנתך, ושית שנין בענך; ואשניתא ית אגרי, עסר זמנין. לא,מב אילו לא פון אלהיה דאבא אלהיה דאברהם ודדחיל ליה יצחק, הוה בסעדי--ארי כען, ריקן שלחתני; ית עמלי וית ליאות ידיי, גלי קודם ה'--ואוכח ברמשא. לא,מג ואתיב לבן ואמר ליעקוב, בנתא בנתיי ובניא בניי וענא עני, וכול דאת חזי, דילי הוא; ולבנתיי מא אעביד לאילין, יומא דין, או לבניהון, דילידא. לא,מד וכען, איתא נגזר קיים--אנא ואת; ויהי לסהיד, בינא ובינך. לא,מה ונסיב יעקוב, אבנא; וזקפה, קמא. לא,מו ואמר יעקוב לאחוהי לקוטו אבנין, ונסיבו אבנין ועבדו דגורא; ואכלו תמן, על דגורא. לא,מז וקרא ליה לבן, יגר סהדותא; ויעקוב, קרא ליה גלעד. לא,מח ואמר לבן, דגורא הדין סהיד בינא ובינך יומא דין; על כן קרא שמיה, גלעד. לא,מט וסכותא דאמר, ייסך מימרא דה' בינא ובינך: ארי נתכסי, גבר מחבריה. לא,נ אם תעני ית בנתיי, ואם תיסב נשין על בנתיי--לית אנש, עימנא; חזי, מימרא דה' סהיד בינא ובינך. לא,נא ואמר לבן, ליעקוב: הא דגורא הדין, והא קמתא, דאקימית, בינא ובינך. לא,נב סהיד דגורא הדין, וסהדא קמתא: אם אנא, לא אעבר לוותך ית דגורא הדין, ואם את לא תעבר לוותי ית דגורא הדין וית קמתא הדא, לבישו. לא,נג אלהיה דאברהם ואלהיה דנחור, ידינון ביננא--אלהיה, דאבוהון; וקיים יעקוב, בדדחיל ליה אבוהי יצחק. לא,נד ונכס יעקוב נכסתא בטורא, וקרא לאחוהי למיכל לחמא; ואכלו לחמא, ובתו בטורא. לב,א ואקדים לבן בצפרא, ונשיק לבנוהי ולבנתיה--ובריך יתהון; ואזל ותב לבן, לאתריה. לב,ב ויעקוב, אזל לאורחיה; וערעו ביה, מלאכיא דה'. לב,ג ואמר יעקוב כד חזנון, משרי מן קודם ה' דא; וקרא שמיה דאתרא ההוא, מחניים. {פ}
לב,ד ושלח יעקוב אזגדין קודמוהי, לוות עשיו אחוהי, לארעא דשעיר, לחקלי אדום. לב,ה ופקיד יתהון, למימר, כדין תימרון, לריבוני לעשיו: כדנן אמר, עבדך יעקוב, עם לבן דרית, ואוחרית עד כען. לב,ו והוו לי תורין וחמרין, ען ועבדין ואמהן; ושלחית לחוואה לריבוני, לאשכחא רחמין בעינך. לב,ז ותבו, אזגדיא, לוות יעקוב, למימר: אתינא לוות אחוך, לוות עשיו, ואף אתי לקדמותך, וארבע מאה גוברא עימיה. לב,ח ודחיל יעקוב לחדא, ועקת ליה; ופליג ית עמא דעימיה, וית ענא וית תורי וגמליא--לתרתין משריין. לב,ט ואמר, אם ייתי עשיו למשריתא חדא וימחינה--ותהי משריתא דתשתאר, לשיזבא. לב,י ואמר, יעקוב, אלהיה דאבא אברהם, ואלהיה דאבא יצחק: ה' דאמר לי, תוב לארעך ולילדותך--ואוטיב עימך. לב,יא זעירן זכוותי מכול חסדין, ומכל טבוון, דעבדת, עם עבדך: ארי יחידיי, עברית ית ירדנא הדין, וכען הוויתי, לתרתין משריין. לב,יב שיזיבני כען מידא דאחי, מידא דעשיו: ארי דחיל אנא, מיניה--דלמא ייתי וימחינני, אימא על בניא. לב,יג ואת אמרת, אוטבא אוטיב עימך; ואשווי ית בנך סגיאין כחלא דימא, דלא יתמנון מסגי. לב,יד ובת תמן, בליליא ההוא; ונסיב מן דאייתי בידיה, תקרובתא--לעשיו אחוהי. לב,טו עיזי מאתן, ותישיא עסרין, רחלי מאתן, ודכרי עסרין. לב,טז גמלי מינקתא ובניהון, תלתין; תורתא ארבעין, ותורי עסרא, אתנן עסרין, ועילי עסרא. לב,יז ויהב, ביד עבדוהי, עדרא עדרא, בלחודוהי; ואמר לעבדוהי, עיברו קודמיי, ורווחא תשוון, בין עדרא ובין עדרא. לב,יח ופקיד ית קדמאה, למימר: ארי יערעינך עשיו אחי, וישאלינך למימר, דמן את ולאן את אזיל, ודמן אילין דקדמך. לב,יט ותימר, דעבדך דיעקוב--תקרובתא היא דמשלחא, לריבוני לעשיו; והא אף הוא, אתי בתרנא. לב,כ ופקיד אף ית תניינא, אף ית תליתאה, אף ית כל דאזלין, בתר עדריא למימר: כפתגמא הדין תמללון עם עשיו, כד תשכחון יתיה. לב,כא ותימרון--אף הא עבדך יעקוב, אתי בתרנא: ארי אמר אניחיניה לרוגזיה, בתקרובתא דאזלא קודמיי, ובתר כן אחזי אפוהי, מאים ייסב אפיי. לב,כב ועברת תקרובתא, על אפוהי; והוא בת בליליא ההוא, במשריתא. לב,כג וקם בליליא הוא, ודבר ית תרתין נשוהי וית תרתין לחינתיה, וית חד עסר, בנוהי; ועבר, ית מעבר יובקא. לב,כד ודברינון--ואעברינון, ית נחלא; ואעבר, ית דליה. לב,כה ואשתאר יעקוב, בלחודוהי; ואשתדל גוברא עימיה, עד דסליק צפרא. לב,כו וחזא, ארי לא יכיל ליה, וקריב, בפתי ירכיה; וזע פתי ירכא דיעקוב, באשתדלותיה עימיה. לב,כז ואמר שלחני, ארי סליק צפרא; ואמר לא אשלחינך, אלהין בריכתני. לב,כח ואמר ליה, מן שמך; ואמר, יעקוב. לב,כט ואמר, לא יעקוב יתאמר עוד שמך--אלהין ישראל: ארי רב את קודם ה' ועם גובריא, ויכילתא. לב,ל ושאיל יעקוב, ואמר חו כען שמך, ואמר, למא דנן את שאיל לשמי; ובריך יתיה, תמן. לב,לא וקרא יעקוב שמא דאתרא, פניאל: ארי חזיתי מלאכא דה' אפין באפין, ואשתיזבת נפשי. לב,לב ודנח ליה שמשא, כד עבר ית פנואל; והוא מטלע, על ירכיה. לב,לג על כן לא אכלין בני ישראל ית גידא נשיא, דעל פתי ירכא, עד, יומא הדין: ארי קריב בפתי ירכא דיעקוב, בגידא נשיא. לג,א וזקף יעקוב עינוהי, וחזא והא עשיו אתי, ועימיה, ארבע מאה גוברא; ופליג ית בניא, על לאה ועל רחל, ועל, תרתין לחינתא. לג,ב ושווי ית לחינתא וית בניהון, קדמותא; וית לאה ובנהא בתראין, וית רחל וית יוסף בתראין. לג,ג והוא, עבר קודמיהון; וסגיד על ארעא שבע זמנין, עד מקרביה לוות אחוהי. לג,ד ורהט עשיו לקדמותיה וגפפיה, ונפל על צווריה ונשקיה; ובכו. לג,ה וזקף ית עינוהי, וחזא ית נשיא וית בניא, ואמר, מן אילין לך; ואמר--בניא, דחן ה' ית עבדך. לג,ו וקריבא לחינתא אינין ובניהון, וסגידא. לג,ז וקריבת אף לאה ובנהא, וסגידו; ובתר כן, קריב יוסף ורחל--וסגידו. לג,ח ואמר, מא לך כל משריתא הדא דערעית; ואמר, לאשכחא רחמין בעיני ריבוני. לג,ט ואמר עשיו, אית לי סגי; אחי, אצלח בדילך. לג,י ואמר יעקוב, בבעו אם כען אשכחית רחמין בעינך, ותקביל תקרובתי, מן ידי: ארי על כן חזיתינון לאפך, כחיזו אפי רברביא--ואתרעית לי. לג,יא קביל כען ית תקרובתי דאיתיתיאת לך, ארי רחים עליי ה' וארי אית לי כולא; ואתקיף ביה, וקביל. לג,יב ואמר, ניטול ונהך; ואהך, לקבלך. לג,יג ואמר ליה, ריבוני ידע ארי ינקיא רכיכין, וענא ותורי, מינקתא עליי; אם אדחוקינון יומא חד, וימותון כל ענא. לג,יד יעבר כען ריבוני, קודם עבדיה; ואנא אדבר בנייח, לרגל עבידתא דקדמיי ולרגל ינקיא, עד דאיתי לוות ריבוני, לשעיר. לג,טו ואמר עשיו--אשבוק כען עימך, מן עמא דעימי; ואמר למא דנן, אשכח רחמין בעיני ריבוני. לג,טז ותב ביומא ההוא עשיו לאורחיה, לשעיר. לג,יז ויעקוב נטל לסוכות, ובנא ליה ביתא; ולבעיריה עבד מטלן, על כן קרא שמיה דאתרא סוכות. {ס}
לג,יח ואתא יעקוב שלים לקרתא דשכם, דבארעא דכנען, במיתוהי, מפדן ארם; ושרא, לוקביל קרתא. לג,יט וזבן ית אחסנת חקלא, דפרסיה תמן למשכניה, מיד בני חמור, אבוהי דשכם--במאה, חורפן. לג,כ ואקים תמן, מדבחא; ופלח עלוהי--קודם אל, אלהא דישראל. {ס}
לד,א ונפקת דינה בת לאה, דילידת ליעקוב, למחזי, בבנת ארעא. לד,ב וחזא יתה שכם בר חמור, חיוואה--רבא דארעא; ודבר יתה ושכיב יתה, ועניה. לד,ג ואתרעיאת נפשיה, בדינה בת יעקוב; ורחים, ית עולימתא, ומלי, על ליבה דעולימתא. לד,ד ואמר שכם, לחמור אבוהי למימר: סב לי ית עולימתא הדא, לאיתו. לד,ה ויעקוב שמע, ארי סאיב ית דינה ברתיה, ובנוהי הוו עם גיתוהי, בחקלא; ושתיק יעקוב, עד מיתיהון. לד,ו ונפק חמור אבוהי דשכם, לוות יעקוב, למללא, עימיה. לד,ז ובני יעקוב עלו מן חקלא, כד שמעו, ואתנסיסו גובריא, ותקיף להון לחדא: ארי קלנא עבד בישראל, למשכב ית בת יעקוב, וכן, לא כשר דיתעביד. לד,ח ומליל חמור, עימהון למימר: שכם ברי, אתרעיאת נפשיה בברתכון--הבו כען יתה ליה, לאיתו. לד,ט ואתחתנו, בנא: בנתכון, תיתנון לנא, וית בנתנא, תיסבון לכון. לד,י ועימנא, תיתבון; וארעא, תהי קודמיכון--תיבו ועבידו בה סחורתא, ואחסינו בה. לד,יא ואמר שכם לאבוהא ולאחהא, אשכח רחמין בעיניכון; ודתימרון לי, אתין. לד,יב אסגו עליי לחדא, מוהרין ומתנן, ואתין, כמא דתימרון לי; והבו לי ית עולימתא, לאיתו. לד,יג ואתיבו בני יעקוב ית שכם וית חמור אבוהי, בחוכמא--ומלילו: דסאיב, ית דינה אחתהון. לד,יד ואמרו להון, לא ניכול למעבד פתגמא הדין--למיתן