משלי

א,א  משלי, שלמה בן-דויד--    מלך, ישראל.
א,ב  לדעת חכמה ומוסר;    להבין, אמרי בינה.
א,ג  לקחת, מוסר השכל;    צדק ומשפט, ומישרים.
א,ד  לתת לפתיים עורמה;    לנער, דעת ומזימה.
א,ה  ישמע חכם, ויוסף לקח;    ונבון, תחבולות יקנה.
א,ו  להבין משל, ומליצה;    דברי חכמים, וחידותם.
א,ז  יראת יהוה, ראשית דעת;    חכמה ומוסר, אווילים בזו.

א,ח  שמע בני, מוסר אביך;    ואל-תיטוש, תורת אימך.
א,ט  כי, לווית חן הם לראשך;    וענקים, לגרגרותיך.
א,י  בני--    אם-יפתוך חטאים, אל-תאבה.
א,יא  אם-יאמרו,    לכה איתנו:
נארבה לדם;    נצפנה לנקי חינם.
א,יב  נבלעם, כשאול חיים;    ותמימים, כיורדי בור.
א,יג  כל-הון יקר נמצא;    נמלא בתינו שלל.
א,יד  גורלך, תפיל בתוכנו;    כיס אחד, יהיה לכולנו.
א,טו  בני--אל-תלך בדרך איתם;    מנע רגלך, מנתיבתם.
א,טז  כי רגליהם, לרע ירוצו;    וימהרו, לשפוך-דם.
א,יז  כי-חינם, מזורה הרשת--    בעיני, כל-בעל כנף.
א,יח  והם, לדמם יארובו;    יצפנו, לנפשותם.
א,יט  כן--אורחות, כל-בוצע בצע;    את-נפש בעליו ייקח.
א,כ  חכמות, בחוץ תרונה;    ברחובות, תיתן קולה.
א,כא  בראש הומייות, תקרא:    בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר.
א,כב  עד-מתיי, פתיים--    תאהבו-פתי:
ולצים--לצון, חמדו להם;    וכסילים, ישנאו-דעת.
א,כג  תשובו, לתוכחתי:    הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דבריי אתכם.
א,כד  יען קראתי, ותמאנו;    נטיתי ידי, ואין מקשיב.
א,כה  ותפרעו כל-עצתי;    ותוכחתי, לא אביתם.
א,כו  גם-אני, באידכם אשחק;    אלעג, בבוא פחדכם.
א,כז  בבוא כשואה, פחדכם--    ואידכם, כסופה יאתה;
בבוא עליכם,    צרה וצוקה.
א,כח  אז יקראונני, ולא אענה;    ישחרונני, ולא ימצאונני.
א,כט  תחת, כי-שנאו דעת;    ויראת יהוה, לא בחרו.
א,ל  לא-אבו לעצתי;    נאצו, כל-תוכחתי.
א,לא  ויאכלו, מפרי דרכם;    וממועצותיהם ישבעו.
א,לב  כי משובת פתיים תהרגם;    ושלוות כסילים תאבדם.
א,לג  ושומע לי, ישכון-בטח;    ושאנן, מפחד רעה.

ב,א  בני, אם-תיקח אמריי;    ומצוותיי, תצפון איתך.
ב,ב  להקשיב לחכמה אוזנך;    תטה ליבך, לתבונה.
ב,ג  כי אם לבינה תקרא;    לתבונה, תיתן קולך.
ב,ד  אם-תבקשנה ככסף;    וכמטמונים תחפשנה.
ב,ה  אז--תבין, יראת יהוה;    ודעת אלוהים תמצא.
ב,ו  כי-יהוה, ייתן חכמה;    מפיו, דעת ותבונה.
ב,ז  יצפון לישרים, תושייה;    מגן, להולכי תום.
ב,ח  לנצור, אורחות משפט;    ודרך חסידיו ישמור.
ב,ט  אז--תבין, צדק ומשפט;    ומישרים, כל-מעגל-טוב.
ב,י  כי-תבוא חכמה בליבך;    ודעת, לנפשך ינעם.
ב,יא  מזימה, תשמור עליך;    תבונה תנצרך.
ב,יב  להצילך, מדרך רע;    מאיש, מדבר תהפוכות.
ב,יג  העוזבים, אורחות יושר--    ללכת, בדרכי-חושך.
ב,יד  השמחים, לעשות רע;    יגילו, בתהפוכות רע.
ב,טו  אשר אורחותיהם עיקשים;    ונלוזים, במעגלותם.
ב,טז  להצילך, מאישה זרה;    מנוכרייה, אמריה החליקה.
ב,יז  העוזבת, אלוף נעוריה;    ואת-ברית אלוהיה שכחה.
ב,יח  כי שחה אל-מוות ביתה;    ואל-רפאים, מעגלותיה.
ב,יט  כל-באיה, לא ישובון;    ולא-ישיגו, אורחות חיים.
ב,כ  למען--תלך, בדרך טובים;    ואורחות צדיקים תשמור.
ב,כא  כי-ישרים ישכנו-ארץ;    ותמימים, ייוותרו בה.
ב,כב  ורשעים, מארץ ייכרתו;    ובוגדים, ייסחו ממנה.

ג,א  בני, תורתי אל-תשכח;    ומצוותיי, ייצור ליבך.
ג,ב  כי אורך ימים, ושנות חיים--    ושלום, יוסיפו לך.
ג,ג  חסד ואמת,    אל-יעזבוך:
קושרם על-גרגרותיך;    כותבם, על-לוח ליבך.
ג,ד  ומצא-חן ושכל-טוב--    בעיני אלוהים ואדם.
ג,ה  בטח אל-יהוה, בכל-ליבך;    ואל-בינתך, אל-תישען.
ג,ו  בכל-דרכיך דעהו;    והוא, יישר אורחותיך.
ג,ז  אל-תהי חכם בעיניך;    ירא את-יהוה, וסור מרע.
ג,ח  רפאות, תהי לשורך;    ושיקוי, לעצמותיך.
ג,ט  כבד את-יהוה, מהונך;    ומראשית, כל-תבואתך.
ג,י  ויימלאו אסמיך שבע;    ותירוש, יקביך יפרוצו.
ג,יא  מוסר יהוה, בני אל-תמאס;    ואל-תקוץ, בתוכחתו.
ג,יב  כי את אשר יאהב יהוה    יוכיח;
וכאב,    את-בן ירצה.
ג,יג  אשרי אדם, מצא חכמה;    ואדם, יפיק תבונה.
ג,יד  כי טוב סחרה, מסחר-כסף;    ומחרוץ, תבואתה.
ג,טו  יקרה היא, מפנינים;    וכל-חפציך, לא ישוו-בה.
ג,טז  אורך ימים, בימינה;    בשמאלה, עושר וכבוד.
ג,יז  דרכיה דרכי-נועם;    וכל-נתיבותיה שלום.
ג,יח  עץ-חיים היא, למחזיקים בה;    ותומכיה מאושר.

