עמוס

א,א דברי עמוס, אשר-היה בנוקדים מתקוע:  אשר חזה על-ישראל בימי עוזייה מלך-יהודה, ובימי ירובעם בן-יואש מלך ישראל--שנתיים, לפני הרעש.  א,ב ויאמר--יהוה מציון ישאג, ומירושלים ייתן קולו; ואבלו נאות הרועים, ויבש ראש הכרמל.  {פ}

א,ג כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי דמשק, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-דושם בחרוצות הברזל, את-הגלעד.  א,ד ושילחתי אש, בבית חזאל; ואכלה, ארמנות בן-הדד.  א,ה ושברתי, בריח דמשק, והכרתי יושב מבקעת-אוון, ותומך שבט מבית עדן; וגלו עם-ארם קירה, אמר יהוה.  {פ}

א,ו כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי עזה, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-הגלותם גלות שלמה, להסגיר לאדום.  א,ז ושילחתי אש, בחומת עזה; ואכלה, ארמנותיה.  א,ח והכרתי יושב מאשדוד, ותומך שבט מאשקלון; והשיבותי ידי על-עקרון, ואבדו שארית פלשתים--אמר, אדוניי יהוה.  {פ}

א,ט כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי-צור, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-הסגירם גלות שלמה, לאדום, ולא זכרו, ברית אחים.  א,י ושילחתי אש, בחומת צור; ואכלה, ארמנותיה.  {פ}

א,יא כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי אדום, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-רודפו בחרב אחיו, ושיחת רחמיו, ויטרוף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח.  א,יב ושילחתי אש, בתימן; ואכלה, ארמנות בוצרה.  {פ}

א,יג כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי בני-עמון, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-בקעם הרות הגלעד, למען הרחיב את-גבולם.  א,יד והצתי אש בחומת רבה, ואכלה ארמנותיה; בתרועה ביום מלחמה, בסער ביום סופה.  א,טו והלך מלכם, בגולה; הוא ושריו יחדיו, אמר יהוה.  {פ}

ב,א כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי מואב, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-שורפו עצמות מלך-אדום, לשיד.  ב,ב ושילחתי-אש במואב, ואכלה ארמנות הקרייות; ומת בשאון מואב, בתרועה בקול שופר.  ב,ג והכרתי שופט, מקרבה; וכל-שריה אהרוג עימו, אמר יהוה.  {פ}

ב,ד כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי יהודה, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-מואסם את-תורת יהוה, וחוקיו לא שמרו, ויתעום כזביהם, אשר-הלכו אבותם אחריהם.  ב,ה ושילחתי אש, ביהודה; ואכלה, ארמנות ירושלים.  {פ}

ב,ו כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי ישראל, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-מכרם בכסף צדיק, ואביון בעבור נעליים.  ב,ז השואפים על-עפר-ארץ בראש דלים, ודרך ענווים יטו; ואיש ואביו, ילכו אל-הנערה, למען חלל, את-שם קודשי.  ב,ח ועל-בגדים חבולים יטו, אצל כל-מזבח; ויין ענושים ישתו, בית אלוהיהם.  ב,ט ואנוכי השמדתי את-האמורי, מפניהם, אשר כגובה ארזים גובהו, וחסון הוא כאלונים; ואשמיד פרייו ממעל, ושורשיו מתחת.  ב,י ואנוכי העליתי אתכם, מארץ מצריים; ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, לרשת את-ארץ האמורי.  ב,יא ואקים מבניכם לנביאים, ומבחוריכם לנזירים; האף אין-זאת בני ישראל, נאום-יהוה.  ב,יב ותשקו את-הנזירים, יין; ועל-הנביאים ציוויתם לאמור, לא תינבאו.  ב,יג הנה אנוכי מעיק, תחתיכם, כאשר תעיק העגלה, המלאה לה עמיר.  ב,יד ואבד מנוס מקל, וחזק לא-יאמץ כוחו; וגיבור, לא-ימלט נפשו.  ב,טו ותופש הקשת לא יעמוד, וקל ברגליו לא ימלט; ורוכב הסוס, לא ימלט נפשו.  ב,טז ואמיץ ליבו, בגיבורים--ערום ינוס ביום-ההוא, נאום-יהוה.  {פ}