ית אחתנא, לגבר דליה עורלה: ארי חיסודא היא, לנא. לד,טו ברם בדא, ניטפס לכון: אם תהון כוותנא, למגזר לכון כל דכורא. לד,טז וניתין ית בנתנא לכון, וית בנתכון ניסב לנא; וניתיב עימכון, ונהי לעמא חד. לד,יז ואם לא תקבלון מיננא, למגזר--ונדבר ית ברתנא, וניזיל. לד,יח ושפרו פתגמיהון, בעיני חמור, ובעיני, שכם בר חמור. לד,יט ולא אוחר עולימא למעבד פתגמא, ארי אתרעי בבת יעקוב; והוא יקיר, מכול בית אבוהי. לד,כ ואתא חמור ושכם בריה, לתרע קרתהון; ומלילו עם אנשי קרתהון, למימר. לד,כא גובריא האילין שלם אינון עימנא, וייתבון בארעא ויעבדון בה סחורתא, וארעא הא פתיות ידין, קודמיהון; ית בנתהון ניסב לנא לנשין, וית בנתנא ניתין להון. לד,כב ברם בדא ייטפסון לנא גובריא, למיתב עימנא--למהוי, לעמא חד: במגזר לנא כל דכורא, כמא דאינון גזירין. לד,כג גיתיהון וקניינהון וכל בעירהון, הלא דילנא אינון; ברם ניטפס להון, וייתבון עימנא. לד,כד וקבילו מן חמור ומן שכם בריה, כל נפקי תרע קרתיה; וגזרו, כל דכורא--כל נפקי, תרע קרתיה. לד,כה והוה ביומא תליתאה כד תקיפו עליהון כיביהון, ונסיבו תרין בני יעקוב שמעון ולוי אחי דינה גבר חרביה, ועלו על קרתא, דיתבא לרוחצן; וקטלו, כל דכורא. לד,כו וית חמור וית שכם בריה, קטלו לפתגם דחרב; ודברו ית דינה מבית שכם, ונפקו. לד,כז בני יעקוב, עלו לחלצא קטיליא, ובזו, קרתא--דסאיבו, אחתהון. לד,כח ית ענהון וית תוריהון, וית חמריהון, וית דבקרתא וית דבחקלא, בזו. לד,כט וית כל נכסיהון וית כל טפלהון וית נשיהון, שבו ובזו; וית, כל דבביתא. לד,ל ואמר יעקוב לשמעון וללוי, עכרתון יתי, למיתן דבבו בינא ובין יתיב ארעא, בכנענאה ובפריזאה; ואנא, עם דמניין, ויתכנשון עליי וימחונני, ואשתיצי אנא ואנש ביתי. לד,לא ואמרו: הכנפקת ברא, יתעביד באחתנא. {פ}
לה,א ואמר ה' ליעקוב, קום סק לבית אל ותיב תמן; ועביד תמן מדבח--לאל דאתגלי לך, במערקך מן קודם עשיו אחוך. לה,ב ואמר יעקוב לאנש ביתיה, ולכל דעימיה: אעדו ית טעוות עממיא, דביניכון, ואידכו, ושנו כסותכון. לה,ג ונקום וניסק, לבית אל; ואעביד תמן מדבח, לאל דקביל צלותי ביומא דעקתי, והוה מימריה בסעדי, באורחא דאזלית. לה,ד ויהבו ליעקוב, ית כל טעוות עממיא דבידהון, וית קדשיא, דבאודניהון; וטמר יתהון יעקוב, תחות בוטמא דעם שכם. לה,ה ונטלו; והות דחלא מן קודם ה', על עממיא דבקרווי סחרניהון, ולא רדפו, בתר בני יעקוב. לה,ו ואתא יעקוב ללוז, דבארעא דכנען--היא, בית אל: הוא, וכל עמא דעימיה. לה,ז ובנא תמן, מדבחא, וקרא לאתרא, אל בית אל: ארי תמן, אתגליאו ליה מלאכיא דה', במערקיה, מן קודם אחוהי. לה,ח ומיתת דבורה מינקתה דרבקה, ואתקברת מלרע לבית אל בשיפולי מישרא; וקרא שמיה, מישר בכיתא. {פ}
לה,ט ואתגלי ה' ליעקוב עוד, במיתוהי מפדן ארם; ובריך, יתיה.
לה,י ואמר ליה ה', שמך יעקוב: לא יתקרי שמך עוד יעקוב, אלהין ישראל יהי שמך, וקרא ית שמיה, ישראל.
לה,יא ואמר ליה ה' אנא אל שדיי, פוש וסגי--עם וכנשת שבטין, יהון מינך; ומלכין דשלטין בעממיא, מינך ייפקון.
לה,יב וית ארעא, דיהבית לאברהם וליצחק--לך אתנינה; ולבנך בתרך, אתין ית ארעא.
לה,יג ואסתלק מעילווהי, יקרא דה', באתרא, דמליל עימיה.
לה,יד ואקים יעקוב קמתא, באתרא דמליל עימיה--קמת אבנא; ונסיך עלה נסכין, ואריק עלה משחא.
לה,טו וקרא יעקוב ית שמיה דאתרא, דמליל עימיה תמן ה'--בית אל.
לה,טז ונטלו מבית אל, והוה עוד כרוב ארעא למיעל לאפרת; וילידת רחל, וקשיאת במילדה.
לה,יז והוה בקשיותה, במילדה; ואמרת לה חיתא לא תדחלין, ארי אף דין ליך בר.
לה,יח והוה במיפק נפשה, ארי מייתא, וקרת שמיה, בר דוויי; ואבוהי, קרא ליה בנימין.
לה,יט ומיתת, רחל; ואתקברת באורח אפרת, היא בית לחם.
לה,כ ואקים יעקוב קמתא, על קבורתה--היא קמת קבורתא דרחל, עד יומא דין.
לה,כא ונטל, ישראל; ופרסיה למשכניה, מהלאה למגדלא דעדר.
לה,כב והוה, כד שרא ישראל בארעא ההיא, ואזל ראובן ושכיב ית בלהה לחינתא דאבוהי, ושמע ישראל; {פ}
והוו בני יעקוב, תרי עסר.
לה,כג בני לאה, בוכריה דיעקוב ראובן; ושמעון ולוי ויהודה, ויששכר וזבולון.
לה,כד בני רחל, יוסף ובנימין.
לה,כה ובני בלהה אמתה דרחל, דן ונפתלי.
לה,כו ובני זלפה אמתה דלאה, גד ואשר; אילין בני יעקוב, דאתיילידו ליה בפדן ארם.
לה,כז ואתא יעקוב לוות יצחק אבוהי, לממרא קרית ארבע--היא חברון, דדר תמן אברהם ויצחק.
לה,כח והוו, יומי יצחק--מאה ותמנן, שנין.
לה,כט ואתנגיד יצחק ומית ואתכניש לעמיה, סיב וסבע יומין; וקברו יתיה, עשיו ויעקוב בנוהי. {פ}
לו,א ואילין תולדת עשיו, הוא אדום. לו,ב עשיו נסיב ית נשוהי, מבנת כנען: ית עדה, בת אילון חיתאה, וית אוהליבמה בת ענה, בת צבעון חיוואה. לו,ג וית בשמת בת ישמעאל, אחתיה דנביות. לו,ד וילידת עדה לעשיו, ית אליפז; ובשמת, ילידת ית רעואל. לו,ה ואוהליבמה, ילידת, ית יעוש וית יעלם, וית קורח; אילין בני עשיו, דאתיילידו ליה בארעא דכנען. לו,ו ודבר עשיו ית נשוהי וית בנוהי וית בנתיה, וית כל נפשת ביתיה, וית גיתוהי וית כל בעיריה וית כל קנייניה, דקנא בארעא דכנען; ואזל לארע אוחרי, מן קודם יעקוב אחוהי. לו,ז ארי הוה קניינהון סגי, מלמיתב כחדא; ולא יכילת ארע תותבותהון, לסוברא יתהון--מן קודם, גיתיהון. לו,ח ויתיב עשיו בטורא דשעיר, עשיו הוא אדום. לו,ט ואילין תולדת עשיו, אבוהון דאדומאי, בטורא, דשעיר. לו,י אילין, שמהת בני עשיו: אליפז, בר עדה איתת עשיו, רעואל, בר בשמת איתת עשיו. לו,יא והוו, בני אליפז--תימן אומר, צפו וגעתם וקנז. לו,יב ותמנע הות לחינתא, לאליפז בר עשיו, וילידת לאליפז, ית עמלק; אילין, בני עדה איתת עשיו. לו,יג ואילין בני רעואל, נחת וזרח שמה ומיזה; אילין הוו, בני בשמת איתת עשיו. לו,יד ואילין הוו, בני אוהליבמה בת ענה בת צבעון--איתת עשיו; וילידת לעשיו, ית יעוש וית יעלם וית קורח. לו,טו אילין, רברבי בני עשיו: בני אליפז, בוכריה דעשיו--רבא תימן רבא אומר, רבא צפו רבא קנז. לו,טז רבא קורח רבא געתם, רבא עמלק; אילין רברבי אליפז בארעא דאדום, אילין בני עדה. לו,יז ואילין, בני רעואל בר עשיו--רבא נחת רבא זרח, רבא שמה רבא מיזה; אילין רברבי רעואל, בארעא דאדום--אילין, בני בשמת איתת עשיו. לו,יח ואילין, בני אוהליבמה איתת עשיו--רבא יעוש רבא יעלם, רבא קורח; אילין רברבי אוהליבמה, בת ענה--איתת עשיו. לו,יט אילין בני עשיו ואילין רברבניהון, הוא אדום. {ס}
לו,כ אילין בני שעיר חוראי, יתבי דארעא: לוטן ושובל, וצבעון וענה. לו,כא ודישון ואצר, ודישן; אילין רברבי חוראי בני שעיר, בארעא דאדום. לו,כב והוו בני לוטן, חורי והימם; ואחתיה דלוטן, תמנע. לו,כג ואילין בני שובל, עלוון ומנחת ועיבל, שפו, ואונם. לו,כד ואילין בני צבעון, ואיה וענה; הוא ענה, דאשכח ית גיבריא במדברא, כד הוה רעי ית חמריא, לצבעון אבוהי. לו,כה ואילין בני ענה, דישון; ואוהליבמה, בת ענה. לו,כו ואילין, בני דישן--חמדן ואשבן, ויתרן וכרן. לו,כז אילין, בני אצר--בלהן וזעוון, ועקן. לו,כח אילין בני דישן, עוץ וארן. לו,כט אילין, רברבי חוראי: רבא לוטן רבא שובל, רבא צבעון רבא ענה. לו,ל רבא דישון רבא אצר, רבא דישן; אילין רברבי חוראי לרברבניהון, בארעא דשעיר. {פ}
לו,לא ואילין, מלכיא, דמלכו, בארעא דאדום--קודם דימלוך מלכא, לבני ישראל. לו,לב ומלך באדום, בלע בר בעור; ושום קרתיה, דנהבה. לו,לג ומית, בלע; ומלך תחותוהי, יובב בר זרח מבוצרה. לו,לד ומית, יובב; ומלך תחותוהי, חושם מארע דרומא. לו,לה ומית, חושם; ומלך תחותוהי הדד בר בדד, דקטיל ית מדיינאי בחקלי מואב, ושום קרתיה, עווית. לו,לו ומית, הדד; ומלך תחותוהי, שמלה ממשרקה. לו,לז ומית, שמלה; ומלך תחותוהי, שאול מרחובות דעל פרת. לו,לח ומית, שאול; ומלך תחותוהי, בעל חנן בר עכבור. לו,לט ומית, בעל חנן בר עכבור, ומלך תחותוהי הדר, ושום קרתיה פעו; ושום איתתיה מהיטבאל בת מטרד, בת מצריף דהבא. לו,מ ואילין שמהת רברבי עשיו, לזרעייתהון, לאתריהון, בשמהתהון: רבא תמנע רבא עלווה, רבא יתת. לו,מא רבא אוהליבמה רבא אלה, רבא פינון. לו,מב רבא קנז רבא תימן, רבא מבצר. לו,מג רבא מגדיאל, רבא עירם; אילין רברבי אדום, למותבניהון בארע אחסנתהון--הוא עשיו, אבוהון דאדומאי. {פ}