ג,יט  יהוה--בחכמה יסד-ארץ;    כונן שמיים, בתבונה.
ג,כ  בדעתו, תהומות נבקעו;    ושחקים, ירעפו-טל.
ג,כא  בני, אל-ילוזו מעיניך;    נצור תושייה, ומזימה.
ג,כב  ויהיו חיים לנפשך;    וחן, לגרגרותיך.
ג,כג  אז תלך לבטח דרכך;    ורגלך, לא תיגוף.
ג,כד  אם-תשכב לא-תפחד;    ושכבת, וערבה שנתך.
ג,כה  אל-תירא, מפחד פתאום;    ומשואת רשעים, כי תבוא.
ג,כו  כי-יהוה, יהיה בכסלך;    ושמר רגלך מלכד.
ג,כז  אל-תמנע-טוב מבעליו--    בהיות לאל ידך לעשות.
ג,כח  אל-תאמר לריעך, לך ושוב--ומחר אתן;    ויש איתך.
ג,כט  אל-תחרוש על-ריעך רעה;    והוא-יושב לבטח איתך.
ג,ל  אל-תריב עם-אדם חינם--    אם-לא גמלך רעה.
ג,לא  אל-תקנא, באיש חמס;    ואל-תבחר, בכל-דרכיו.
ג,לב  כי תועבת יהוה נלוז;    ואת-ישרים סודו.
ג,לג  מארת יהוה, בבית רשע;    ונווה צדיקים יברך.
ג,לד  אם-ללצים הוא-יליץ;    ולענווים, ייתן-חן.
ג,לה  כבוד, חכמים ינחלו;    וכסילים, מרים קלון.

ד,א  שמעו בנים, מוסר אב;    והקשיבו, לדעת בינה.
ד,ב  כי לקח טוב, נתתי לכם;    תורתי, אל-תעזובו.
ד,ג  כי-בן, הייתי לאבי;    רך ויחיד, לפני אימי.
ד,ד  ויורני--ויאמר לי, יתמוך-דבריי ליבך;    שמור מצוותיי וחיה.
ד,ה  קנה חכמה, קנה בינה;    אל-תשכח ואל-תט, מאמרי-פי.
ד,ו  אל-תעזבהא ותשמרך;    אהבהא ותיצרך.
ד,ז  ראשית חכמה, קנה חכמה;    ובכל-קניינך, קנה בינה.
ד,ח  סלסלהא ותרוממך;    תכבדך, כי תחבקנה.
ד,ט  תיתן לראשך, לווית-חן;    עטרת תפארת תמגנך.
ד,י  שמע בני, וקח אמריי;    וירבו לך, שנות חיים.
ד,יא  בדרך חכמה, הוריתיך;    הדרכתיך, במעגלי-יושר.
ד,יב  בלכתך, לא-ייצר צעדך;    ואם-תרוץ, לא תיכשל.
ד,יג  החזק במוסר אל-תרף;    ניצרהא, כי-היא חייך.
ד,יד  באורח רשעים, אל-תבוא;    ואל-תאשר, בדרך רעים.
ד,טו  פרעהו אל-תעבור-בו;    שטה מעליו ועבור.
ד,טז  כי לא יישנו, אם-לא ירעו;    ונגזלה שנתם, אם-לא יכשילו.
ד,יז  כי לחמו, לחם רשע;    ויין חמסים ישתו.
ד,יח  ואורח צדיקים, כאור נוגה:    הולך ואור, עד-נכון היום.
ד,יט  דרך רשעים, כאפילה:    לא ידעו, במה ייכשלו.

ד,כ  בני, לדבריי הקשיבה;    לאמריי, הט-אוזנך.
ד,כא  אל-יליזו מעיניך;    שומרם, בתוך לבבך.
ד,כב  כי-חיים הם, למוצאיהם;    ולכל-בשרו מרפא.
ד,כג  מכל-משמר, נצור ליבך:    כי-ממנו, תוצאות חיים.
ד,כד  הסר ממך, עיקשות פה;    ולזות שפתיים, הרחק ממך.
ד,כה  עיניך, לנוכח יביטו;    ועפעפיך, יישירו נגדך.
ד,כו  פלס, מעגל רגלך;    וכל-דרכיך ייכונו.
ד,כז  אל-תט-ימין ושמאל;    הסר רגלך מרע.

ה,א  בני, לחכמתי הקשיבה;    לתבונתי, הט-אוזנך.
ה,ב  לשמור מזימות;    ודעת, שפתיך ינצורו.
ה,ג  כי נופת תיטופנה, שפתי זרה;    וחלק משמן חיכה.
ה,ד  ואחריתה, מרה כלענה;    חדה, כחרב פייות.
ה,ה  רגליה, יורדות מוות;    שאול, צעדיה יתמוכו.
ה,ו  אורח חיים, פן-תפלס;    נעו מעגלותיה, לא תדע.

ה,ז  ועתה בנים, שמעו-לי;    ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ה,ח  הרחק מעליה דרכך;    ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ה,ט  פן-תיתן לאחרים הודך;    ושנותיך, לאכזרי.
ה,י  פן-ישבעו זרים כוחך;    ועצביך, בבית נוכרי.
ה,יא  ונהמת באחריתך;    בכלות בשרך, ושארך.
ה,יב  ואמרת--איך, שנאתי מוסר;    ותוכחת, נאץ ליבי.
ה,יג  ולא-שמעתי, בקול מוריי;    ולמלמדיי, לא-הטיתי אוזני.
ה,יד  כמעט, הייתי בכל-רע--    בתוך קהל ועדה.
ה,טו  שתה-מים מבורך;    ונוזלים, מתוך בארך.
ה,טז  יפוצו מעיינותיך חוצה;    ברחובות, פלגי-מים.
ה,יז  יהיו-לך לבדך;    ואין לזרים איתך.
ה,יח  יהי-מקורך ברוך;    ושמח, מאשת נעוריך.
ה,יט  איילת אהבים,    ויעלת-חן:
דדיה, ירווך בכל-עת;    באהבתה, תשגה תמיד.
ה,כ  ולמה תשגה בני בזרה;    ותחבק, חיק נוכרייה.
ה,כא  כי נוכח, עיני יהוה--דרכי-איש;    וכל-מעגלותיו מפלס.
ה,כב  עוונותיו--ילכדונו את-הרשע;    ובחבלי חטאתו, ייתמך.
ה,כג  הוא--ימות, באין מוסר;    וברוב איוולתו ישגה.

ו,א  בני, אם-ערבת לריעך;    תקעת לזר כפיך.
ו,ב  נוקשת באמרי-פיך;    נלכדת, באמרי-פיך.
ו,ג  עשה זאת איפוא בני, והינצל--    כי באת בכף-ריעך;
לך התרפס,    ורהב ריעך.
ו,ד  אל-תיתן שינה לעיניך;    ותנומה, לעפעפיך.
ו,ה  הינצל, כצבי מיד;    וכציפור, מיד יקוש.

ו,ו  לך-אל-נמלה עצל;    ראה דרכיה וחכם.
ו,ז  אשר אין-לה קצין--    שוטר ומושל.
ו,ח  תכין בקיץ לחמה;    אגרה בקציר, מאכלה.
ו,ט  עד-מתיי עצל תשכב;    מתיי, תקום משנתך.
ו,י  מעט שינות, מעט תנומות;    מעט, חיבוק ידיים לשכב.
ו,יא  ובא-כמהלך רישך;    ומחסורך, כאיש מגן.