ג,א שמעו את-הדבר הזה, אשר דיבר יהוה עליכם--בני ישראל:  על כל-המשפחה, אשר העליתי מארץ מצריים לאמור.  ג,ב רק אתכם ידעתי, מכול משפחות האדמה; על-כן אפקוד עליכם, את כל-עוונותיכם.  ג,ג הילכו שניים, יחדיו, בלתי, אם-נועדו.  ג,ד הישאג אריה ביער, וטרף אין לו; הייתן כפיר קולו ממעונתו, בלתי אם-לכד.  ג,ה התיפול ציפור על-פח הארץ, ומוקש אין לה; היעלה-פח, מן-האדמה, ולכוד, לא ילכוד.  ג,ו אם-ייתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו; אם-תהיה רעה בעיר, ויהוה לא עשה.  ג,ז כי לא יעשה אדוניי יהוה, דבר, כי אם-גלה סודו, אל-עבדיו הנביאים.  ג,ח אריה שאג, מי לא יירא; אדוניי יהוה דיבר, מי לא יינבא.  ג,ט השמיעו על-ארמנות באשדוד, ועל-ארמנות בארץ מצריים; ואמרו, היאספו על-הרי שומרון, וראו מהומות רבות בתוכה, ועשוקים בקרבה.  ג,י ולא-ידעו עשות-נכוחה, נאום-יהוה; האוצרים חמס ושוד, בארמנותיהם.  {פ}

ג,יא לכן, כה אמר אדוניי יהוה, צר, וסביב הארץ; והוריד ממך עוזך, ונבוזו ארמנותייך.  ג,יב כה, אמר יהוה, כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים, או בדל-אוזן--כן יינצלו בני ישראל, היושבים בשומרון, בפאת מיטה, ובדמשק ערש.  ג,יג שמעו והעידו, בבית יעקוב--נאום-אדוניי יהוה, אלוהי הצבאות.  ג,יד כי, ביום פוקדי פשעי-ישראל--עליו:  ופקדתי, על-מזבחות בית-אל, ונגדעו קרנות המזבח, ונפלו לארץ.  ג,טו והכיתי בית-החורף, על-בית הקיץ; ואבדו בתי השן, וספו בתים רבים--נאום-יהוה.  {ס}

ד,א שמעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים, הרוצצות אביונים; האומרות לאדוניהם, הביאה ונשתה.  ד,ב נשבע אדוניי יהוה בקודשו, כי הנה ימים באים עליכם; ונישא אתכם בצינות, ואחריתכן בסירות דוגה.  ד,ג ופרצים תצאנה, אישה נגדה; והשלכתנה ההרמונה, נאום-יהוה.  ד,ד בואו בית-אל ופשעו, הגלגל הרבו לפשוע; והביאו לבוקר זבחיכם, לשלושת ימים מעשרותיכם.  ד,ה וקטר מחמץ תודה, וקראו נדבות השמיעו:  כי כן אהבתם בני ישראל, נאום אדוניי יהוה.  ד,ו וגם-אני נתתי לכם נקיון שיניים, בכל-עריכם, וחוסר לחם, בכול מקומותיכם; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה.  ד,ז וגם אנוכי מנעתי מכם את-הגשם, בעוד שלושה חודשים לקציר, והמטרתי על-עיר אחת, ועל-עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תימטר, וחלקה אשר-לא-תמטיר עליה תיבש.  ד,ח ונעו שתיים שלוש ערים אל-עיר אחת, לשתות מים--ולא ישבעו; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה.  ד,ט הכיתי אתכם, בשידפון וביירקון--הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם, יאכל הגזם; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה.  {ס}

