חבקוק

א,א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא.  א,ב עד-אנה יהוה שועתי, ולא תשמע:  אזעק אליך חמס, ולא תושיע.  א,ג למה תראני און ועמל תביט, ושד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, ישא.  א,ד על-כן תפוג תורה, ולא-יצא לנצח משפט:  כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן יצא משפט מעקל.  א,ה ראו בגוים והביטו, והתמהו תמהו:  כי-פעל פעל בימיכם, לא תאמינו כי יספר.  א,ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו.  א,ז אים ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו יצא.  א,ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבאו--יעפו, כנשר חש לאכול.  א,ט כלה לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסף כחול, שבי.  א,י והוא במלכים יתקלס, ורזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבר עפר וילכדה.  א,יא אז חלף רוח ויעבר, ואשם:  זו כחו, לאלהו.  א,יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלהי קדשי--לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו.  א,יג טהור עינים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל:  למה תביט, בוגדים--תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו.  א,יד ותעשה אדם, כדגי הים--כרמש, לא-משל בו.  א,טו כלה, בחכה העלה--יגרהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל.  א,טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו:  כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בראה.  א,יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרג גוים, לא יחמול.  {ס}

ב,א על-משמרתי אעמדה, ואתיצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי.  ב,ב ויענני יהוה, ויאמר, כתב חזון, ובאר על-הלחות--למען ירוץ, קורא בו.  ב,ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו--כי-בא יבא, לא יאחר.  ב,ד הנה עפלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה.  {ס}

ב,ה ואף כי-היין בגד, גבר יהיר ולא ינוה:  אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע, ויאסף אליו כל-הגוים, ויקבץ אליו כל-העמים.  ב,ו הלוא-אלה כלם, עליו משל ישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו--עד-מתי, ומכביד עליו עבטיט.  ב,ז הלוא פתע, יקומו נשכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשסות, למו.  ב,ח כי-אתה שלות גוים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-ישבי בה.  {פ}

ב,ט הוי, בצע בצע רע--לביתו:  לשום במרום קנו, להנצל מכף-רע.  ב,י יעצת בשת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך.  ב,יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה.  {פ}

ב,יב הוי בנה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעולה.  ב,יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאמים בדי-ריק יעפו.  ב,יד כי תמלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים.  {פ}

ב,טו הוי משקה רעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על-מעוריהם.  ב,טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והערל; תסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך.  ב,יז כי חמס לבנון יכסך, ושד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-ישבי בה.  ב,יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יצרו--מסכה, ומורה שקר:  כי בטח יצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אלמים.  {ס}

ב,יט הוי אמר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו.  ב,כ ויהוה, בהיכל קדשו:  הס מפניו, כל-הארץ.  {ס}

ג,א תפלה, לחבקוק הנביא--על, שגינות.  ג,ב יהוה, שמעתי שמעך יראתי--יהוה פעלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע; ברגז, רחם תזכור.  ג,ג אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר-פארן סלה; כסה שמים הודו, ותהלתו מלאה הארץ.  ג,ד ונגה כאור תהיה, קרנים מידו לו; ושם, חביון עזה.  ג,ה לפניו, ילך דבר; ויצא רשף, לרגליו.  ג,ו עמד וימדד ארץ, ראה ויתר גוים, ויתפצצו הררי-עד, שחו גבעות עולם; הליכות עולם, לו.  ג,ז תחת און, ראיתי אהלי כושן; ירגזון, יריעות ארץ מדין.  ג,ח הבנהרים, חרה יהוה--אם בנהרים אפך, אם-בים עברתך:  כי תרכב על-סוסיך, מרכבתיך ישועה.  ג,ט עריה תעור קשתך, שבעות מטות אמר סלה; נהרות, תבקע-ארץ.  ג,י ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר; נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא.  ג,יא שמש ירח, עמד זבלה; לאור חציך יהלכו, לנגה ברק חניתך.  ג,יב בזעם, תצעד-ארץ; באף, תדוש גוים.  ג,יג יצאת לישע עמך, לישע את-משיחך; מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד עד-צואר סלה.  {פ}

ג,יד נקבת במטיו ראש פרזו, יסערו להפיצני; עליצתם, כמו-לאכל עני במסתר.  ג,טו דרכת בים, סוסיך; חמר, מים רבים.  ג,טז שמעתי ותרגז בטני, לקול צללו שפתי--יבוא רקב בעצמי, ותחתי ארגז:  אשר אנוח ליום צרה, לעלות לעם יגודנו.  ג,יז כי-תאנה לא-תפרח, ואין יבול בגפנים--כחש מעשה-זית, ושדמות לא-עשה אכל; גזר ממכלה צאן, ואין בקר ברפתים.  ג,יח ואני, ביהוה אעלוזה:  אגילה, באלהי ישעי.  ג,יט יהוה אדני, חילי, וישם רגלי כאילות, ועל במותי ידרכני; למנצח, בנגינותי.  {ש}