ו,יב  אדם בלייעל, איש אוון;    הולך, עיקשות פה.
ו,יג  קורץ בעיניו, מולל ברגליו;    מורה, באצבעותיו.
ו,יד  תהפוכות, בליבו--חורש רע בכל-עת;    מדיינים ישלח.
ו,טו  על-כן--פתאום, יבוא אידו;    פתע יישבר, ואין מרפא.

ו,טז  שש-הנה, שנא יהוה;    ושבע, תועבת נפשו.
ו,יז  עיניים רמות, לשון שקר;    וידיים, שופכות דם-נקי.
ו,יח  לב--חורש, מחשבות אוון;    רגליים ממהרות, לרוץ לרעה.
ו,יט  יפיח כזבים, עד שקר;    ומשלח מדנים, בין אחים.

ו,כ  נצור בני, מצות אביך;    ואל-תיטוש, תורת אימך.
ו,כא  קושרם על-ליבך תמיד;    עונדם, על-גרגרותיך.
ו,כב  בהתהלכך, תנחה אותך--    בשוכבך, תשמור עליך;
והקיצות,    היא תשיחך.
ו,כג  כי נר מצוה, ותורה אור;    ודרך חיים, תוכחות מוסר.
ו,כד  לשמורך, מאשת רע;    מחלקת, לשון נוכרייה.
ו,כה  אל-תחמוד יופייה, בלבבך;    ואל-תיקחך, בעפעפיה.
ו,כו  כי בעד-אישה זונה,    עד-כיכר-לחם:
ואשת איש--    נפש יקרה תצוד.

ו,כז  היחתה איש אש בחיקו;    ובגדיו, לא תישרפנה.
ו,כח  אם-יהלך איש, על-הגחלים;    ורגליו, לא תיכווינה.
ו,כט  כן--הבא, אל-אשת ריעהו:    לא-יינקה, כל-הנוגע בה.
ו,ל  לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב--    למלא נפשו, כי ירעב.
ו,לא  ונמצא, ישלם שבעתיים:    את-כל-הון ביתו ייתן.
ו,לב  נואף אישה חסר-לב;    משחית נפשו, הוא יעשנה.
ו,לג  נגע-וקלון ימצא;    וחרפתו, לא תימחה.
ו,לד  כי-קנאה חמת-גבר;    ולא-יחמול, ביום נקם.
ו,לה  לא-יישא, פני כל-כופר;    ולא-יאבה, כי תרבה-שוחד.

ז,א  בני, שמור אמריי;    ומצוותיי, תצפון איתך.
ז,ב  שמור מצוותיי וחיה;    ותורתי, כאישון עיניך.
ז,ג  קושרם על-אצבעותיך;    כותבם, על-לוח ליבך.
ז,ד  אמור לחכמה, אחותי את;    ומודע, לבינה תקרא.
ז,ה  לשמורך, מאישה זרה;    מנוכרייה, אמריה החליקה.
ז,ו  כי, בחלון ביתי--    בעד אשנבי נשקפתי.
ז,ז  וארא בפתיים, אבינה בבנים--    נער חסר-לב.
ז,ח  עובר בשוק, אצל פינה;    ודרך ביתה יצעד.
ז,ט  בנשף-בערב יום;    באישון לילה, ואפילה.
ז,י  והנה אישה, לקראתו;    שית זונה, ונצורת לב.
ז,יא  הומייה היא וסוררת;    בביתה, לא-ישכנו רגליה.
ז,יב  פעם, בחוץ--פעם ברחובות;    ואצל כל-פינה תארוב.
ז,יג  והחזיקה בו, ונשקה לו;    העזה פניה, ותאמר לו.
ז,יד  זבחי שלמים עליי;    היום, שילמתי נדריי.
ז,טו  על-כן, יצאתי לקראתך;    לשחר פניך, ואמצאך.
ז,טז  מרבדים, רבדתי ערשי;    חטובות, אטון מצריים.
ז,יז  נפתי משכבי--    מור אהלים, וקינמון.
ז,יח  לכה נרווה דודים, עד-הבוקר;    נתעלסה, באוהבים.
ז,יט  כי אין האיש בביתו;    הלך, בדרך מרחוק.
ז,כ  צרור-הכסף, לקח בידו;    ליום הכסא, יבוא ביתו.
ז,כא  הטתו, ברוב לקחה;    בחלק שפתיה, תדיחנו.
ז,כב  הולך אחריה, פתאום:    כשור, אל-טבח יבוא; וכעכס, אל-מוסר אוויל.
ז,כג  עד יפלח חץ, כבדו--    כמהר ציפור אל-פח;
ולא-ידע,    כי-בנפשו הוא.
ז,כד  ועתה בנים, שמעו-לי;    והקשיבו, לאמרי-פי.
ז,כה  אל-ישט אל-דרכיה ליבך;    אל-תתע, בנתיבותיה.
ז,כו  כי-רבים חללים הפילה;    ועצומים, כל-הרוגיה.
ז,כז  דרכי שאול ביתה;    יורדות, אל-חדרי-מוות.

ח,א  הלוא-חכמה תקרא;    ותבונה, תיתן קולה.
ח,ב  בראש-מרומים עלי-דרך;    בית נתיבות ניצבה.
ח,ג  ליד-שערים לפי-קרת;    מבוא פתחים תרונה.
ח,ד  אליכם אישים אקרא;    וקולי, אל-בני אדם.
ח,ה  הבינו פתיים עורמה;    וכסילים, הבינו לב.
ח,ו  שמעו, כי-נגידים אדבר;    ומפתח שפתיי, מישרים.
ח,ז  כי-אמת, יהגה חיכי;    ותועבת שפתיי רשע.
ח,ח  בצדק כל-אמרי-פי:    אין בהם, נפתל ועיקש.
ח,ט  כולם נכוחים, למבין;    וישרים, למוצאי דעת.
ח,י  קחו-מוסרי ואל-כסף;    ודעת, מחרוץ נבחר.
ח,יא  כי-טובה חכמה, מפנינים;    וכל-חפצים, לא ישוו-בה.
ח,יב  אני-חכמה, שכנתי עורמה;    ודעת מזימות אמצא.
ח,יג  יראת יהוה,    שנאות-רע:
גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפוכות    שנאתי.
ח,יד  לי-עצה, ותושייה;    אני בינה, לי גבורה.
ח,טו  בי, מלכים ימלוכו;    ורוזנים, יחוקקו צדק.
ח,טז  בי, שרים ישורו;    ונדיבים, כל-שופטי צדק.
ח,יז  אני, אוהביי אהב;    ומשחריי, ימצאונני.
ח,יח  עושר-וכבוד איתי;    הון עתק, וצדקה.
ח,יט  טוב פריי, מחרוץ ומפז;    ותבואתי, מכסף נבחר.
ח,כ  באורח-צדקה אהלך;    בתוך, נתיבות משפט.
ח,כא  להנחיל אוהביי יש;    ואוצרותיהם אמלא.
ח,כב  יהוה--קנני, ראשית דרכו:    קדם מפעליו מאז.
ח,כג  מעולם, ניסכתי מראש--    מקדמי-ארץ.
ח,כד  באין-תהומות חוללתי;    באין מעיינות, נכבדי-מים.
ח,כה  בטרם הרים הוטבעו;    לפני גבעות חוללתי.
ח,כו  עד-לא עשה, ארץ וחוצות;    וראש, עפרות תבל.
ח,כז  בהכינו שמיים, שם אני;    בחוקו חוג, על-פני תהום.
ח,כח  באמצו שחקים ממעל;    בעזוז, עינות תהום.
ח,כט  בשומו לים, חוקו, ומים, לא יעברו-פיו;    בחוקו, מוסדי ארץ.
ח,ל  ואהיה אצלו, אמון:    ואהיה שעשועים, יום יום; משחקת לפניו בכל-עת.
ח,לא  משחקת, בתבל ארצו;    ושעשועיי, את-בני אדם.