ד,י שילחתי בכם דבר, בדרך מצריים--הרגתי בחרב בחוריכם, עם שבי סוסיכם; ואעלה באוש מחניכם, ובאפכם, ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה.  ד,יא הפכתי בכם, כמהפכת אלוהים את-סדום ואת-עמורה, ותהיו, כאוד מוצל משריפה; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה.  ד,יב לכן, כה אעשה-לך ישראל:  עקב כי-זאת אעשה-לך, היכון לקראת-אלוהיך ישראל.  ד,יג כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ומגיד לאדם מה-שיחו, עושה שחר עיפה, ודורך על-במותי ארץ--יהוה אלוהי-צבאות, שמו.  {פ}

ה,א שמעו את-הדבר הזה, אשר אנוכי נושא עליכם קינה--בית ישראל.  ה,ב נפלה לא-תוסיף קום, בתולת ישראל; ניטשה על-אדמתה, אין מקימה.  ה,ג כי כה אמר אדוניי יהוה, העיר היוצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל.  ה,ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל:  דרשוני, וחיו.  ה,ה ואל-תדרשו, בית-אל, והגלגל לא תבואו, ובאר שבע לא תעבורו:  כי הגלגל גלה יגלה, ובית-אל יהיה לאוון.  ה,ו דרשו את-יהוה, וחיו:  פן-יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין-מכבה לבית-אל.  ה,ז ההופכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו.  ה,ח עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמוות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו.  ה,ט המבליג שוד, על-עז; ושוד, על-מבצר יבוא.  ה,י שנאו בשער, מוכיח; ודובר תמים, יתעבו.  ה,יא לכן יען בושסכם על-דל, ומשאת-בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא-תשבו בם; כרמי-חמד נטעתם, ולא תשתו את-יינם.  ה,יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצומים חטאותיכם; צוררי צדיק לוקחי כופר, ואביונים בשער הטו.  ה,יג לכן, המשכיל בעת ההיא--יידום:  כי עת רעה, היא.  ה,יד דרשו-טוב ואל-רע, למען תחיו; ויהי-כן יהוה אלוהי-צבאות, איתכם--כאשר אמרתם.  ה,טו שנאו-רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אוליי, יחנן יהוה אלוהי-צבאות--שארית יוסף.  {ס}

ה,טז לכן כה-אמר יהוה אלוהי צבאות, אדוניי, בכל-רחובות מספד, ובכל-חוצות יאמרו הו-הו; וקראו איכר אל-אבל, ומספד אל-יודעי נהי.  ה,יז ובכל-כרמים, מספד:  כי-אעבור בקרבך, אמר יהוה.  {פ}

ה,יח הוי המתאווים, את-יום יהוה:  למה-זה לכם יום יהוה, הוא-חושך ולא-אור.  ה,יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית--וסמך ידו על-הקיר, ונשכו הנחש.  ה,כ הלוא-חושך יום יהוה, ולא-אור; ואפל, ולא-נוגה לו.  ה,כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרותיכם.  ה,כב כי אם-תעלו-לי עולות ומנחותיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט.  ה,כג הסר מעליי, המון שיריך; וזמרת נבליך, לא אשמע.  ה,כד וייגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן.  ה,כה הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל.  ה,כו ונשאתם, את סיכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלוהיכם, אשר עשיתם, לכם.  ה,כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק:  אמר יהוה אלוהי-צבאות, שמו.  {פ}