לז,א ויתיב יעקוב, בארע תותבות אבוהי--בארעא, דכנען. לז,ב אילין תולדת יעקוב, יוסף בר שבע עסרי שנין הוה רעי עם אחוהי בענא, והוא רבי עם בני בלהה ועם בני זלפה, נשי אבוהי; ואייתי יוסף ית דיבהון בישא, לאבוהון. לז,ג וישראל, רחים ית יוסף מכל בנוהי--ארי בר חכים הוא, ליה; ועבד ליה, כיתונא דפסי. לז,ד וחזו אחוהי, ארי יתיה רחים אבוהון מכל אחוהי--וסנו, יתיה; ולא צבן, למללא עימיה שלם. לז,ה וחלם יוסף חלמא, וחווי לאחוהי; ואוסיפו עוד, סנו יתיה. לז,ו ואמר, להון: שמעו כען, חלמא הדין דחלמית. לז,ז והא אנחנא מאסרין אסרן, בגו חקלא, והא קמת אסרתי, ואף אזדקיפת; והא מסתחרן אסרתכון, וסגדן לאסרתי. לז,ח ואמרו ליה, אחוהי, המלכו את מדמי לממלך עלנא, או שולטן את סביר למשלט בנא; ואוסיפו עוד סנו יתיה, על חלמוהי ועל פתגמוהי. לז,ט וחלם עוד חלמא אוחרנא, ואשתעי יתיה לאחוהי; ואמר, הא חלמית חלמא עוד, והא שמשא וסיהרא וחד עסר כוכביא, סגדין לי. לז,י ואשתעי לאבוהי, ולאחוהי, ונזף ביה אבוהי, ואמר ליה מא חלמא הדין דחלמתא: המיתא ניתי, אנא ואימך ואחך, למסגד לך, על ארעא. לז,יא וקניאו ביה, אחוהי; ואבוהי, נטר ית פתגמא. לז,יב ואזלו, אחוהי, למרעי ית ענא דאבוהון, בשכם. לז,יג ואמר ישראל ליוסף, הלא אחך רען בשכם--איתא, ואשלחינך לוותהון; ואמר ליה, האנא. לז,יד ואמר ליה, איזיל כען חזי ית שלם אחך וית שלם ענא, ואתיבני, פתגמא; ושלחיה ממישר חברון, ואתא לשכם. לז,טו ואשכחיה גוברא, והא טעי בחקלא; ושאליה גוברא למימר, מא את בעי. לז,טז ואמר, ית אחיי אנא בעי; חו כען לי, איכא אינון רען. לז,יז ואמר גוברא, נטלו מכא--ארי שמעית דאמרין, ניזיל לדותן; ואזל יוסף בתר אחוהי, ואשכחינון בדותן. לז,יח וחזו יתיה, מרחיק; ועד לא קריב לוותהון, וחשיבו עלוהי למקטליה. לז,יט ואמרו, גבר לאחוהי: הא, מרי חלמיא דיכי--אתי. לז,כ וכען איתו ונקטליניה, ונרמיניה בחד מן גוביא, ונימר, חיתא בשתא אכלתיה; ונחזי, מא יהי בסוף חלמוהי. לז,כא ושמע ראובן, ושיזביה מידהון; ואמר, לא נקטליניה נפש. לז,כב ואמר להון ראובן, לא תישדון דם--רמו יתיה לגובא הדין דבמדברא, ויד לא תישטון ביה: בדיל, לשיזבא יתיה מידהון, לאתבותיה, לוות אבוהי. לז,כג והוה, כד אתא יוסף לוות אחוהי; ואשלחו ית יוסף ית כיתוניה, ית כיתונא דפסי דעלוהי. לז,כד ונסבוהי--ורמו יתיה, לגובא; וגובא ריקן, לית ביה מיא. לז,כה ואסחרו, למיכל לחמא, וזקפו עיניהון וחזו, והא שיירת ערבאי אתיא מגלעד; וגמליהון טעינין, שעף וקטף ולטום--אזלין, לאחתא למצריים. לז,כו ואמר יהודה, לאחוהי: מא ממון נתהני לנא, ארי נקטול ית אחונא, ונכסי, ית דמיה. לז,כז איתו ונזבניניה לערבאי, וידנא לא תהי ביה, ארי אחונא בסרנא, הוא; וקבילו מיניה, אחוהי. לז,כח ועברו גוברי מדיינאי תגרי, ונגדו ואסיקו ית יוסף מן גובא, וזבינו ית יוסף, לערבאי בעסרין כסף; ואיתיאו ית יוסף, למצריים. לז,כט ותב ראובן לגובא, והא לית יוסף בגובא; ובזע, ית לבושוהי. לז,ל ותב לוות אחוהי, ואמר: עולימא לייתוהי, ואנא לאן אנא אתי. לז,לא ונסיבו, ית כיתונא דיוסף; ונכסו צפיר בר עיזי, וטבלו ית כיתונא בדמא. לז,לב ושלחו ית כיתונא דפסי, ואיתיאו לוות אבוהון, ואמרו, דא אשכחנא: אשתמודע כען, הכיתונא דברך היא--אם לא. לז,לג ואשתמודעה ואמר כיתונא דברי, חיתא בשתא אכלתיה; מקטל קטיל, יוסף. לז,לד ובזע יעקוב לבושוהי, ואסר שקא בחרציה; ואתאבל על בריה, יומין סגיאין. לז,לה וקמו כל בנוהי וכל בנתיה לנחמותיה, וסריב לקבלא תנחומין, ואמר, ארי איחות לוות ברי כד אבילנא לשאול; ובכא יתיה, אבוהי. לז,לו ומדיינאי--זבינו יתיה, למצריים: לפוטיפר רבא דפרעה, רב קטוליא. {פ}
לח,א והוה בעידנא ההוא, ונחת יהודה מלוות אחוהי; וסטא לוות גוברא עדולמאה, ושמיה חירה. לח,ב וחזא תמן יהודה בת גבר תגר, ושמיה שוע; ונסבה, ועל לוותה. לח,ג ועדיאת, וילידת בר; וקרא ית שמיה, ער. לח,ד ועדיאת עוד, וילידת בר; וקרת ית שמיה, אונן. לח,ה ואוסיפת עוד וילידת בר, וקרת ית שמיה שלה; והוה בכזיב, כד ילידת יתיה. לח,ו ונסיב יהודה איתתא, לער בוכריה; ושמה, תמר. לח,ז והוה, ער בוכריה דיהודה--ביש, קודם ה'; ואמיתיה, ה'. לח,ח ואמר יהודה לאונן, עול לוות איתת אחוך ויבים יתה; ואקים זרעא, לאחוך. לח,ט וידע אונן, ארי לא על שמיה מתקרי זרעא; והוי כד עליל לוות איתת אחוהי, ומחביל אורחיה על ארעא, בדיל דלא לקיימא זרעא, לאחוהי. לח,י ובאיש קודם ה', דעבד; ואמית, אף יתיה. לח,יא ואמר יהודה לתמר כלתיה תיבי ארמלא בית אבוייך, עד דירבי שלה ברי--ארי אמר, דלמא ימות אף הוא כאחוהי; ואזלת תמר, ויתיבת בית אבוהא. לח,יב וסגיאו, יומיא, ומיתת, בת שוע איתת יהודה; ואתנחם יהודה, וסליק על גזזי עניה הוא וחירה רחמיה עדולמאה--לתמנת. לח,יג ואתחווא לתמר, למימר: הא חמוייך סליק לתמנת, למיגז עניה. לח,יד ואעדיאת לבושי ארמלותה מינה, ואתכסיאת בעיפא ואיתקנת, ויתיבת בפרשות עיניים, דעל אורח תמנת: ארי חזת, ארי רבא שלה, והיא, לא אתייהיבת ליה לאיתו. לח,טו וחזה יהודה, וחשבה כנפקת ברא: ארי כסיאת, אפהא. לח,טז וסטא לוותה לאורחא, ואמר הבי כען איעול לוותיך, ארי לא ידע, ארי כלתיה היא; ואמרת, מא תיתין לי, ארי תיעול, לוותי. לח,יז ואמר, אנא אשדר גדיא בר עיזי מן ענא; ואמרת, אם תיתין משכונא עד דתשלח. לח,יח ואמר, מא משכונא דאתין ליך, ואמרת עזקתך ושושיפך, וחוטרך דבידך; ויהב לה ועל לוותה, ועדיאת ליה. לח,יט וקמת ואזלת, ואעדיאת עיפה מינה; ולבישת, לבושי ארמלותה. לח,כ ושדר יהודה ית גדיא בר עיזי, ביד רחמיה עדולמאה, למיסב משכונא, מידא דאיתתא; ולא, אשכחה. לח,כא ושאיל ית אנשי אתרה, למימר, אן מקדשתא דהיא בעיניים, על אורחא; ואמרו, לית הכא מקדשתא. לח,כב ותב, לוות יהודה, ואמר, לא אשכחתה; ואף אנשי אתרא אמרו, לית הכא מקדשתא. לח,כג ואמר יהודה תיסב לה, דלמא נהי חוך; הא שדרית גדיא הדין, ואת לא אשכחתה. לח,כד והוה כתלתות ירחיא, ואתחווא ליהודה למימר זניאת תמר כלתך, ואף הא מעדיא, מזנותה; ואמר יהודה, אפקוהא ותיתוקד. לח,כה היא מיתפקא, והיא שלחת לחמוהא למימר, לגבר דאילין דיליה, מיניה אנא מעדיא; ואמרת, אשתמודע כען--למן עזקתא ושושיפא וחוטרא, האילין. לח,כו ואשתמודע יהודה, ואמר זכאה מיני מעדיא, ארי על כן לא יהבתה, לשלה ברי; ולא אוסיף עוד, למידעה. לח,כז והוה, בעידן מילדה; והא תיומין, במעהא. לח,כח והוה במילדה, ויהב ידא; ונסיבת חיתא, וקטרת על ידיה זהוריתא למימר, דין, נפק קדמותא. לח,כט והוה כד אתיב ידיה, והא נפק אחוהי, ואמרת, מא תקוף סגי עלך למתקף; וקרא שמיה, פרץ. לח,ל ובתר כן נפק אחוהי, דעל ידיה זהוריתא; וקרא שמיה, זרח. {ס}