ח,לב  ועתה בנים, שמעו-לי;    ואשרי, דרכיי ישמורו.
ח,לג  שמעו מוסר וחכמו;    ואל-תפרעו.
ח,לד  אשרי אדם, שומע-לי:    לשקוד על-דלתותיי, יום יום--לשמור, מזוזות פתחיי.
ח,לה  כי מוצאי, מצא חיים;    ויפק רצון, מיהוה.
ח,לו  וחוטאי, חומס נפשו;    כל-משנאיי, אהבו מוות.
ט,א  חכמות, בנתה ביתה;    חצבה עמודיה שבעה.
ט,ב  טבחה טבחה, מסכה יינה;    אף, ערכה שולחנה.
ט,ג  שלחה נערותיה תקרא--    על-גפי, מרומי קרת.
ט,ד  מי-פתי, יסור הנה;    חסר-לב, אמרה לו.
ט,ה  לכו, לחמו בלחמי;    ושתו, ביין מסכתי.
ט,ו  עזבו פתיים וחיו;    ואשרו, בדרך בינה.
ט,ז  יוסר, לץ--לוקח לו קלון;    ומוכיח לרשע מומו.
ט,ח  אל-תוכח לץ, פן-ישנאך;    הוכח לחכם, ויאהבך.
ט,ט  תן לחכם, ויחכם-עוד;    הודע לצדיק, ויוסף לקח.
ט,י  תחילת חכמה, יראת יהוה;    ודעת קדושים בינה.
ט,יא  כי-בי, ירבו ימיך;    ויוסיפו לך, שנות חיים.
ט,יב  אם-חכמת, חכמת לך;    ולצת, לבדך תישא.
ט,יג  אשת כסילות, הומייה;    פתיות, ובל-ידעה מה.
ט,יד  וישבה, לפתח ביתה--    על-כיסא, מרומי קרת.
ט,טו  לקרוא לעוברי-דרך;    המיישרים, אורחותם.
ט,טז  מי-פתי, יסור הנה;    וחסר-לב, ואמרה לו.
ט,יז  מים-גנובים ימתקו;    ולחם סתרים ינעם.
ט,יח  ולא-ידע, כי-רפאים שם;    בעמקי שאול קרואיה.
י,א                  משלי, שלמה:
בן חכם, ישמח-אב;    ובן כסיל, תוגת אימו.
י,ב  לא-יועילו, אוצרות רשע;    וצדקה, תציל ממוות.
י,ג  לא-ירעיב יהוה, נפש צדיק;    והוות רשעים יהדוף.
י,ד  ראש--עושה כף-רמייה;    ויד חרוצים תעשיר.
י,ה  אוגר בקיץ, בן משכיל;    נרדם בקציר, בן מביש.
י,ו  ברכות, לראש צדיק;    ופי רשעים, יכסה חמס.
י,ז  זכר צדיק, לברכה;    ושם רשעים ירקב.
י,ח  חכם-לב, ייקח מצוות;    ואוויל שפתיים, יילבט.
י,ט  הולך בתום, ילך בטח;    ומעקש דרכיו, ייוודע.
י,י  קורץ עין, ייתן עצבת;    ואוויל שפתיים, יילבט.
י,יא  מקור חיים, פי צדיק;    ופי רשעים, יכסה חמס.
י,יב  שנאה, תעורר מדנים;    ועל כל-פשעים, תכסה אהבה.
י,יג  בשפתי נבון, תימצא חכמה;    ושבט, לגו חסר-לב.
י,יד  חכמים יצפנו-דעת;    ופי-אוויל, מחיתה קרובה.
י,טו  הון עשיר, קרית עוזו;    מחיתת דלים רישם.
י,טז  פעולת צדיק לחיים;    תבואת רשע לחטאת.
י,יז  אורח לחיים, שומר מוסר;    ועוזב תוכחת מתעה.
י,יח  מכסה שנאה, שפתי-שקר;    ומוציא דיבה, הוא כסיל.
י,יט  ברוב דברים, לא יחדל-פשע;    וחושך שפתיו משכיל.
י,כ  כסף נבחר, לשון צדיק;    לב רשעים כמעט.
י,כא  שפתי צדיק, ירעו רבים;    ואווילים, בחסר-לב ימותו.
י,כב  ברכת יהוה, היא תעשיר;    ולא-יוסיף עצב עימה.
י,כג  כשחוק לכסיל, עשות זימה;    וחכמה, לאיש תבונה.
י,כד  מגורת רשע, היא תבואנו;    ותאוות צדיקים ייתן.
י,כה  כעבור סופה, ואין רשע;    וצדיק, יסוד עולם.
י,כו  כחומץ, לשיניים--וכעשן לעיניים:    כן העצל, לשולחיו.
י,כז  יראת יהוה, תוסיף ימים;    ושנות רשעים תקצורנה.
י,כח  תוחלת צדיקים שמחה;    ותקוות רשעים תאבד.
י,כט  מעוז לתום, דרך יהוה;    ומחיתה, לפועלי אוון.
י,ל  צדיק, לעולם בל-יימוט;    ורשעים, לא ישכנו-ארץ.
י,לא  פי-צדיק, ינוב חכמה;    ולשון תהפוכות, תיכרת.
י,לב  שפתי צדיק, יידעון רצון;    ופי רשעים, תהפוכות.
יא,א  מאזני מרמה, תועבת יהוה;    ואבן שלמה רצונו.
יא,ב  בא-זדון, ויבוא קלון;    ואת-צנועים חכמה.
יא,ג  תומת ישרים תנחם;    וסלף בוגדים ישודם.
יא,ד  לא-יועיל הון, ביום עברה;    וצדקה, תציל ממוות.
יא,ה  צדקת תמים, תיישר דרכו;    וברשעתו, ייפול רשע.
יא,ו  צדקת ישרים, תצילם;    ובהוות, בוגדים יילכדו.
יא,ז  במות אדם רשע, תאבד תקווה;    ותוחלת אונים אבדה.
יא,ח  צדיק, מצרה נחלץ;    ויבוא רשע תחתיו.
יא,ט  בפה--חנף, ישחית ריעהו;    ובדעת, צדיקים ייחלצו.
יא,י  בטוב צדיקים, תעלוץ קריה;    ובאבוד רשעים רינה.
יא,יא  בברכת ישרים, תרום קרת;    ובפי רשעים, תיהרס.
יא,יב  בז-לריעהו חסר-לב;    ואיש תבונות יחריש.
יא,יג  הולך רכיל, מגלה-סוד;    ונאמן-רוח, מכסה דבר.
יא,יד  באין תחבולות, ייפול-עם;    ותשועה, ברוב יועץ.
יא,טו  רע-ירוע, כי-ערב זר;    ושונא תוקעים בוטח.
יא,טז  אשת-חן, תתמוך כבוד;    ועריצים, יתמכו-עושר.
יא,יז  גומל נפשו, איש חסד;    ועוכר שארו, אכזרי.
יא,יח  רשע--עושה פעולת-שקר;    וזורע צדקה, שכר אמת.
יא,יט  כן-צדקה לחיים;    ומרדף רעה למותו.
יא,כ  תועבת יהוה, עיקשי-לב;    ורצונו, תמימי דרך.
יא,כא  יד ליד, לא-יינקה רע;    וזרע צדיקים נמלט.
יא,כב  נזם זהב, באף חזיר--    אישה יפה, וסרת טעם.