ו,א הוי השאננים בציון, והבוטחים בהר שומרון; נקובי ראשית הגויים, ובאו להם בית ישראל.  ו,ב עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה; ורדו גת-פלשתים, הטובים מן-הממלכות האלה--אם-רב גבולם, מגבולכם.  ו,ג המנדים, ליום רע; ותגישון, שבת חמס.  ו,ד השוכבים על-מיטות שן, וסרוחים על-ערשותם; ואוכלים כרים מצאן, ועגלים מתוך מרבק.  ו,ה הפורטים, על-פי הנבל, כדויד, חשבו להם כלי-שיר.  ו,ו השותים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו; ולא נחלו, על-שבר יוסף.  ו,ז לכן עתה יגלו, בראש גולים; וסר, מרזח סרוחים.  ו,ח נשבע אדוניי יהוה בנפשו, נאום-יהוה אלוהי צבאות, מתאב אנוכי את-גאון יעקוב, וארמנותיו שנאתי; והסגרתי, עיר ומלואה.  ו,ט והיה, אם-ייוותרו עשרה אנשים בבית אחד--ומתו.  ו,י ונשאו דודו ומסרפו, להוציא עצמים מן-הבית, ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עימך, ואמר אפס; ואמר הס, כי לא להזכיר בשם יהוה.  {ס}

ו,יא כי-הנה יהוה מצווה, והכה הבית הגדול רסיסים; והבית הקטון, בקיעים.  ו,יב הירוצון בסלע סוסים, אם-יחרוש בבקרים:  כי-הפכתם לראש משפט, ופרי צדקה ללענה.  ו,יג השמחים, ללא דבר:  האומרים--הלוא בחוזקנו, לקחנו לנו קרניים.  ו,יד כי הנני מקים עליכם בית ישראל, נאום-יהוה אלוהי הצבאות--גוי; ולחצו אתכם מלבוא חמת, עד-נחל הערבה.  {פ}

ז,א כה הראני, אדוניי יהוה, והנה יוצר גוביי, בתחילת עלות הלקש; והנה-לקש--אחר, גיזי המלך.  ז,ב והיה, אם-כילה לאכול את-עשב הארץ, ואומר אדוניי יהוה סלח-נא, מי יקום יעקוב:  כי קטון, הוא.  ז,ג ניחם יהוה, על-זאת:  לא תהיה, אמר יהוה.  ז,ד כה הראני אדוניי יהוה, והנה קורא לריב באש אדוניי יהוה; ותאכל את-תהום רבה, ואכלה את-החלק.  ז,ה ואומר, אדוניי יהוה חדל-נא--מי יקום, יעקוב:  כי קטון, הוא.  ז,ו ניחם יהוה, על-זאת; גם-היא לא תהיה, אמר אדוניי יהוה.  {פ}

ז,ז כה הראני, והנה אדוניי ניצב על-חומת אנך; ובידו, אנך.  ז,ח ויאמר יהוה אליי, מה-אתה רואה עמוס, ואומר, אנך; ויאמר אדוניי, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו.  ז,ט ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על-בית ירובעם, בחרב.  {ס}

ז,י וישלח, אמציה כוהן בית-אל, אל-ירובעם מלך-ישראל, לאמור:  קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל--לא-תוכל הארץ, להכיל את-כל-דבריו.  ז,יא כי-כה אמר עמוס, בחרב ימות ירובעם; וישראל--גלה יגלה, מעל אדמתו.  {ס}

ז,יב ויאמר אמציה, אל-עמוס, חוזה, לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכול-שם לחם, ושם תינבא.  ז,יג ובית-אל, לא-תוסיף עוד להינבא:  כי מקדש-מלך הוא, ובית ממלכה הוא.  ז,יד ויען עמוס, ויאמר אל-אמציה, לא-נביא אנוכי, ולא בן-נביא אנוכי:  כי-בוקר אנוכי, ובולס שקמים.  ז,טו וייקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אליי יהוה, לך הינבא אל-עמי ישראל.  ז,טז ועתה, שמע דבר-יהוה:  אתה אומר, לא תינבא על-ישראל, ולא תטיף, על-בית ישחק.  ז,יז לכן כה-אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב ייפולו, ואדמתך, בחבל תחולק; ואתה, על-אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו.  {פ}