לט,א ויוסף, איתחת למצריים; וזבניה פוטיפר רבא דפרעה רב קטוליא, גוברא מצראה, מידא דערבאי, דאחתוהי לתמן. לט,ב והוה מימרא דה' בסעדיה דיוסף, והוה גבר מצלח; והוה, בבית ריבוניה מצראה. לט,ג וחזא ריבוניה, ארי מימרא דה' בסעדיה; וכול דהוא עביד, ה' מצלח בידיה. לט,ד ואשכח יוסף רחמין בעינוהי, ושמיש יתיה; ומנייה, על ביתיה, וכל דאית ליה, מסר בידיה. לט,ה והוה מעידן דמני יתיה בביתיה, ועל כל דאית ליה, ובריך ה' ית בית מצראה, בדיל יוסף; והוה ברכתא דה', בכל דאית ליה--בביתא, ובחקלא. לט,ו ושבק כל דליה, בידא דיוסף, ולא ידע עימיה מידעם, אלהין לחמא דהוא אכיל; והוה יוסף, שפיר בריווא ויאי בחזווא. לט,ז והוה, בתר פתגמיא האילין, וזקפת איתת ריבוניה ית עינהא, ביוסף; ואמרת, שכוב עימי. לט,ח וסריב--ואמר לאיתת ריבוניה, הא ריבוני לא ידע עימי מא בביתא; וכול דאית ליה, מסר בידי. לט,ט לית דרב בביתא הדין, מיני, ולא מנע מיני מידעם, אלהין יתיך בדיל דאת איתתיה; ואיכדין אעביד בשתא רבתא, הדא, ואחוב, קודם ה'. לט,י והוה, כד מלילת עם יוסף יום יום; ולא קביל מינה למשכב לוותה, למהוי עימה. לט,יא והוה כיומא הדין, ועל לביתא למבדק בכתבי חושבניה; ולית אנש מאנשי ביתא, תמן--בביתא. לט,יב ואחדתיה בלבושיה למימר, שכוב עימי; ושבקיה ללבושיה בידה, וערק ונפק לשוקא. לט,יג והוה, כד חזת, ארי שבקיה ללבושיה, בידה; וערק, לשוקא. לט,יד וקרת לאנשי ביתה, ואמרת להון למימר, חזו אייתי לנא גוברא עבראה, לחייכא בנא: על לוותי למשכב עימי, וקרית בקלא רמא. לט,טו והוה כד שמע, ארי ארימית קלי וקרית; ושבקיה ללבושיה לוותי, וערק ונפק לשוקא. לט,טז ואחיתתיה ללבושיה, לוותה, עד דעל ריבוניה, לביתיה. לט,יז ומלילת עימיה, כפתגמיא האילין למימר: על לוותי עבדא עבראה, דאיתיתא לנא--לחייכא בי. לט,יח והוה, כד ארימית קלי וקרית; ושבקיה ללבושיה לוותי, וערק לשוקא. לט,יט והוה כד שמע ריבוניה ית פתגמי איתתיה, דמלילת עימיה למימר, כפתגמיא האילין, עבד לי עבדך; ותקיף, רוגזיה. לט,כ ודבר ריבוניה דיוסף יתיה, ויהביה בבית אסירי--אתרא, דאסירי דמלכא אסירין; והוה תמן, בבית אסירי. לט,כא והוה מימרא דה' בסעדיה דיוסף, ונגד ליה חסדא; ויהביה לרחמין, בעיני רב בית אסירי. לט,כב ויהב רב בית אסירי, בידא דיוסף, ית כל אסיריא, דבבית אסירי; וית כל דעבדין תמן, ממימריה הוה מתעביד. לט,כג לית רב בית אסירי, חזי ית כל סורחן בידיה, בדמימרא דה', בסעדיה; ודהוא עביד, ה' מצלח. {פ}
מ,א והוה, בתר פתגמיא האילין, סרחו שקיא דמלכא דמצריים, ונחתומא--לריבונהון, למלכא דמצריים. מ,ב ורגיז פרעה, על תרין רברבנוהי--על רב שקי, ועל רב נחתומי. מ,ג ויהב יתהון במטרת, בית רב קטוליא--בבית אסירי: אתרא, דיוסף אסיר תמן. מ,ד ומני רב קטוליא ית יוסף, עימהון--ושמיש יתהון; והוו יומין, במטרא. מ,ה וחלמו חלמא תרוויהון גבר חלמיה, בליליא חד--גבר, כפושרן חלמיה: שקיא ונחתומא, דלמלכא דמצריים, דאסירין, בבית אסירי. מ,ו ואתא לוותהון יוסף, בצפרא; וחזא יתהון, והא אינון נסיסין. מ,ז ושאיל ית רברבי פרעה, דעימיה במטרת בית ריבוניה--למימר: מדין אפיכון בישין, יומא דין. מ,ח ואמרו ליה--חלמא חלמנא, ופשר לית ליה; ואמר להון יוסף, הלא מן קודם ה' פושרן חלמיא--אשתעו כען, לי. מ,ט ואשתעי רב שקי ית חלמיה, ליוסף; ואמר ליה--בחלמי, והא גופנא קודמיי. מ,י ובגופנא, תלתא שבשין; והיא כד אפרחת אפיקת לבלבין ואניצת נץ, בשילו אתכלהא הוו ענבין. מ,יא וכסא דפרעה, בידי; ונסיבית ית ענביא, ועצרית יתהון לכסא דפרעה, ויהבית ית כסא, על ידא דפרעה. מ,יב ואמר ליה יוסף, דין פושרניה: תלתא, שבשין--תלתא יומין, אינון. מ,יג בסוף תלתא יומין, ידכרינך פרעה, ויתיבינך, על שימושך; ותיתין כסא דפרעה, בידיה, כהלכתא קדמיתא, דהוויתא משקי ליה. מ,יד אלהין תדכרינני עימך, כד ייטב לך, ותעביד כען עימי, טיבו; ותדכר עליי, קודם פרעה, ותפקינני, מן בית אסירי הדין. מ,טו ארי מגנב גניבנא, מארע עבראי; ואף הכא לא עבדית מידעם, ארי מניאו יתי בבית אסירי. מ,טז וחזא רב נחתומי, ארי יאות פשר; ואמר, ליוסף, אף אנא בחלמי, והא תלתא סלין דחירו על רישי. מ,יז ובסלא עילאה, מכול מיכלא דפרעה--עובד נחתום; ועופא, אכיל יתהון מן סלא--מעילווי רישי. מ,יח ואתיב יוסף ואמר, דין פושרניה: תלתא, סלין--תלתא יומין, אינון. מ,יט בסוף תלתא יומין, יעדי פרעה ית רישך מינך, ויצלוב יתך, על צליבא; וייכול עופא ית בסרך, מינך. מ,כ והוה ביומא תליתאה, יום בית ולדא דפרעה, ועבד משתיא, לכל עבדוהי; ואידכר ית ריש רב שקי, וית ריש רב נחתומי--בגו עבדוהי. מ,כא ואתיב ית רב שקי, על שקיותיה; ויהב כסא, על ידא דפרעה. מ,כב וית רב נחתומי, צלב: כמא דפשר להון, יוסף. מ,כג ולא אידכר רב שקי ית יוסף, ואנשייה. {פ}
מא,א והוה, מסוף תרתין שנין; ופרעה חלים, והא קאים על נהרא. מא,ב והא מן נהרא, סלקן שבע תורן, שפירן למחזי, ופטימן בסר; ורעיין, באחווא. מא,ג והא שבע תורן אוחרניין, סליקא בתריהון מן נהרא, בישן למחזי, וחסירן בסר; וקמא לקבלהון דתורתא, על כיף נהרא. מא,ד ואכלא תורתא, דבישן למחזי וחסירן בסר, ית שבע תורתא, דשפירן למחזי ופטימתא; ואיתער, פרעה. מא,ה ודמוך, וחלם תניינות; והא שבע שובלין, סלקן בקניא חד--פטימן וטבן. מא,ו והא שבע שובלין, לקיין ושקיפן קידום--צמחן, בתריהון. מא,ז ובלעא, שובליא לקייתא, ית שבע שובליא, פטימתא ומלייתא; ואיתער פרעה, והא חלמא. מא,ח והוה בצפרא, ומיטרפא רוחיה, ושלח וקרא ית כל חרשי מצריים, וית כל חכימהא; ואשתעי פרעה להון ית חלמיה, ולית דפשר יתהון לפרעה. מא,ט ומליל רב שקי, עם פרעה למימר: ית סורחני, אנא מדכר יומא דין. מא,י פרעה, רגיז על עבדוהי; ויהב יתי במטרת, בית רב קטוליא--יתי, וית רב נחתומי. מא,יא וחלמנא חלמא בליליא חד, אנא והוא: גבר כפושרן חלמיה, חלמנא. מא,יב ותמן עימנא עולים עבריי, עבדא לרב קטוליא, ואשתעינא ליה, ופשר לנא ית חלמנא: גבר כחלמיה, פשר. מא,יג והוה כמא דפשר לנא, כן הוה: יתי אתיב על שימושי, ויתיה צלב. מא,יד ושלח פרעה וקרא ית יוסף, וארהטוהי מן בית אסירי; וספר ושני כסותיה, ועל לוות פרעה. מא,טו ואמר פרעה, ליוסף, חלמא חלמית, ופשר לית ליה; ואנא, שמעית עלך למימר, דאת שמע חלמא, ומפשר ליה. מא,טז ואתיב יוסף ית פרעה למימר, לא מן חוכמתי: אלהין מן קודם ה', ייתתב שלמא דפרעה. מא,יז ומליל פרעה, עם יוסף: בחלמי, הא אנא קאים על כיף נהרא. מא,יח והא מן נהרא, סלקן שבע תורן, פטימן בסר, ושפירן למחזי; ורעיין, באחווא. מא,יט והא שבע תורן אוחרניין, סליקא בתריהון, חסיכן ובישן למחזי לחדא, וחסירן בסר: לא חזיתי דכוותהון בכל ארעא דמצריים, לבישו. מא,כ ואכלא, תורתא, חסיכתא, ובישתא--ית שבע תורתא קדמייתא, פטימתא. מא,כא ועלא למעיהון, ולא אתיידע ארי עלא למעיהון, ומחזיהון ביש, כד בקדמיתא; ואיתערית. מא,כב וחזית, בחלמי; והא שבע שובלין, סלקן בקניא חד--מליין וטבן. מא,כג והא שבע שובלין, נצן לקיין שקיפן קידום--צמחן, בתריהון. מא,כד ובלעא שובליא לקייתא, ית שבע שובליא טבתא; ואמרית, לחרשיא, ולית דמחווי, לי. מא,כה ואמר יוסף לפרעה, חלמא דפרעה חד הוא: ית דה' עתיד למעבד, חווי לפרעה. מא,כו שבע תורתא טבתא, שבע שניא אינון, ושבע שובליא טבתא, שבע שניא אינון: חלמא, חד הוא. מא,כז ושבע תורתא חסיכתא ובישתא דסליקא בתריהון, שבע שניא אינון, ושבע שובליא לקייתא, דשקיפן קידום--יהויין, שבע שני כפנא. מא,כח הוא פתגמא, דמלילית עם פרעה: דה' עתיד למעבד, אחזי ית פרעה. מא,כט הא שבע שניא, אתיין--סבעא רבא, בכל ארעא דמצריים. מא,ל ויקומון שבע שני כפנא, בתריהון, ויתנשי כל סבעא, בארעא דמצריים; וישיצי כפנא, ית עמא דארעא. מא,לא ולא יתיידע סבעא בארעא, מן קודם כפנא ההוא דיהי בתר כן: ארי תקיף הוא, לחדא. מא,לב ועל דאיתני חלמא לפרעה, תרתין זמנין--ארי תקין פתגמא מן קודם ה', ומוחי ה' למעבדיה. מא,לג וכען יחזי פרעה, גבר סוכלתן וחכים; וימניניה, על ארעא דמצריים. מא,לד יעביד פרעה, וימני מהימנין על ארעא; ויזרזון ית ארעא דמצריים, בשבע שני סבעא. מא,לה ויכנשון, ית כל עבור שניא טבתא, דאתיין, אילין; וייצרון עבורא תחות יד מהימני פרעה, עבורא בקרוויא--וייטרון. מא,לו ויהי עבורא גניז, לעמא דארעא, לשבע שני כפנא, דיהויין בארעא דמצריים; ולא ישתיצי עמא דארעא, בכפנא. מא,לז ושפר פתגמא, בעיני פרעה, ובעיני, כל עבדוהי. מא,לח ואמר פרעה, לעבדוהי: הנשכח כדין--גבר, דרוח נבואה מן קודם ה' ביה. מא,לט ואמר פרעה ליוסף, בתר דהודע ה' יתך ית כל דא, לית סוכלתן וחכים, כוותך. מא,מ את תהי ממונא על ביתי, ועל מימרך ייתזן כל עמי; לחוד כורסי מלכותא הדין, איהי יקיר מינך. מא,מא ואמר פרעה, ליוסף: חזי דמניתי יתך, על כל ארעא דמצריים. מא,מב ואעדי פרעה ית עזקתיה מעל ידיה, ויהב יתה על ידא דיוסף; ואלביש יתיה לבושין דבוץ, ושווי מניכא דדהבא על צווריה. מא,מג וארכיב יתיה, ברתיכא תנייתא דיליה, ואכריזו קודמוהי, דין אבא למלכא; ומני יתיה, על כל ארעא דמצריים. מא,מד ואמר פרעה ליוסף, אנא פרעה; ובר ממימרך, לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא--בכל ארעא דמצריים. מא,מה וקרא פרעה שום יוסף, גוברא דמיטמרן גליין ליה, ויהב ליה ית אסנת