יא,כג  תאוות צדיקים אך-טוב;    תקוות רשעים עברה.
יא,כד  יש מפזר, ונוסף עוד;    וחושך מיושר, אך-למחסור.
יא,כה  נפש-ברכה תדושן;    ומרווה, גם-הוא יורא.
יא,כו  מונע בר, ייקבוהו לאום;    וברכה, לראש משביר.
יא,כז  שוחר טוב, יבקש רצון;    ודורש רעה תבואנו.
יא,כח  בוטח בעושרו, הוא ייפול;    וכעלה, צדיקים יפרחו.
יא,כט  עוכר ביתו, ינחל-רוח;    ועבד אוויל, לחכם-לב.
יא,ל  פרי-צדיק, עץ חיים;    ולוקח נפשות חכם.
יא,לא  הן צדיק, בארץ ישולם;    אף, כי-רשע וחוטא.
יב,א  אוהב מוסר, אוהב דעת;    ושונא תוכחת בער.
יב,ב  טוב--יפיק רצון, מיהוה;    ואיש מזימות ירשיע.
יב,ג  לא-ייכון אדם ברשע;    ושורש צדיקים, בל-יימוט.
יב,ד  אשת-חיל, עטרת בעלה;    וכרקב בעצמותיו מבישה.
יב,ה  מחשבות צדיקים משפט;    תחבולות רשעים מרמה.
יב,ו  דברי רשעים ארוב-דם;    ופי ישרים, יצילם.
יב,ז  הפוך רשעים ואינם;    ובית צדיקים יעמוד.
יב,ח  לפי-שכלו, יהולל-איש;    ונעווה-לב, יהיה לבוז.
יב,ט  טוב נקלה, ועבד לו--    ממתכבד, וחסר-לחם.
יב,י  יודע צדיק, נפש בהמתו;    ורחמי רשעים, אכזרי.
יב,יא  עובד אדמתו, ישבע-לחם;    ומרדף ריקים חסר-לב.
יב,יב  חמד רשע, מצוד רעים;    ושורש צדיקים ייתן.
יב,יג  בפשע שפתיים, מוקש רע;    וייצא מצרה צדיק.
יב,יד  מפרי פי-איש, ישבע-טוב;    וגמול ידי-אדם, ישיב לו.
יב,טו  דרך אוויל, ישר בעיניו;    ושומע לעצה חכם.
יב,טז  אוויל--ביום, ייוודע כעסו;    וכוסה קלון ערום.
יב,יז  יפיח אמונה, יגיד צדק;    ועד שקרים מרמה.
יב,יח  יש בוטה, כמדקרות חרב;    ולשון חכמים מרפא.
יב,יט  שפת-אמת, תיכון לעד;    ועד-ארגיעה, לשון שקר.
יב,כ  מרמה, בלב-חורשי רע;    וליועצי שלום שמחה.
יב,כא  לא-יאונה לצדיק כל-אוון;    ורשעים, מלאו רע.
יב,כב  תועבת יהוה, שפתי-שקר;    ועושי אמונה רצונו.
יב,כג  אדם ערום, כוסה דעת;    ולב כסילים, יקרא איוולת.
יב,כד  יד-חרוצים תמשול;    ורמייה, תהיה למס.
יב,כה  דאגה בלב-איש ישחנה;    ודבר טוב ישמחנה.
יב,כו  יתר מריעהו צדיק;    ודרך רשעים תתעם.
יב,כז  לא-יחרוך רמייה צידו;    והון-אדם יקר חרוץ.
יב,כח  באורח-צדקה חיים;    ודרך נתיבה אל-מוות.
יג,א  בן חכם, מוסר אב;    ולץ, לא-שמע גערה.
יג,ב  מפרי פי-איש, יאכל טוב;    ונפש בוגדים חמס.
יג,ג  נוצר פיו, שומר נפשו;    פושק שפתיו, מחיתה-לו.
יג,ד  מתאווה ואין, נפשו עצל;    ונפש חרוצים תדושן.
יג,ה  דבר-שקר, ישנא צדיק;    ורשע, יבאיש ויחפיר.
יג,ו  צדקה, תיצור תום-דרך;    ורשעה, תסלף חטאת.
יג,ז  יש מתעשר, ואין כול;    מתרושש, והון רב.
יג,ח  כופר נפש-איש עושרו;    ורש, לא-שמע גערה.
יג,ט  אור-צדיקים ישמח;    ונר רשעים ידעך.
יג,י  רק-בזדון, ייתן מצה;    ואת-נועצים חכמה.
יג,יא  הון, מהבל ימעט;    וקובץ על-יד ירבה.
יג,יב  תוחלת ממושכה, מחלה-לב;    ועץ חיים, תאווה באה.
יג,יג  בז לדבר, ייחבל לו;    וירא מצוה, הוא ישולם.
יג,יד  תורת חכם, מקור חיים--    לסור, ממוקשי מוות.
יג,טו  שכל-טוב, ייתן-חן;    ודרך בוגדים איתן.
יג,טז  כל-ערום, יעשה בדעת;    וכסיל, יפרוש איוולת.
יג,יז  מלאך רשע, ייפול ברע;    וציר אמונים מרפא.
יג,יח  ריש וקלון, פורע מוסר;    ושומר תוכחת יכובד.
יג,יט  תאווה נהיה, תערב לנפש;    ותועבת כסילים, סור מרע.
יג,כ  הולך את-חכמים יחכם;    ורועה כסילים ירוע.
יג,כא  חטאים, תרדף רעה;    ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
יג,כב  טוב--ינחיל בני-בנים;    וצפון לצדיק, חיל חוטא.
יג,כג  רוב-אוכל, ניר ראשים;    ויש נספה, בלא משפט.
יג,כד  חושך שבטו, שונא בנו;    ואוהבו, שיחרו מוסר.
יג,כה  צדיק--אוכל, לשובע נפשו;    ובטן רשעים תחסר.
יד,א  חכמות נשים, בנתה ביתה;    ואיוולת, בידיה תהרסנו.
יד,ב  הולך ביושרו, ירא יהוה;    ונלוז דרכיו בוזהו.
יד,ג  בפי-אוויל, חוטר גאווה;    ושפתי חכמים, תשמורם.
יד,ד  באין אלפים, איבוס בר;    ורוב-תבואות, בכוח שור.
יד,ה  עד אמונים, לא יכזב;    ויפיח כזבים, עד שקר.
יד,ו  ביקש-לץ חכמה ואין;    ודעת לנבון נקל.
יד,ז  לך מנגד, לאיש כסיל;    ובל-ידעת, שפתי-דעת.
יד,ח  חכמת ערום, הבין דרכו;    ואיוולת כסילים מרמה.
יד,ט  אווילים, יליץ אשם;    ובין ישרים רצון.
יד,י  לב--יודע, מורת נפשו;    ובשמחתו, לא-יתערב זר.
יד,יא  בית רשעים, יישמד;    ואוהל ישרים יפריח.
יד,יב  יש דרך ישר, לפני-איש;    ואחריתה, דרכי-מוות.
יד,יג  גם-בשחוק יכאב-לב;    ואחריתה שמחה תוגה.
יד,יד  מדרכיו ישבע, סוג לב;    ומעליו, איש טוב.