ח,א כה הראני, אדוניי יהוה; והנה, כלוב קיץ.  ח,ב ויאמר, מה-אתה רואה עמוס, ואומר, כלוב קיץ; ויאמר יהוה אליי, בא הקץ אל-עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו.  ח,ג והילילו שירות היכל, ביום ההוא--נאום, אדוניי יהוה:  רב הפגר, בכל-מקום השליך הס.  {פ}

ח,ד שמעו-זאת, השואפים אביון; ולשבית, עניי-ארץ.  ח,ה לאמור, מתיי יעבור החודש ונשבירה שבר, והשבת, ונפתחה-בר--להקטין איפה ולהגדיל שקל, ולעוות מאזני מרמה.  ח,ו לקנות בכסף דלים, ואביון בעבור נעליים; ומפל בר, נשביר.  ח,ז נשבע יהוה, בגאון יעקוב; אם-אשכח לנצח, כל-מעשיהם.  ח,ח העל זאת לא-תרגז הארץ, ואבל כל-יושב בה; ועלתה כאור כולה, ונגרשה ונשקעה כיאור מצריים.  {פ}

ח,ט והיה ביום ההוא, נאום אדוניי יהוה, והבאתי השמש, בצוהריים; והחשכתי לארץ, ביום אור.  ח,י והפכתי חגיכם לאבל, וכל-שיריכם לקינה, והעליתי על-כל-מותניים שק, ועל-כל-ראש קורחה; ושמתיה כאבל יחיד, ואחריתה כיום מר.  {פ}

ח,יא הנה ימים באים, נאום אדוניי יהוה, והשלחתי רעב, בארץ:  לא-רעב ללחם, ולא-צמא למים--כי אם-לשמוע, את דברי יהוה.  ח,יב ונעו מים עד-ים, ומצפון ועד-מזרח; ישוטטו לבקש את-דבר-יהוה, ולא ימצאו.  ח,יג ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות, והבחורים--בצמא.  ח,יד הנשבעים, באשמת שומרון, ואמרו חי אלוהיך דן, וחי דרך באר-שבע; ונפלו, ולא-יקומו עוד.  {ס}

ט,א ראיתי את-אדוניי ניצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם, ואחריתם, בחרב אהרוג:  לא-ינוס להם נס, ולא-יימלט להם פליט.  ט,ב אם-יחתרו בשאול, משם ידי תיקחם; ואם-יעלו, השמיים--משם, אורידם.  ט,ג ואם-ייחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-ייסתרו מנגד עיניי, בקרקע הים--משם אצווה את-הנחש, ונשכם.  ט,ד ואם-ילכו בשבי לפני אויביהם, משם אצווה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה.  ט,ה ואדוניי יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל-יושבי בה; ועלתה כיאור כולה, ושקעה כיאור מצריים.  ט,ו הבונה בשמיים מעלותיו, ואגודתו על-ארץ יסדה; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו.  ט,ז הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, נאום-יהוה:  הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצריים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר.  ט,ח הנה עיני אדוניי יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אותה, מעל פני האדמה:  אפס, כי לא השמד אשמיד את-בית יעקוב--נאום-יהוה.  ט,ט כי-הנה אנוכי מצווה, והניעותי בכל-הגויים את-בית ישראל, כאשר יינוע בכברה, ולא-ייפול צרור ארץ.  ט,י בחרב ימותו, כול חטאי עמי:  האומרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו--הרעה.  ט,יא ביום ההוא, אקים את-סוכת דויד הנופלת; וגדרתי את-פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה, כימי עולם.  ט,יב למען יירשו את-שארית אדום, וכל-הגויים, אשר-נקרא שמי, עליהם:  נאום-יהוה, עושה זאת.  {פ}

ט,יג הנה ימים באים, נאום-יהוה, וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה.  ט,יד ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם.  ט,טו ונטעתים, על-אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך.  {ש}