בת פוטי פרע רבא דאון, לאיתו; ונפק יוסף, שליט על ארעא דמצריים. מא,מו ויוסף, בר תלתין שנין, כד קם, קודם פרעה מלכא דמצריים; ונפק יוסף מן קודם פרעה, ועבר בכל ארעא דמצריים. מא,מז וכנשו דיירי ארעא, בשבע שני סבעא--עבורא לאוצרין. מא,מח וכנש ית כל עבור שבע שניא, דהוואה בארעא דמצריים, ויהב עבורא, בקרוויא: עבור חקל קרתא דבסחרנהא, יהב בגווה. מא,מט וכנש יוסף עבורא כחלא דימא, סגי לחדא--עד דפסק לממני, ארי לית מניין. מא,נ וליוסף אתיילידו תרין בנין, עד לא עלת שתא דכפנא, דילידת ליה אסנת, בת פוטי פרע רבא דאון. מא,נא וקרא יוסף ית שום בוכרא, מנשה: ארי אנשייני ה' ית כל עמלי, וית כל בית אבא. מא,נב וית שום תניינא, קרא אפריים: ארי אפשני ה', בארע שיעבודי. מא,נג ושלימא, שבע שני סבעא, דהוואה, בארעא דמצריים. מא,נד ושריאה שבע שני כפנא, למיתי--כמא דאמר יוסף; והוה כפנא בכל ארעתא, ובכל ארעא דמצריים הוה לחמא. מא,נה וכפינת כל ארעא דמצריים, וצווח עמא קודם פרעה על לחמא; ואמר פרעה לכל מצראי איזילו לוות יוסף, דיימר לכון תעבדון. מא,נו וכפנא הוה, על כל אפי ארעא; ופתח יוסף ית כל אוצריא דבהון עבורא, וזבין למצראי, ותקיף כפנא, בארעא דמצריים. מא,נז וכל דיירי ארעא אתו למצריים, למזבן עבורא מן יוסף: ארי תקיף כפנא, בכל ארעא. מב,א וחזא יעקוב, ארי אית עבור מזדבן במצריים; ואמר יעקוב לבנוהי, למא תיתחזון. מב,ב ואמר--הא שמעית, ארי אית עבור מזדבן במצריים; חותו לתמן וזבונו לנא מתמן, וניחי ולא נמות. מב,ג ונחתו אחי יוסף, עסרא, למזבן עבורא, ממצריים. מב,ד וית בנימין אחוהי דיוסף, לא שלח יעקוב עם אחוהי: ארי אמר, דלמא יערעיניה מותא. מב,ה ואתו בני ישראל, למזבן עבורא בגו עליא: ארי הוה כפנא, בארעא דכנען. מב,ו ויוסף, הוא דשליט על ארעא--הוא מזבין עבורא, לכל עמא דארעא; ואתו אחי יוסף, וסגידו ליה על אפיהון על ארעא. מב,ז וחזא יוסף ית אחוהי, ואשתמודעינון; וחשיב מא דימליל עימהון ומליל עימהון קשיין, ואמר להון מנן אתיתון, ואמרו, מארעא דכנען למזבן עבורא. מב,ח ואשתמודע יוסף, ית אחוהי; ואינון, לא אשתמודעוהי. מב,ט ואידכר יוסף--ית חלמיא, דהוה חלים להון; ואמר להון אלילי אתון, למחזי ית בדקה דארעא אתיתון. מב,י ואמרו ליה, לא ריבוני; ועבדך אתו, למזבן עבורא. מב,יא כולנא, בני גוברא חד נחנא; כיווני אנחנא, לא הוו עבדך אלילי. מב,יב ואמר, להון: לא, אלהין בדקה דארעא אתיתון למחזי. מב,יג ואמרו, תרי עסר עבדך אחין אנחנא בני גוברא חד--בארעא דכנען; והא זעירא עם אבונא יומא דין, וחד לייתוהי. מב,יד ואמר להון, יוסף: הוא, דמלילית עימכון למימר--אלילי אתון. מב,טו בדא, תתבחרון: חיי פרעה אם תיפקון מכא, אלהין במיתי אחוכון זעירא הכא. מב,טז שלחו מינכון חד, וידבר ית אחוכון, ואתון תתאסרון, ויתבחרון פתגמיכון הקשוט אתון אמרין; ואם לא--חיי פרעה, ארי אלילי אתון. מב,יז וכנש יתהון לבית מטרא, תלתא יומין. מב,יח ואמר להון יוסף ביומא תליתאה, דא עבידו ואתקיימו; מן קודם ה', אנא דחיל. מב,יט אם כיווני אתון--אחוכון חד, יתאסר בבית מטרתכון; ואתון איזילו אובילו, עבורא דחסיר בבתיכון. מב,כ וית אחוכון זעירא תייתון לוותי, ויתהמנון פתגמיכון ולא תמותון; ועבדו כן. מב,כא ואמרו גבר לאחוהי, בקושטא חייבין אנחנא על אחונא, דחזינא בעקת נפשיה כד הוה מתחנן לנא, ולא קבילנא מיניה; על כן אתת לנא, עקתא הדא. מב,כב ואתיב ראובן יתהון למימר, הלא אמרית לכון למימר לא תחטון בעולימא--ולא קבילתון; ואף דמיה, הא מתבעי. מב,כג ואינון לא ידעין, ארי שמע יוסף: ארי מתורגמן, הוה ביניהון. מב,כד ואסתחר מלוותהון, ובכא; ותב לוותהון, ומליל עימהון, ודבר מלוותהון ית שמעון, ואסר יתיה לעיניהון. מב,כה ופקיד יוסף, ומלו ית מניהון עבורא, ולאתבא כספיהון גבר לסקיה, ולמיתן להון זוודין לאורחא; ועבד להון, כן. מב,כו ונטלו ית עבורהון, על חמריהון; ואזלו, מתמן. מב,כז ופתח חד ית סקיה, למיתן כיסתא לחמריה--בבית מבתא; וחזא, ית כספיה, והא הוא, בפום טועניה. מב,כח ואמר לאחוהי איתתב כספי, ואף הא בטועני; ונפק מדע ליבהון, ותווהו גבר באחוהי למימר, מא דא עבד ה', לנא. מב,כט ואתו לוות יעקוב אבוהון, לארעא דכנען; וחוויאו ליה, ית כל דערעא יתהון למימר. מב,ל מליל גוברא ריבונה דארעא, עימנא--קשיין; ויהב יתנא, כמאללי ארעא. מב,לא ואמרנא ליה, כיווני אנחנא: לא הווינא, אלילי. מב,לב תרי עסר אנחנא אחין, בני אבונא; חד לייתוהי, וזעירא יומא דין עם אבונא בארעא דכנען. מב,לג ואמר לנא, גוברא ריבונה דארעא, בדא אדע, ארי כיווני אתון: אחוכון חד שבוקו לוותי, וית עבורא דחסיר בבתיכון סבו ואיזילו. מב,לד ואיתו ית אחוכון זעירא, לוותי, ואדע ארי לא אלילי אתון, ארי כיווני אתון; ית אחוכון אתין לכון, וית ארעא תעבדון בה סחורתא. מב,לה והוה, אינון מריקין סקיהון, והא גבר צרר כספיה, בסקיה; וחזו ית צררי כספיהון, אינון ואבוהון--ודחילו. מב,לו ואמר להון יעקוב אבוהון, יתי אתכילתון: יוסף לייתוהי, ושמעון לא הוה כא, וית בנימין תדברון, עליי הוואה כולהון. מב,לז ואמר ראובן, לאבוהי למימר, ית תרין בניי תמית, אם לא אייתיניה לך; הב יתיה על ידי, ואנא אתיביניה לך. מב,לח ואמר, לא ייחות ברי עימכון: ארי אחוהי מית והוא בלחודוהי אשתאר, ויערעיניה מותא באורחא דתהכון בה, ותחתון ית סיבתי בדוונא, לשאול. מג,א וכפנא, תקיף בארעא. מג,ב והוה, כד ספיקו למיכל ית עבורא, דאיתיאו, ממצריים; ואמר להון אבוהון, תובו זבונו לנא זעיר עבורא. מג,ג ואמר ליה יהודה, למימר: אסהדא אסהיד בנא גוברא למימר לא תחזון אפיי, אלהין כד אחוכון עימכון. מג,ד אם איתך משלח ית אחונא, עימנא--ניחות, ונזבון לך עבורא. מג,ה ואם לייתך משלח, לא ניחות: ארי גוברא אמר לנא, לא תחזון אפיי, אלהין, כד אחוכון עימכון. מג,ו ואמר, ישראל, למא אבאישתון, לי--לחוואה לגוברא, העוד לכון אחא. מג,ז ואמרו שאלא שאיל גוברא לנא ולילדותנא למימר, העד כען אבוכון קיים האית לכון אחא, וחווינא ליה, על מימר פתגמיא האילין; המידע הווינא ידעין--ארי יימר, אחיתו ית אחוכון. מג,ח ואמר יהודה לישראל אבוהי, שלח עולימא עימי--ונקום וניזיל; וניחי ולא נמות, אף אנחנא אף את אף טפלנא. מג,ט אנא, מערבנא ביה--מן ידי, תבעיניה: אם לא אייתיניה לך ואקימיניה קודמך, ואיהי חטי לך כל יומיא. מג,י ארי, אילו לא פון בדא אתעכבנא--ארי כען תבנא, דנן תרתין זמנין. מג,יא ואמר להון ישראל אבוהון, אם כן הוא דא עבידו--סבו מדמשובח בארעא במניכון, ואחיתו לגוברא תקרובתא: זעיר קטף, וזעיר דבש, שעף ולטום, בוטמין ושגדין. מג,יב וכספא על חד תרין, סבו בידכון; וית כספא דאיתתב בפום טועניכון, תתיבון בידכון--דלמא שלו, הוה. מג,יג וית אחוכון, דברו; וקומו, תובו לוות גוברא. מג,יד ואל שדיי, ייתין לכון רחמין קודם גוברא, ויפטר לכון ית אחוכון אוחרנא, וית בנימין; ואנא, כמא דתכילית תכילית. מג,טו ונסיבו גובריא ית תקרובתא הדא, ועל חד תרין כספא נסיבו בידהון ודברו ית בנימין; וקמו ונחתו למצריים, וקמו קודם יוסף. מג,טז וחזא יוסף עימהון, ית בנימין, ואמר לדממונא על ביתיה, אעיל ית גובריא לביתא; וכוס נכסתא ואתקין, ארי עימי אכלין גובריא בשירותא. מג,יז ועבד גוברא, כמא דאמר יוסף; ואעיל גוברא ית גובריא, לבית יוסף. מג,יח ודחילו גובריא, ארי איתעלו לבית יוסף, ואמרו על עיסק כספא דאיתתב בטועננא בקדמיתא, אנחנא מיתעלין--לאתרברבא עלנא ולאסתקפא עלנא, ולמקני יתנא לעבדין ולמדבר ית חמרנא. מג,יט וקריבו, לוות גוברא, דממונא, על בית יוסף; ומלילו עימיה, בתרע ביתא. מג,כ ואמרו, בבעו ריבוני; מיחת נחתנא בקדמיתא, למזבן עבורא. מג,כא והוה כד אתינא לבית מבתא, ופתחנא ית טועננא, והא כסף גבר בפום טועניה, כספנא במתקליה; ואתיבנא יתיה, בידנא. מג,כב וכספא אוחרנא אחיתנא בידנא, למזבן עבורא; לא ידענא, מן שווי כספנא בטועננא. מג,כג ואמר שלם לכון לא תדחלון, אלהכון ואלהא דאבוכון יהב לכון סימן בטועניכון--כספכון, אתא לוותי; ואפיק לוותהון, ית שמעון. מג,כד ואעיל גוברא ית