א,א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא. א,ב עד-אנה יהוה שיוועתי, ולא תשמע: אזעק אליך חמס, ולא תושיע. א,ג למה תראני אוון ועמל תביט, ושוד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, יישא. א,ד על-כן תפוג תורה, ולא-ייצא לנצח משפט: כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן ייצא משפט מעוקל. א,ה ראו בגויים והביטו, והיתמהו תמהו: כי-פועל פועל בימיכם, לא תאמינו כי יסופר. א,ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו. א,ז איום ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו ייצא. א,ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבואו--יעופו, כנשר חש לאכול. א,ט כולו לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסוף כחול, שבי. א,י והוא במלכים יתקלס, ורוזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבור עפר וילכדה. א,יא אז חלף רוח ויעבור, ואשם: זו כוחו, לאלוהו. א,יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלוהיי קדושי--לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו. א,יג טהור עיניים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל: למה תביט, בוגדים--תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו. א,יד ותעשה אדם, כדגי הים--כרמש, לא-מושל בו. א,טו כולו, בחכה היעלה--יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל. א,טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו: כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה. א,יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול. {ס}
ב,א על-משמרתי אעמודה, ואתייצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי. ב,ב ויענני יהוה, ויאמר, כתוב חזון, ובאר על-הלוחות--למען ירוץ, קורא בו. ב,ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו--כי-בוא יבוא, לא יאחר. ב,ד הנה עופלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה. {ס}
ב,ה ואף כי-היין בוגד, גבר יהיר ולא ינווה: אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל-הגויים, ויקבוץ אליו כל-העמים. ב,ו הלוא-אלה כולם, עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו--עד-מתיי, ומכביד עליו עבטיט. ב,ז הלוא פתע, יקומו נושכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשיסות, למו. ב,ח כי-אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה. {פ}
ב,ט הוי, בוצע בצע רע--לביתו: לשום במרום קינו, להינצל מכף-רע. ב,י יעצת בושת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך. ב,יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה. {פ}
ב,יב הוי בונה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעוולה. ב,יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאומים בדי-ריק ייעפו. ב,יד כי תימלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים. {פ}
ב,טו הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על-מעוריהם. ב,טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והיערל; תיסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך. ב,יז כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה. ב,יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יוצרו--מסכה, ומורה שקר: כי בטח יוצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אילמים. {ס}
ב,יט הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו. ב,כ ויהוה, בהיכל קודשו: הס מפניו, כל-הארץ. {ס}
ג,א תפילה, לחבקוק הנביא--על, שגיונות. ג,ב יהוה, שמעתי שמעך יראתי--יהוה פועלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע; ברוגז, רחם תזכור. ג,ג אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר-פארן סלה; כיסה שמיים הודו, ותהילתו מלאה הארץ. ג,ד ונוגה כאור תהיה, קרניים מידו לו; ושם, חביון עוזו. ג,ה לפניו, ילך דבר; וייצא רשף, לרגליו. ג,ו עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים, ויתפוצצו הררי-עד, שחו גבעות עולם; הליכות עולם, לו. ג,ז תחת אוון, ראיתי אוהלי כושן; ירגזון, יריעות ארץ מדיין. ג,ח הבנהרים, חרה יהוה--אם בנהרים אפך, אם-בים עברתך: כי תרכב על-סוסיך, מרכבותיך ישועה. ג,ט עריה תיעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה; נהרות, תבקע-ארץ. ג,י ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר; נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא. ג,יא שמש ירח, עמד זבולה; לאור חיציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך. ג,יב בזעם, תצעד-ארץ; באף, תדוש גויים. ג,יג יצאת לישע עמך, לישע את-משיחך; מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד עד-צוואר סלה. {פ}
ג,יד נקבת במטיו ראש פרזיו, יסערו להפיצני; עליצותם, כמו-לאכול עני במסתר. ג,טו דרכת בים, סוסיך; חומר, מים רבים. ג,טז שמעתי ותרגז בטני, לקול צללו שפתיי--יבוא רקב בעצמיי, ותחתיי ארגז: אשר אנוח ליום צרה, לעלות לעם יגודנו. ג,יז כי-תאנה לא-תפרח, ואין יבול בגפנים--כיחש מעשה-זית, ושדמות לא-עשה אוכל; גזר ממכלה צאן, ואין בקר ברפתים. ג,יח ואני, ביהוה אעלוזה: אגילה, באלוהי ישעי. ג,יט יהוה אדוניי, חילי, וישם רגליי כאיילות, ועל במותיי ידריכני; למנצח, בנגינותיי. {ש}