יד,טו  פתי, יאמין לכל-דבר;    וערום, יבין לאשורו.
יד,טז  חכם ירא, וסר מרע;    וכסיל, מתעבר ובוטח.
יד,יז  קצר-אפיים, יעשה איוולת;    ואיש מזימות, יישנא.
יד,יח  נחלו פתיים איוולת;    וערומים, יכתירו דעת.
יד,יט  שחו רעים, לפני טובים;    ורשעים, על-שערי צדיק.
יד,כ  גם-לריעהו, יישנא רש;    ואוהבי עשיר רבים.
יד,כא  בז-לריעהו חוטא;    ומחונן ענווים אשריו.
יד,כב  הלוא-יתעו, חורשי רע;    וחסד ואמת, חורשי טוב.
יד,כג  בכל-עצב, יהיה מותר;    ודבר-שפתיים, אך-למחסור.
יד,כד  עטרת חכמים עושרם;    איוולת כסילים איוולת.
יד,כה  מציל נפשות, עד אמת;    ויפיח כזבים מרמה.
יד,כו  ביראת יהוה, מבטח-עוז;    ולבניו, יהיה מחסה.
יד,כז  יראת יהוה, מקור חיים--    לסור, ממוקשי מוות.
יד,כח  ברוב-עם הדרת-מלך;    ובאפס לאום, מחיתת רזון.
יד,כט  ארך אפיים, רב-תבונה;    וקצר-רוח, מרים איוולת.
יד,ל  חיי בשרים, לב מרפא;    ורקב עצמות קנאה.
יד,לא  עושק דל, חירף עושהו;    ומכבדו, חונן אביון.
יד,לב  ברעתו, יידחה רשע;    וחוסה במותו צדיק.
יד,לג  בלב נבון, תנוח חכמה;    ובקרב כסילים, תיוודע.
יד,לד  צדקה תרומם-גוי;    וחסד לאומים חטאת.
יד,לה  רצון-מלך, לעבד משכיל;    ועברתו, תהיה מביש.
טו,א  מענה-רך, ישיב חמה;    ודבר-עצב, יעלה-אף.
טו,ב  לשון חכמים, תיטיב דעת;    ופי כסילים, יביע איוולת.
טו,ג  בכל-מקום, עיני יהוה;    צופות, רעים וטובים.
טו,ד  מרפא לשון, עץ חיים;    וסלף בה, שבר ברוח.
טו,ה  אוויל--ינאץ, מוסר אביו;    ושומר תוכחת יערים.
טו,ו  בית צדיק, חוסן רב;    ובתבואת רשע נעכרת.
טו,ז  שפתי חכמים, יזרו דעת;    ולב כסילים לא-כן.
טו,ח  זבח רשעים, תועבת יהוה;    ותפילת ישרים רצונו.
טו,ט  תועבת יהוה, דרך רשע;    ומרדף צדקה יאהב.
טו,י  מוסר רע, לעוזב אורח;    שונא תוכחת ימות.
טו,יא  שאול ואבדון, נגד יהוה;    אף, כי-ליבות בני-אדם.
טו,יב  לא יאהב-לץ, הוכח לו;    אל-חכמים, לא ילך.
טו,יג  לב שמח, ייטיב פנים;    ובעצבת-לב, רוח נכאה.
טו,יד  לב נבון, יבקש-דעת;    ופי כסילים, ירעה איוולת.
טו,טו  כל-ימי עני רעים;    וטוב-לב, משתה תמיד.
טו,טז  טוב-מעט, ביראת יהוה--    מאוצר רב, ומהומה בו.
טו,יז  טוב ארוחת ירק, ואהבה-שם--    משור אבוס, ושנאה-בו.
טו,יח  איש חמה, יגרה מדון;    וארך אפיים, ישקיט ריב.
טו,יט  דרך עצל, כמשוכת חדק;    ואורח ישרים סלולה.
טו,כ  בן חכם, ישמח-אב;    וכסיל אדם, בוזה אימו.
טו,כא  איוולת, שמחה לחסר-לב;    ואיש תבונה, יישר-לכת.
טו,כב  הפר מחשבות, באין סוד;    וברוב יועצים תקום.
טו,כג  שמחה לאיש, במענה-פיו;    ודבר בעיתו מה-טוב.
טו,כד  אורח חיים, למעלה למשכיל--    למען סור, משאול מטה.
טו,כה  בית גאים, ייסח יהוה;    ויצב, גבול אלמנה.
טו,כו  תועבת יהוה, מחשבות רע;    וטהורים, אמרי-נועם.
טו,כז  עוכר ביתו, בוצע בצע;    ושונא מתנות יחיה.
טו,כח  לב צדיק, יהגה לענות;    ופי רשעים, יביע רעות.
טו,כט  רחוק יהוה, מרשעים;    ותפילת צדיקים ישמע.
טו,ל  מאור-עיניים, ישמח-לב;    שמועה טובה, תדשן-עצם.
טו,לא  אוזן--שומעת, תוכחת חיים:    בקרב חכמים תלין.
טו,לב  פורע מוסר, מואס נפשו;    ושומע תוכחת, קונה לב.
טו,לג  יראת יהוה, מוסר חכמה;    ולפני כבוד ענווה.
טז,א  לאדם מערכי-לב;    ומיהוה, מענה לשון.
טז,ב  כל-דרכי-איש, זך בעיניו;    ותוכן רוחות יהוה.
טז,ג  גול אל-יהוה מעשיך;    וייכונו, מחשבותיך.
טז,ד  כול פעל יהוה, למענהו;    וגם-רשע, ליום רעה.
טז,ה  תועבת יהוה, כל-גבה-לב;    יד ליד, לא יינקה.
טז,ו  בחסד ואמת, יכופר עוון;    וביראת יהוה, סור מרע.
טז,ז  ברצות יהוה, דרכי-איש;    גם-אויביו, ישלים איתו.
טז,ח  טוב-מעט, בצדקה--    מרוב תבואות, בלא משפט.
טז,ט  לב אדם, יחשב דרכו;    ויהוה, יכין צעדו.
טז,י  קסם על-שפתי-מלך;    במשפט, לא ימעל-פיו.
טז,יא  פלס, ומאזני משפט--ליהוה;    מעשהו, כל-אבני-כיס.
טז,יב  תועבת מלכים, עשות רשע:    כי בצדקה, ייכון כיסא.
טז,יג  רצון מלכים, שפתי-צדק;    ודובר ישרים יאהב.
טז,יד  חמת-מלך מלאכי-מוות;    ואיש חכם יכפרנה.
טז,טו  באור-פני-מלך חיים;    ורצונו, כעב מלקוש.
טז,טז  קנה-חכמה--מה-טוב מחרוץ;    וקנות בינה, נבחר מכסף.
טז,יז  מסילת ישרים, סור מרע;    שומר נפשו, נוצר דרכו.
טז,יח  לפני-שבר גאון;    ולפני כישלון, גובה רוח.
טז,יט  טוב שפל-רוח, את-ענווים;    מחלק שלל, את-גאים.
טז,כ  משכיל על-דבר, ימצא-טוב;    ובוטח ביהוה אשריו.
טז,כא  לחכם-לב, ייקרא נבון;    ומתק שפתיים, יוסיף לקח.