גובריא, לבית יוסף; ויהב מיא ואסחו רגליהון, ויהב כיסתא לחמריהון. מג,כה ואתקינו, ית תקרובתא, עד דעל יוסף, בשירותא: ארי שמעו, ארי תמן אכלין לחמא. מג,כו ועל יוסף לביתא, ואעילו ליה ית תקרובתא דבידהון לביתא; וסגידו ליה, על ארעא. מג,כז ושאיל להון, לשלם, ואמר השלם אבוכון סבא, דאמרתון--העד כען, קיים. מג,כח ואמרו, שלם לעבדך לאבונא--עד כען קיים; וכרעו, וסגידו. מג,כט וזקף עינוהי, וחזא ית בנימין אחוהי בר אימיה, ואמר הדין אחוכון זעירא, דאמרתון לי; ואמר, מן קודם ה' יתרחם עלך ברי. מג,ל ואוחי יוסף, ארי אתגוללו רחמוהי על אחוהי, ובעא, למבכי; ועל לאידרון בית משכבא, ובכא תמן. מג,לא ואסחי אפוהי, ונפק; ואתחסן--ואמר, שוו לחמא. מג,לב ושוויאו ליה בלחודוהי, ולהון בלחודיהון; ולמצראי דאכלין עימיה, בלחודיהון--ארי לא יכלין מצראי למיכל עם עבראי לחמא, ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין. מג,לג ואסחרו קודמוהי--רבא כרביותיה, וזעירא כזעירותיה; ותווהו גובריא, גבר בחבריה. מג,לד ונטל חולקין מן קודמוהי, לקדמיהון, וסגי חולקא דבנימין מחולקי כולהון, חמשא חולקין; ושתיאו ורוויאו, עימיה. מד,א ופקיד ית דממונא על ביתיה, למימר, מלי ית טועני גובריא עבורא, כמא דיכלין למטען; ושו כסף גבר, בפום טועניה. מד,ב וית כלידי כלידא דכספא, תשווי בפום טוענא דזעירא, וית, כסף זבינוהי; ועבד, כפתגמא דיוסף דמליל. מד,ג צפרא, נהר; וגובריא אתפטרו, אינון וחמריהון. מד,ד אינון נפקו מן קרתא, לא ארחיקו, ויוסף אמר לדממונא על ביתיה, קום רדוף בתר גובריא; ותדביקינון ותימר להון, למא שלימתון בשתא חלף טבתא. מד,ה הלא דין, דשתי ריבוני ביה, והוא, בדקא מבדיק ביה; אבאישתון, דעבדתון. מד,ו ואדביקינון; ומליל עימהון, ית פתגמיא האילין. מד,ז ואמרו ליה--למא ימליל ריבוני, כפתגמיא האילין; חס, לעבדך, מלמעבד, כפתגמא הדין. מד,ח הא כספא, דאשכחנא בפום טועננא--אתיבנהי לך, מארעא דכנען; ואיכדין, נגנוב מבית ריבונך, מנין דכסף, או מנין דדהב. מד,ט דישתכח עימיה מעבדך, יתקטיל; ואף אנחנא, נהי לריבוני לעבדין. מד,י ואמר, אף כען כפתגמיכון כן הוא: דישתכח עימיה יהי לי עבדא, ואתון תהון זכאין. מד,יא ואוחיאו, ואחיתו גבר ית טועניה--לארעא; ופתחו, גבר טועניה. מד,יב ובלש--ברבא שרי, ובזעירא שיצי; ואשתכח, כלידא, בטוענא, דבנימין. מד,יג ובזעו, לבושיהון; ורמו גבר על חמריה, ותבו לקרתא. מד,יד ועל יהודה ואחוהי לבית יוסף, והוא עד כען תמן; ונפלו קודמוהי, על ארעא. מד,טו ואמר להון יוסף, מא עובדא הדין דעבדתון; הלא ידעתון, ארי בדקא מבדיק גוברא דכוותי. מד,טז ואמר יהודה, מא נימר לריבוני, מא נמליל, ומא נזכי; מן קודם ה', אשתכח חובא בעבדך--הא אנחנא עבדין לריבוני, אף אנחנא אף דאשתכח כלידא בידיה. מד,יז ואמר--חס לי, מלמעבד דא; גוברא דאשתכח כלידא בידיה, הוא יהי לי עבדא, ואתון, סקו לשלם לוות אבוכון. {ס}
מד,יח וקריב לוותיה יהודה, ואמר בבעו ריבוני, ימליל כען עבדך פתגמא קודם ריבוני, ולא יתקף רוגזך בעבדך: ארי כפרעה, כן את. מד,יט ריבוני שאיל, ית עבדוהי למימר: האית לכון אבא, או אחא. מד,כ ואמרנא, לריבוני, אית לנא אבא סבא, ובר סיבתין זעיר; ואחוהי מית, ואשתאר הוא בלחודוהי לאימיה ואבוהי רחים ליה. מד,כא ואמרת, לעבדך, אחתוהי, לוותי; ואשווי עיני, עלוהי. מד,כב ואמרנא, לריבוני, לא ייכול עולימא, למשבק ית אבוהי: אם ישבוק ית אבוהי, ימות. מד,כג ואמרת, לעבדך, אם לא ייחות אחוכון זעירא, עימכון--לא תיספון, למחזי אפיי. מד,כד והוה כד סליקנא, לוות עבדך אבא; וחווינא ליה--ית, פתגמי ריבוני. מד,כה ואמר, אבונא: תובו, זבונו לנא זעיר עבורא. מד,כו ואמרנא, לא ניכול למיחת: אם אית אחונא זעירא עימנא, וניחות--ארי לא ניכול למחזי אפי גוברא, ואחונא זעירא לייתוהי עימנא. מד,כז ואמר עבדך אבא, לנא: אתון ידעתון, ארי תרין ילידת לי איתתי. מד,כח ונפק חד, מלוותי, ואמרית, ברם מקטל קטיל; ולא חזיתיה, עד כען. מד,כט ותדברון אף ית דין מן קודמיי, ויערעיניה מותא--ותחתון ית סיבתי, בבשתא לשאול. מד,ל וכען, כמיתא לוות עבדך אבא, ועולימא לייתוהי, עימנא; ונפשיה, חביבא ליה כנפשיה. מד,לא ויהי, כד יחזי ארי לית עולימא--וימות; ויחתון עבדך ית סיבת עבדך אבונא, בדוונא--לשאול. מד,לב ארי עבדך מערב בעולימא, מן אבא למימר: אם לא אייתיניה לך, ואיהי חטי לאבא כל יומיא. מד,לג וכען, ייתיב כען עבדך תחות עולימא--עבדא, לריבוני; ועולימא, ייסק עם אחוהי. מד,לד ארי איכדין אסק לוות אבא, ועולימא לייתוהי עימי: דלמא אחזי בבשתא, דתשכח ית אבא. מה,א ולא יכיל יוסף לאתחסנא, לכול דקיימין עילווהי, וקרא, אפיקו כל אנש מעילוויי; ולא קם אנש עימיה, כד אתיידע יוסף לאחוהי. מה,ב ויהב ית קליה, בבכיתא; ושמעו מצראי, ושמע אנש בית פרעה. מה,ג ואמר יוסף לאחוהי אנא יוסף, העד כען אבא קיים; ולא יכילו אחוהי לאתבא יתיה פתגם, ארי אתבהילו מן קודמוהי. מה,ד ואמר יוסף לאחוהי קרובו כען לוותי, וקריבו; ואמר, אנא יוסף אחוכון, דזבינתון יתי, למצריים. מה,ה וכען לא תתנססון, ולא יתקף בעיניכון, ארי זבינתון יתי, הלכא: ארי לקיימא, שלחני ה' קודמיכון. מה,ו ארי דנן תרתין שנין כפנא, בגו ארעא; ועוד חמיש שנין, דלית זרועא וחצדא. מה,ז ושלחני ה' קודמיכון, לשוואה לכון שארא בארעא, ולקיימא לכון, לשיזבא רבא. מה,ח וכען, לא אתון שלחתון יתי הלכא, אלהין, מן קודם ה'; ושווייני אבא לפרעה, וריבון לכל ביתיה, ושליט, בכל ארעא דמצריים. מה,ט אוחו, וסקו לוות אבא, ותימרון ליה כדנן אמר ברך יוסף, שווייני ה' לריבון לכל מצראי; חות לוותי, לא תתעכב. מה,י ותיתיב בארעא דגושן, ותהי קריב לי--את, ובנך ובני בנך; וענך ותורך, וכל דלך. מה,יא ואזון יתך תמן, ארי עוד חמיש שנין כפנא: דלמא תשתיצי את ואנש ביתך, וכל דלך. מה,יב והא עיניכון חזיין, ועיני אחי בנימין: ארי כלישנכון, אנא ממליל עימכון. מה,יג ותחוון לאבא, ית כל יקרי במצריים, וית, כל דחזיתון; ותוחון ותחתון ית אבא, הלכא. מה,יד ונפל על צוורא דבנימין אחוהי, ובכא; ובנימין--בכא, על צווריה. מה,טו ונשיק לכל אחוהי, ובכא עליהון; ובתר כן, מלילו אחוהי עימיה. מה,טז וקלא אשתמע, בית פרעה למימר, אתו, אחי יוסף; ושפר בעיני פרעה, ובעיני עבדוהי. מה,יז ואמר פרעה ליוסף, אימר לאחך דא עבידו: טעונו, ית בעירכון, ואיזילו אובילו, לארעא דכנען. מה,יח ודברו ית אבוכון וית אנש בתיכון, ואיתו לוותי; ואתין לכון, ית טוב ארעא דמצריים, ותיכלון, ית טובא דארעא. מה,יט ואת מפוקד, דא עבידו: סבו לכון מארעא דמצריים עגלן, לטפלכון ולנשיכון, ותיטלון ית אבוכון, ותיתון. מה,כ ועינכון, לא תחוס על מניכון: ארי טוב כל ארעא דמצריים, דילכון הוא. מה,כא ועבדו כן בני ישראל, ויהב להון יוסף עגלן על מימרא דפרעה; ויהב להון זוודין, לאורחא. מה,כב לכולהון יהב לגבר, אצטלוון דלבושא; ולבנימין יהב תלת מאה סלעין דכסף, וחמשא אצטלוון דלבושא. מה,כג ולאבוהי שלח כדין, עסרא חמרין, טעינין, מטוב מצריים; ועסר אתנן טעינן עבור ולחים וזוודין, לאבוהי--לאורחא. מה,כד ושלח ית אחוהי, ואזלו; ואמר להון, לא תתנצון באורחא. מה,כה וסליקו, ממצריים; ואתו לארעא דכנען, לוות יעקוב אבוהון. מה,כו וחוויאו ליה למימר, עד כען יוסף קיים, וארי הוא שליט, בכל ארעא דמצריים; והוואה מיליא פייגן על ליביה, ארי לא הימין להון. מה,כז ומלילו עימיה, ית כל פתגמי יוסף דמליל עימהון, וחזא ית עגלתא, דשלח יוסף למיטל יתיה; ושרת, רוח קודשא על יעקוב אבוהון. מה,כח ואמר, ישראל, סגי לי חדווא עד כען יוסף ברי, קיים; איזיל ואחזיניה, עד לא אמות. מו,א ונטל ישראל וכל דליה, ואתא לבאר שבע; ודבח דבחין, לאלהא דאבוהי יצחק. מו,ב ואמר ה' לישראל בחזווא דליליא, ואמר יעקוב יעקוב; ואמר, האנא. מו,ג ואמר, אנא אל אלהא דאבוך; לא תדחל מלמיחת למצריים, ארי לעם סגי אשווינך תמן. מו,ד אנא, איחות עימך למצריים, ואנא, אסקינך אף אסקא; ויוסף, ישווי ידוהי על עינך. מו,ה וקם יעקוב, מבאר שבע; ונטלו בני ישראל ית יעקוב אבוהון, וית טפלהון וית נשיהון, בעגלתא, דשלח פרעה למיטל יתיה. מו,ו ודברו ית גיתיהון, וית קניינהון דקנו בארעא דכנען, ואתו, למצריים: יעקוב, וכל בנוהי עימיה. מו,ז בנוהי ובני בנוהי, עימיה, בנתיה ובנת בנוהי, וכל בנוהי--אייתי עימיה, למצריים. {ס}
