א,א משא, נינווה--ספר חזון נחום, האלקושי. א,ב אל קנוא ונוקם יהוה, נוקם יהוה ובעל חמה; נוקם יהוה לצריו, ונוטר הוא לאויביו. א,ג יהוה, ארך אפיים וגדול-כוח, ונקה, לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו. א,ד גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אומלל. א,ה הרים רעשו ממנו, והגבעות התמוגגו; ותישא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה. א,ו לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו ניתכה כאש, והצורים ניתצו ממנו. א,ז טוב יהוה, למעוז ביום צרה; ויודע, חוסי בו. א,ח ובשטף עובר, כלה יעשה מקומה; ואויביו, ירדף-חושך. א,ט מה-תחשבון, אל-יהוה--כלה, הוא עושה; לא-תקום פעמיים, צרה. א,י כי עד-סירים סבוכים, וכסובאם סבואים; אוכלו--כקש יבש, מלא. א,יא ממך יצא, חושב על-יהוה רעה--יועץ, בלייעל. {ס}
א,יב כה אמר יהוה, אם-שלמים וכן רבים, וכן נגוזו, ועבר; ועיניתיך--לא אענך, עוד. א,יג ועתה, אשבור מוטהו מעלייך; ומוסרותייך, אנתק. א,יד וציווה עליך יהוה, לא-ייזרע משמך עוד; מבית אלוהיך אכרית פסל ומסכה, אשים קברך--כי קלותה. {פ}
ב,א הנה על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חוגי יהודה חגייך, שלמי נדרייך: כי לא יוסיף עוד לעבור-בך בלייעל, כולו נכרת. ב,ב עלה מפיץ על-פנייך, נצור מצורה; צפה-דרך חזק מותניים, אמץ כוח מאוד. ב,ג כי שב יהוה את-גאון יעקוב, כגאון ישראל: כי בקקום בוקקים, וזמוריהם שיחתו. ב,ד מגן גיבוריהו מאודם, אנשי-חיל מתולעים, באש-פלדות הרכב, ביום הכינו; והברושים, הורעלו. ב,ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחובות: מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו. ב,ו יזכור, אדיריו--ייכשלו, בהליכתם; ימהרו, חומתה, והוכן, הסוכך. ב,ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג. ב,ח והוצב, גולתה הועלתה; ואמהותיה, מנהגות כקול יונים, מתופפות, על-לבביהן. ב,ט ונינווה כבריכת-מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמודו ואין מפנה. ב,י בוזו כסף, בוזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבוד, מכול כלי חמדה. ב,יא בוקה ומבוקה, ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים, וחלחלה בכל-מותניים, ופני כולם, קיבצו פארור. ב,יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפירים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד. ב,יג אריה טורף בדי גורותיו, ומחנק ללבאותיו; וימלא-טרף חוריו, ומעונותיו טריפה. ב,יד הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפירייך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא-יישמע עוד קול מלאככה. {פ}
ג,א הוי, עיר דמים; כולה, כחש פרק מלאה--לא ימיש, טרף. ג,ב קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דוהר, ומרכבה מרקדה. ג,ג פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורוב חלל, וכובד פגר; ואין קצה לגווייה, וכשלו בגווייתם. ג,ד מרוב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המוכרת גויים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה. ג,ה הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, וגיליתי שולייך, על-פנייך; והראיתי גויים מערך, וממלכות קלונך. ג,ו והשלכתי עלייך שיקוצים, וניבלתיך; ושמתיך, כרואי. ג,ז והיה כל-רואייך, יידוד ממך, ואמר שודדה נינווה, מי ינוד לה; מאיין אבקש מנחמים, לך. ג,ח התיטבי, מנוא אמון, היושבה ביאורים, מים סביב לה--אשר-חיל ים, מים חומתה. ג,ט כוש עוצמה ומצריים, ואין קצה; פוט ולובים, היו בעזרתך. ג,י גם-היא, לגולה הלכה בשבי--גם עולליה ירוטשו, בראש כל-חוצות; ועל-נכבדיה ידו גורל, וכל-גדוליה רותקו בזיקים. ג,יא גם-את תשכרי, תהי נעלמה; גם-את תבקשי מעוז, מאויב. ג,יב כל-מבצרייך--תאנים, עם-ביכורים; אם-יינועו, ונפלו על-פי אוכל. ג,יג הנה עמך נשים, בקרבך, לאויבייך, פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש, בריחייך. ג,יד מי מצור שאבי-לך, חזקי מבצרייך; בואי בטיט ורמסי בחומר, החזיקי מלבן. ג,טו שם, תאכלך אש--תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה. ג,טז הרבית, רוכלייך, מכוכבי, השמיים; ילק פשט, ויעוף. ג,יז מנזרייך, כארבה, וטפסרייך, כגוב גובאי; החונים בגדרות, ביום קרה--שמש זרחה ונודד, ולא-נודע מקומו אים. ג,יח נמו רועיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפושו עמך על-ההרים, ואין מקבץ. ג,יט אין-כהה לשברך, נחלה מכתך; כול שומעי שמעך, תקעו כף עליך--כי על-מי לא-עברה רעתך, תמיד. {ש}