טז,כב  מקור חיים, שכל בעליו;    ומוסר אווילים איוולת.
טז,כג  לב חכם, ישכיל פיהו;    ועל-שפתיו, יוסיף לקח.
טז,כד  צוף-דבש, אמרי-נועם;    מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
טז,כה  יש דרך ישר, לפני-איש;    ואחריתה, דרכי-מוות.
טז,כו  נפש עמל, עמלה לו:    כי-אכף עליו פיהו.
טז,כז  איש בלייעל, כורה רעה;    ועל-שפתו, כאש צרבת.
טז,כח  איש תהפוכות, ישלח מדון;    ונרגן, מפריד אלוף.
טז,כט  איש חמס, יפתה ריעהו;    והוליכו, בדרך לא-טוב.
טז,ל  עוצה עיניו, לחשוב תהפוכות;    קורץ שפתיו, כילה רעה.
טז,לא  עטרת תפארת שיבה;    בדרך צדקה, תימצא.
טז,לב  טוב ארך אפיים, מגיבור;    ומושל ברוחו, מלוכד עיר.
טז,לג  בחיק, יוטל את-הגורל;    ומיהוה, כל-משפטו.
יז,א  טוב פת חרבה, ושלווה-בה--    מבית, מלא זבחי-ריב.
יז,ב  עבד-משכיל--ימשול, בבן מביש;    ובתוך אחים, יחלוק נחלה.
יז,ג  מצרף לכסף, וכור לזהב;    ובוחן ליבות יהוה.
יז,ד  מרע, מקשיב על-שפת-אוון;    שקר מזין, על-לשון הוות.
יז,ה  לועג לרש, חירף עושהו;    שמח לאיד, לא יינקה.
יז,ו  עטרת זקנים, בני בנים;    ותפארת בנים אבותם.
יז,ז  לא-נאוה לנבל שפת-יתר;    אף, כי-לנדיב שפת-שקר.
יז,ח  אבן-חן השוחד, בעיני בעליו;    אל-כל-אשר יפנה ישכיל.
יז,ט  מכסה-פשע, מבקש אהבה;    ושונה בדבר, מפריד אלוף.
יז,י  תחת גערה במבין--    מהכות כסיל מאה.
יז,יא  אך-מרי יבקש-רע;    ומלאך אכזרי, ישולח-בו.
יז,יב  פגוש דוב שכול באיש;    ואל-כסיל, באיוולתו.
יז,יג  משיב רעה, תחת טובה--    לא-תמוש רעה, מביתו.
יז,יד  פוטר מים, ראשית מדון;    ולפני התגלע, הריב נטוש.
יז,טו  מצדיק רשע, ומרשיע צדיק--    תועבת יהוה, גם-שניהם.
יז,טז  למה-זה מחיר ביד-כסיל--    לקנות חכמה ולב-אין.
יז,יז  בכל-עת, אוהב הריע;    ואח לצרה, ייוולד.
יז,יח  אדם חסר-לב, תוקע כף;    עורב ערובה, לפני ריעהו.
יז,יט  אוהב פשע, אוהב מצה;    מגביה פתחו, מבקש-שבר.
יז,כ  עיקש-לב, לא ימצא-טוב;    ונהפך בלשונו, ייפול ברעה.
יז,כא  יולד כסיל, לתוגה לו;    ולא-ישמח, אבי נבל.
יז,כב  לב שמח, ייטיב גהה;    ורוח נכאה, תייבש-גרם.
יז,כג  שוחד מחיק, רשע ייקח--    להטות, אורחות משפט.
יז,כד  את-פני מבין חכמה;    ועיני כסיל, בקצה-ארץ.
יז,כה  כעס לאביו, בן כסיל;    וממר, ליולדתו.
יז,כו  גם ענוש לצדיק לא-טוב--    להכות נדיבים על-יושר.
יז,כז  חושך אמריו, יודע דעת;    יקר-רוח, איש תבונה.
יז,כח  גם אוויל מחריש, חכם ייחשב;    אוטם שפתיו נבון.
יח,א  לתאווה, יבקש נפרד;    בכל-תושייה, יתגלע.
יח,ב  לא-יחפוץ כסיל, בתבונה:    כי, אם-בהתגלות ליבו.
יח,ג  בבוא-רשע, בא גם-בוז;    ועם-קלון חרפה.
יח,ד  מים עמוקים, דברי פי-איש;    נחל נובע, מקור חכמה.
יח,ה  שאת פני-רשע לא-טוב--    להטות צדיק, במשפט.
יח,ו  שפתי כסיל, יבואו בריב;    ופיו, למהלומות יקרא.
יח,ז  פי-כסיל, מחיתה-לו;    ושפתיו, מוקש נפשו.
יח,ח  דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי-בטן.
יח,ט  גם, מתרפה במלאכתו--    אח הוא, לבעל משחית.
יח,י  מגדל-עוז, שם יהוה;    בו-ירוץ צדיק ונשגב.
יח,יא  הון עשיר, קרית עוזו;    וכחומה נשגבה, במשכיתו.
יח,יב  לפני-שבר, יגבה לב-איש;    ולפני כבוד ענווה.
יח,יג  משיב דבר, בטרם ישמע--    איוולת היא-לו, וכלימה.
יח,יד  רוח-איש, יכלכל מחלהו;    ורוח נכאה, מי יישאנה.
יח,טו  לב נבון, יקנה-דעת;    ואוזן חכמים, תבקש-דעת.
יח,טז  מתן אדם, ירחיב לו;    ולפני גדולים ינחנו.
יח,יז  צדיק הראשון בריבו;    ובא-ריעהו, וחקרו.
יח,יח  מדיינים, ישבית הגורל;    ובין עצומים יפריד.
יח,יט  אח--נפשע מקרית-עוז;    ומדיינים, כבריח ארמון.
יח,כ  מפרי פי-איש, תשבע בטנו;    תבואת שפתיו ישבע.
יח,כא  מוות וחיים, ביד-לשון;    ואוהביה, יאכל פרייה.
יח,כב  מצא אישה, מצא טוב;    ויפק רצון, מיהוה.
יח,כג  תחנונים ידבר-רש;    ועשיר, יענה עזות.
יח,כד  איש ריעים, להתרועע;    ויש אוהב, דבק מאח.
יט,א  טוב-רש, הולך בתומו--    מעיקש שפתיו, והוא כסיל.
יט,ב  גם בלא-דעת נפש לא-טוב;    ואץ ברגליים חוטא.
יט,ג  איוולת אדם, תסלף דרכו;    ועל-יהוה, יזעף ליבו.
יט,ד  הון--יוסיף, ריעים רבים;    ודל, מריעהו ייפרד.
יט,ה  עד שקרים, לא יינקה;    ויפיח כזבים, לא יימלט.
יט,ו  רבים, יחלו פני-נדיב;    וכל-הריע, לאיש מתן.
יט,ז  כל אחי-רש, שנאוהו--    אף כי מריעיהו, רחקו ממנו;
מרדף אמרים    לו-המה.
יט,ח  קונה-לב, אוהב נפשו;    שומר תבונה, למצוא-טוב.
יט,ט  עד שקרים, לא יינקה;    ויפיח כזבים יאבד.