מו,ח ואילין שמהת בני ישראל דעלו למצריים, יעקוב ובנוהי: בוכריה דיעקוב, ראובן. מו,ט ובני, ראובן--חנוך ופלוא, וחצרון וכרמי. מו,י ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד--ויכין וצוחר; ושאול, בר כנעניתא. מו,יא ובני, לוי--גרשון, קהת ומררי. מו,יב ובני יהודה, ער ואונן ושלה--ופרץ וזרח; ומית ער ואונן בארעא דכנען, והוו בני פרץ חצרון וחמול. מו,יג ובני, יששכר--תולע ופווה, ויוב ושמרון. מו,יד ובני, זבולון--סרד ואילון, ויחלאל. מו,טו אילין בני לאה, דילידת ליעקוב בפדן ארם, וית, דינה ברתיה: כל נפש בנוהי ובנתיה, תלתין ותלת. מו,טז ובני גד, צפיון וחגי שוני ואצבון, ערי וארודי, ואראלי. מו,יז ובני אשר, ימנה וישווה וישווי ובריעה--ושרח אחתהון; ובני בריעה, חבר ומלכיאל. מו,יח אילין בני זלפה, דיהב לבן ללאה ברתיה; וילידת ית אילין ליעקוב, שית עסרי נפשן. מו,יט בני רחל איתת יעקוב, יוסף ובנימין. מו,כ ואתייליד ליוסף, בארעא דמצריים, דילידת ליה אסנת, בת פוטי פרע רבא דאון--ית מנשה, וית אפריים. מו,כא ובני בנימין, בלע ובכר ואשבל, גרא ונעמן, אחי וראש; מופים וחופים, וארד. מו,כב אילין בני רחל, דאתיילידו ליעקוב--כל נפשתא, ארבע עסרי. מו,כג ובני דן, חושים. מו,כד ובני, נפתלי--יחצאל וגוני, ויצר ושילם. מו,כה אילין בני בלהה, דיהב לבן לרחל ברתיה; וילידת ית אילין ליעקוב, כל נפשתא שבע. מו,כו כל נפשתא דעלא עם יעקוב למצריים, נפקי ירכיה, בר, מנשי בני יעקוב--כל נפשתא, שיתין ושית. מו,כז ובני יוסף דאתיילידו ליה במצריים, נפשתא תרתין: כל נפשתא לבית יעקוב דעלא למצריים, שבעין. {ס}
מו,כח וית יהודה שלח קודמוהי, לוות יוסף, לפנאה קודמוהי, לגושן; ואתו, לארעא דגושן. מו,כט וטקיס יוסף רתיכוהי, וסליק לקדמות ישראל אבוהי לגושן; ואיתחזי ליה, ונפל על צווריה, ובכא על צווריה, עוד. מו,ל ואמר ישראל ליוסף, אילו אנא מאית זמנא הדא מנחם אנא, בתר דחזיתינון לאפך, ארי עד כען קיים את. מו,לא ואמר יוסף לאחוהי ולבית אבוהי, אסק ואחווי לפרעה; ואימר ליה, אחיי ובית אבא דבארעא דכנען אתו לוותי. מו,לב וגובריא רען ענא, ארי גוברי מרי גיתי הוו; וענהון ותוריהון וכל דילהון, איתיאו. מו,לג ויהי, ארי יקרי לכון פרעה; ויימר, מא עובדיכון. מו,לד ותימרון, גוברי מרי גיתי הוו עבדך מזעורנא ועד כען--אף אנחנא, אף אבהתנא: בדיל, דתיתבון בארעא דגושן, ארי מרחקין מצראי, כל רעי ענא. מז,א ואתא יוסף, וחווי לפרעה, ואמר אבא ואחיי וענהון ותוריהון וכל דילהון, אתו מארעא דכנען; והא אינון, בארעא דגושן. מז,ב ומקצת אחוהי, דבר חמשא גוברין; ואקימינון, קודם פרעה. מז,ג ואמר פרעה לאחוהי, מא עובדיכון; ואמרו לפרעה, רען ענא עבדך--אף אנחנא, אף אבהתנא. מז,ד ואמרו לפרעה, לאיתותבא בארעא אתינא, ארי לית רעיא לענא דלעבדך, ארי תקיף כפנא בארעא דכנען; וכען ייתבון כען עבדך, בארעא דגושן. מז,ה ואמר פרעה, ליוסף למימר: אבוך ואחך, אתו לוותך. מז,ו ארעא דמצריים, קודמך היא--בדשפיר בארעא, אותיב ית אבוך וית אחך: ייתבון, בארעא דגושן--ואם ידעת ואית בהון גוברין דחילא, ותמנינון רבני גיתי על דילי. מז,ז ואייתי יוסף ית יעקוב אבוהי, ואקימיה קודם פרעה; ובריך יעקוב, ית פרעה. מז,ח ואמר פרעה, ליעקוב: כמה, יומי שני חייך. מז,ט ואמר יעקוב, לפרעה, יומי שני תותבותי, מאה ותלתין שנין: זעירין ובישין, הוו יומי שני חיי, ולא אדביקו ית יומי שני חיי אבהתיי, ביומי תותבותהון. מז,י ובריך יעקוב, ית פרעה; ונפק, מן קודם פרעה. מז,יא ואותיב יוסף, ית אבוהי וית אחוהי, ויהב להון אחסנא בארעא דמצריים, בדשפיר בארעא בארע רעמסס--כמא דפקיד פרעה. מז,יב וזן יוסף ית אבוהי וית אחוהי, וית כל בית אבוהי--לחמא, לפום טפלא. מז,יג ולחמא לית בכל ארעא, ארי תקיף כפנא לחדא; ואשתלהי, עמא דארעא דמצריים ועמא דארעא דכנען, מן קודם, כפנא. מז,יד ולקיט יוסף, ית כל כספא דאשתכח בארעא דמצריים ובארעא דכנען, בעבורא, דאינון זבנין; ואייתי יוסף ית כספא, לבית פרעה. מז,טו ושלים כספא, מארעא דמצריים ומארעא דכנען, ואתו כל מצראי לוות יוסף למימר הב לנא לחמא, ולמא נמות לקבלך: ארי שלים, כספא. מז,טז ואמר יוסף הבו גיתיכון, ואתין לכון בגיתיכון--אם שלים, כספא. מז,יז ואיתיאו ית גיתיהון, לוות יוסף, ויהב להון יוסף לחמא בסוסוותא ובגיתי ענא ובגיתי תורי, ובחמריא; וזנינון בלחמא בכל גיתיהון, בשתא ההיא. מז,יח ושלימת, שתא ההיא, ואתו לוותיה בשתא תנייתא ואמרו ליה לא נכסי מן ריבוני, אלהין שלים כספא וגיתי בעירא לוות ריבוני: לא אשתאר קודם ריבוני, אלהין גווייתנא וארענא. מז,יט למא נמות לעינך, אף אנחנא אף ארענא--קני יתנא וית ארענא, בלחמא; ונהי אנחנא וארענא, עבדין לפרעה, והב בר זרע וניחי ולא נמות, וארעא לא תבור. מז,כ וקנא יוסף ית כל ארעא דמצריים, לפרעה, ארי זבינו מצראי גבר חקליה, ארי תקיף עליהון כפנא; והות ארעא, לפרעה. מז,כא וית עמא--אעבר יתיה, מקרי לקרי: מסוף תחום מצריים, ועד סופיה. מז,כב לחוד ארע כומריא, לא קנא: ארי חולקא לכומריא מן קודם פרעה, ואכלין ית חולקהון דיהב להון פרעה--על כן, לא זבינו ית ארעהון. מז,כג ואמר יוסף לעמא, הא קניתי יתכון יומא דין וית ארעכון לפרעה; הא לכון בר זרעא, ותזרעון ית ארעא. מז,כד ויהי, באעולי עללתא, ותיתנון חד מן חמשא, לפרעה; וארבעא חולקין יהי לכון לבר זרע חקלא ולמיכלכון, ולאנש בתיכון--ולמיכל לטפלכון. מז,כה ואמרו, קיימתנא; נשכח רחמין בעיני ריבוני, ונהי עבדין לפרעה. מז,כו ושווי יתה יוסף לגזירא עד יומא הדין על ארעא דמצריים, דיהון יהבין חד מן חמשא--לפרעה: לחוד ארע כומריא, בלחודיהון--לא הות, לפרעה. מז,כז ויתיב ישראל בארעא דמצריים, בארעא דגושן; ואחסינו בה, ונפישו וסגיאו לחדא. מז,כח וחיא יעקוב בארעא דמצריים, שבע עסרי שנין; והוה יומי יעקוב, שני חיוהי--מאה וארבעין ושבע, שנין. מז,כט וקריבו יומי ישראל, לממת, וקרא לבריה ליוסף ואמר ליה אם כען אשכחית רחמין בעינך, שו כען ידך תחות ירכי; ותעביד עימי טיבו וקשוט, לא כען תקברינני במצריים. מז,ל ואשכוב, עם אבהתיי, ותיטלינני ממצריים, ותקברינני בקבורתהון; ואמר, אנא אעביד כפתגמך. מז,לא ואמר, קיים לי--וקיים, ליה; וסגיד ישראל, על ריש ערסא. {פ}
מח,א והוה, בתר פתגמיא האילין, ואמר ליוסף, הא אבוך מרע; ודבר ית תרין בנוהי, עימיה--ית מנשה, וית אפריים. מח,ב וחווי ליעקוב--ואמר, הא ברך יוסף אתי לוותך; ואיתקף, ישראל, ויתיב, על ערסא. מח,ג ואמר יעקוב ליוסף, אל שדיי אתגלי לי בלוז בארעא דכנען; ובריך, יתי. מח,ד ואמר לי, האנא מפיש לך ומסגי לך, ואתנינך, לכנשת שבטין; ואתין ית ארעא הדא, לבנך בתרך--אחסנת עלם. מח,ה וכען תרין בנך דאתיילידו לך בארעא דמצריים, עד מיתא לוותך למצריים--דילי אינון: אפריים, ומנשה--כראובן ושמעון, יהון קודמיי. מח,ו ובנין דתוליד בתריהון, דילך יהון; על שום אחיהון יתקרון, באחסנתהון. מח,ז ואנא במיתא מפדן, מיתת עליי רחל בארעא דכנען באורחא, בעוד כרוב ארעא, למיעל לאפרת; וקברתה תמן באורח אפרת, היא בית לחם. מח,ח וחזא ישראל, ית בני יוסף; ואמר, מן אילין. מח,ט ואמר יוסף, לאבוהי, בניי אינון, דיהב לי ה' הכא; ואמר, קריבינון כען לוותי ואבריכינון. מח,י ועיני ישראל יקרא מסיבו, לא יכיל למחזי; וקריב יתהון לוותיה, ונשיק להון וגפיף להון. מח,יא ואמר ישראל ליוסף, מחזי אפך לא סברית; והא אחזי יתי ה', אף ית בנך. מח,יב ואפיק יוסף יתהון, מן קודמוהי; וסגיד על אפוהי, על ארעא. מח,יג ודבר יוסף, ית תרוויהון--ית אפריים בימיניה משמאלא דישראל, וית מנשה בשמאליה מימינא דישראל; וקריב, לוותיה. מח,יד ואושיט ישראל ית ימיניה ושווי על רישא דאפריים, והוא זעירא, וית שמאליה, על רישא דמנשה: אחכימינון, לידוהי, ארי מנשה, בוכרא. מח,טו ובריך ית יוסף, ואמר: ה' דפלחו אבהתיי קודמוהי, אברהם ויצחק--ה' דזן יתי, מדאיתני עד יומא הדין. מח,טז מלאכא דפרק יתי מכל בישא, יבריך ית עולימיא, ויתקרי בהון שמי, ושום אבהתיי אברהם ויצחק; וכנוני ימא יסגון, בגו בני אנשא על ארעא. מח,יז וחזא יוסף, ארי שווי אבוהי יד ימיניה על רישא דאפריים--ובאיש בעינוהי; וסעדה לידא דאבוהי, לאעדאה יתה מעל רישא דאפריים--לאנחותה על רישא דמנשה. מח,יח ואמר יוסף לאבוהי, לא כן אבא: ארי דין בוכרא, שו ימינך על רישיה. מח,יט וסריב אבוהי, ואמר ידענא ברי ידענא--אף הוא יהי לעם, ואף הוא יסגי; וברם, אחוהי זעירא יסגי מיניה, ובנוהי, יהון שלטין בעממיא. מח,כ ובריכינון ביומא ההוא, למימר, בך יבריך ישראל למימר, ישווינך ה' כאפריים וכמנשה; ושווי ית אפריים, קודם מנשה. מח,כא ואמר ישראל ליוסף, האנא מאית; ויהי מימרא דה', בסעדכון, ויתיב יתכון, לארע אבהתכון. מח,כב ואנא יהבית לך, חולק חד--יתיר על אחך: דנסיבית מידא דאמוראה, בחרבי ובקשתי. {פ}
מט,א וקרא יעקוב, לבנוהי; ואמר, אתכנשו ואחווי לכון, ית דיערע יתכון, בסוף יומיא. מט,ב אתכנשו ושמעו, בני יעקוב; וקבילו אולפן, מן ישראל אבוכון. מט,ג ראובן בוכרי את, חילי וריש תוקפי--לך הוה חזי למיסב תלתא חולקין, בכירותא כהונתא ומלכותא. מט,ד על דאזלת לוקביל אפך הא כמיא ברם לא אהניתא חולק יתיר לא תיסב, ארי סליקתא בית משכבי אבוך; בכין אחילתא, לשיוויי ברי סליקתא. {פ}
מט,ה שמעון ולוי, אחין--גוברין גיברין בארע תותבותהון, עבדו גבורא. מט,ו ברזהון לא הות נפשי, באתכנושיהון למהך לא נחתית מן יקרי: ארי ברוגזהון קטלו קטול, וברעותהון תרעו שור סנאה. מט,ז ליט רוגזהון ארי תקיף, וחימתהון ארי קשיא; אפלגינון ביעקוב, ואבדרינון בישראל. {פ}
מט,ח יהודה את אודיתא ולא בהיתתא, בך יודון אחך--ידך, תיתקף על בעלי דבבך; ייתברון סנאך יהון מחזרי קדל קודמך, ויהון מקדמין למשאל בשלמך בני אבוך. מט,ט שלטון יהי בשירויא ובסופא יתרבא מלכא מדבית יהודה, ארי מדין קטלא ברי נפשך סליקתא; ינוח ישרי בתקוף כאריא וכליתא, ולית מלכו דתזעזעיניה. מט,י לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, וספרא מבני בנוהי עד עלמא, עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא, וליה ישתמעון עממיא. מט,יא יסחר ישראל לקרתיה עמא יבנון היכליה, יהון צדיקיא סחור סחור ליה ועבדי אורייתא באולפן עימיה; יהי ארגוון טב לבושיה, כסותיה מילא מילא צבע זהורי וצבענין. מט,יב יסמקון טורוהי בכרמוהי, יטופון נעווהי בחמר; יחוורן בקעתיה בעבור, ובעדרי עניה. {פ}
מט,יג זבולון, על ספר יממיא ישרי; והוא יכביש מחוזין בספינן וטוב ימא ייכול, ותחומיה יהי מטי עד צידון. {פ}
מט,יד יששכר, עתיר בנכסין--אחסנתיה, בין תחומיא. מט,טו וחזא חולקא ארי טב, וית ארעא ארי מעבדא פירין; ויכביש מחוזי עממיא וישיצי ית דייריהון, ודישתארון בהון יהון ליה פלחין ומסקי מיסין. {ס}
מט,טז מדבית דן יתבחר ויקום גוברא, ביומוהי יתפריק עמיה ובשנוהי ינוחון--כחדא, שבטיא דישראל. מט,יז יהי גוברא דיתבחר ויקום מדבית דן אימתיה תתרמי על עממיא ומחתיה תיתקף בפלשתאי, כחיווי חורמן ישרי על אורחא וכפתנא יכמון על שבילא--יקטיל גיברי משריית פלשתאי פרשין עם רגלאין, יעקר סוסוון ורתיכין, וימגר רכביהון, לאחרא. מט,יח לפורקנך, סברית ה'. {ס}
מט,יט דבית גד, משריית מזיינין; כד יעברון ית ירדנא קודם אחיהון לקרבא, ובנכסין סגיאין יתובון לארעהון. {ס}
מט,כ דאשר, טבא ארעיה; והיא מרביא, בתפנוקי מלכין. {ס}
מט,כא נפתלי, בארע טבא יתרמי עדביה--ואחסנתיה תהי מעבדא פירין, יהון מודן ומברכין עליהון. {ס}
מט,כב ברי דיסגי יוסף, ברי דיתברך כגופן דנציב על עינא דמיא; תרין שבטין ייפקון מבנוהי, יקבלון חולקא ואחסנתא. מט,כג ואתמררו עימיה, ונקמוהי; ואעיקו ליה, גוברין גיברין בעלי פלגותיה. מט,כד ותבת בהון נבייותיה על דקיים אורייתא בסתרא ושווי בתוקפא רוחצניה, בכין יתרמא דהב על דרעוהי אחסין מלכותא ותקיף; דא הות ליה מן קודם אל תקיפא דיעקוב, דבמימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל. מט,כה מימר אלהא דאבוך יהי בסעדך, וית שדיי ויברכינך, ברכן דנחתן מטלא דשמיא מלעילא, ברכן דנגדן ממעמקי ארעא מלרע; ברכתא דאבוך, ודאימך. מט,כו ברכתא דאבוך, ייתוספן לך על ברכתא דלי בריכו אבהתיי, דחמידו להון, רברביא דמן עלמא; יהויין כל אילין לרישא דיוסף, גוברא פרישא דאחוהי. {פ}
מט,כז בנימין בארעיה תשרי שכינתא ובאחסנתיה יתבני מקדשא, בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קורבנא; ולעידן רמשא, יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא. מט,כח כל אילין שבטיא דישראל, תרי עסר; ודא דמליל להון אבוהון, ובריך יתהון--גבר כברכתיה, בריך יתהון. מט,כט ופקיד יתהון, ואמר להון אנא מתכניש לעמי--קברו יתי, לוות אבהתיי: במערתא--דבחקל, עפרון חיתאה. מט,ל במערתא דבחקל כפילתא, דעל אפי ממרא--בארעא דכנען: דזבן אברהם ית חקלא, מן עפרון חיתאה--לאחסנת קבורא. מט,לא תמן קברו ית אברהם, וית שרה איתתיה, תמן קברו ית יצחק, וית רבקה איתתיה; ותמן קברית, ית לאה. מט,לב זביני חקלא ומערתא דביה, מן בני חיתאה. מט,לג ושיצי יעקוב לפקדא ית בנוהי, וכנש רגלוהי לערסא; ואתנגיד, ואתכניש לעמיה. נ,א ונפל יוסף, על אפי אבוהי; ובכא עלוהי, ונשיק ליה. נ,ב ופקיד יוסף ית עבדוהי ית אסוותא, למחנט ית אבוהי; וחנטו אסוותא, ית ישראל. נ,ג ושלימו ליה ארבעין יומין, ארי כן שלמין יומי חניטיא; ובכו יתיה מצראי, שבעין יומין. נ,ד ועברו, יומי בכיתיה, ומליל יוסף, עם בית פרעה למימר: אם כען אשכחית רחמין, בעיניכון--מלילו כען, קודם פרעה למימר. נ,ה אבא קיים עליי למימר, האנא מאית--בקברי דאתקינית לי בארעא דכנען, תמן תקברינני; וכען, אסק כען ואקבר ית אבא--ואתוב. נ,ו ואמר, פרעה: סק וקבר ית אבוך, כמא דקיים עלך. נ,ז וסליק יוסף, למקבר ית אבוהי; וסליקו עימיה כל עבדי פרעה, סבי ביתיה, וכול, סבי ארעא דמצריים. נ,ח וכול בית יוסף, ואחוהי ובית אבוהי: לחוד, טפלהון וענהון ותוריהון--שבקו, בארעא דגושן. נ,ט וסליק עימיה, אף רתיכין אף פרשין; והות משריתא, סגיאה לחדא. נ,י ואתו עד בית אידרי דאטד, דבעברא דירדנא, וספדו תמן, מספיד רב ותקיף לחדא; ועבד לאבוהי אבלא, שבעא יומין. נ,יא וחזא יתיב ארע כנענאה ית אבלא, בבית אידרי דאטד, ואמרו, איבל תקיף דין למצראי; על כן קרא שמה, אביל מצריים--דבעברא דירדנא. נ,יב ועבדו בנוהי, ליה--כן, כמא דפקידינון. נ,יג ונטלו יתיה בנוהי, לארעא דכנען, וקברו יתיה, במערת חקל כפילתא: דזבן אברהם ית חקלא לאחסנת קבורא, מן עפרון חיתאה--על אפי ממרא. נ,יד ותב יוסף למצריים הוא ואחוהי, וכל דסליקו עימיה למקבר ית אבוהי, בתר, דקבר ית אבוהי. נ,טו וחזו אחי יוסף, ארי מית אבוהון, ואמרו, דלמא ייטר לנא דבבו יוסף; ואתבא יתיב, לנא, ית כל בשתא, דגמלנא יתיה. נ,טז ופקידו, לוות יוסף למימר: אבוך פקיד, קודם מותיה למימר. נ,יז כדין תימרון ליוסף, בבעו שבוק כען לחובי אחך ולחטאיהון ארי בשתא גמלוך, וכען שבוק כען, לחובי עבדי אלהא דאבוך; ובכא יוסף, במללותהון עימיה. נ,יח ואזלו, אף אחוהי, ונפלו, קודמוהי; ואמרו, הא אנחנא לך לעבדין. נ,יט ואמר להון יוסף, לא תדחלון: ארי דחלא דה', אנא. נ,כ ואתון, חשבתון עליי בישא; מן קודם ה', אתחשיבת לטבא, בדיל למעבד כיומא הדין, לקיימא עם סגי. נ,כא וכען, לא תדחלון--אנא אזון יתכון, וית טפלכון; ונחים יתהון, ומליל תנחומין על ליבהון. נ,כב ויתיב יוסף במצריים, הוא ובית אבוהי; וחיא יוסף, מאה ועסר שנין. נ,כג וחזא יוסף לאפריים, בנין תליתאין; אף, בני מכיר בר מנשה--אתיילידו, ורבי יוסף. נ,כד ואמר יוסף לאחוהי, אנא מאית; וה' מדכר דכיר יתכון, ויסיק יתכון מן ארעא הדא, לארעא, דקיים לאברהם ליצחק וליעקוב. נ,כה ואומי יוסף, ית בני ישראל למימר: מדכר דכיר ה' יתכון, ותסקון ית גרמיי מכא. נ,כו ומית יוסף, בר מאה ועסר שנין; וחנטו יתיה, ושמוהי בארונא במצריים. {ש}