יט,י  לא-נאוה לכסיל תענוג;    אף, כי-לעבד משול בשרים.
יט,יא  שכל אדם, האריך אפו;    ותפארתו, עבור על-פשע.
יט,יב  נהם ככפיר, זעף מלך;    וכטל על-עשב רצונו.
יט,יג  הוות לאביו, בן כסיל;    ודלף טורד, מדייני אישה.
יט,יד  בית והון, נחלת אבות;    ומיהוה, אישה משכלת.
יט,טו  עצלה, תפיל תרדמה;    ונפש רמייה תרעב.
יט,טז  שומר מצוה, שומר נפשו;    בוזה דרכיו ימות.
יט,יז  מלווה יהוה, חונן דל;    וגמולו, ישלם-לו.
יט,יח  יסר בנך, כי-יש תקווה;    ואל-המיתו, אל-תישא נפשך.
יט,יט  גדול-חמה, נושא עונש:    כי אם-תציל, ועוד תוסיף.
יט,כ  שמע עצה, וקבל מוסר--    למען, תחכם באחריתך.
יט,כא  רבות מחשבות בלב-איש;    ועצת יהוה, היא תקום.
יט,כב  תאוות אדם חסדו;    וטוב-רש, מאיש כזב.
יט,כג  יראת יהוה לחיים;    ושבע ילין, בל-ייפקד רע.
יט,כד  טמן עצל ידו, בצלחת;    גם-אל-פיהו, לא ישיבנה.
יט,כה  לץ תכה, ופתי יערים;    והוכיח לנבון, יבין דעת.
יט,כו  משדד-אב, יבריח אם--    בן, מביש ומחפיר.
יט,כז  חדל-בני, לשמוע מוסר;    לשגות, מאמרי-דעת.
יט,כח  עד בלייעל, יליץ משפט;    ופי רשעים, יבלע-אוון.
יט,כט  נכונו ללצים שפטים;    ומהלומות, לגו כסילים.
כ,א  לץ היין, הומה שיכר;    וכל-שוגה בו, לא יחכם.
כ,ב  נהם ככפיר, אימת מלך;    מתעברו, חוטא נפשו.
כ,ג  כבוד לאיש, שבת מריב;    וכל-אוויל, יתגלע.
כ,ד  מחורף, עצל לא-יחרוש;    ושאל בקציר ואין.
כ,ה  מים עמוקים, עצה בלב-איש;    ואיש תבונה ידלנה.
כ,ו  רוב-אדם--יקרא, איש חסדו;    ואיש אמונים, מי ימצא.
כ,ז  מתהלך בתומו צדיק;    אשרי בניו אחריו.
כ,ח  מלך, יושב על-כיסא-דין--    מזרה בעיניו כל-רע.
כ,ט  מי-יאמר, זיכיתי ליבי;    טהרתי, מחטאתי.
כ,י  אבן ואבן, איפה ואיפה--    תועבת יהוה, גם-שניהם.
כ,יא  גם במעלליו, יתנכר-נער--    אם-זך ואם-ישר פועלו.
כ,יב  אוזן שומעת, ועין רואה--    יהוה, עשה גם-שניהם.
כ,יג  אל-תאהב שינה, פן-תיוורש;    פקח עיניך שבע-לחם.
כ,יד  רע רע, יאמר הקונה;    ואוזל לו, אז יתהלל.
כ,טו  יש זהב, ורוב-פנינים;    וכלי יקר, שפתי-דעת.
כ,טז  לקח-בגדו, כי-ערב זר;    ובעד נוכרייה חבלהו.
כ,יז  ערב לאיש, לחם שקר;    ואחר, יימלא-פיהו חצץ.
כ,יח  מחשבות, בעצה תיכון;    ובתחבולות, עשה מלחמה.
כ,יט  גולה-סוד, הולך רכיל;    ולפותה שפתיו, לא תתערב.
כ,כ  מקלל, אביו ואימו--    ידעך נרו, באשון חושך.
כ,כא  נחלה, מבוהלת בראשונה;    ואחריתה, לא תבורך.
כ,כב  אל-תאמר אשלמה-רע;    קווה ליהוה, ויושע לך.
כ,כג  תועבת יהוה, אבן ואבן;    ומאזני מרמה לא-טוב.
כ,כד  מיהוה מצעדי-גבר;    ואדם, מה-יבין דרכו.
כ,כה  מוקש אדם, ילע קודש;    ואחר נדרים לבקר.
כ,כו  מזרה רשעים, מלך חכם;    וישב עליהם אופן.
כ,כז  נר יהוה, נשמת אדם;    חופש, כל-חדרי-בטן.
כ,כח  חסד ואמת, ייצרו-מלך;    וסעד בחסד כיסאו.
כ,כט  תפארת בחורים כוחם;    והדר זקנים שיבה.
כ,ל  חבורות פצע, תמרוק ברע;    ומכות, חדרי-בטן.
כא,א  פלגי-מים לב-מלך, ביד-יהוה;    על-כל-אשר יחפוץ יטנו.
כא,ב  כל-דרך-איש, ישר בעיניו;    ותוכן ליבות יהוה.
כא,ג  עשה, צדקה ומשפט--    נבחר ליהוה מזבח.
כא,ד  רום-עיניים, ורחב-לב--    ניר רשעים חטאת.
כא,ה  מחשבות חרוץ, אך-למותר;    וכל-אץ, אך-למחסור.
כא,ו  פועל אוצרות, בלשון שקר--    הבל נידף, מבקשי-מוות.
כא,ז  שוד-רשעים יגורם:    כי מיאנו, לעשות משפט.
כא,ח  הפכפך דרך איש וזר;    וזך, ישר פועלו.
כא,ט  טוב, לשבת על-פינת-גג--    מאשת מדיינים, ובית חבר.
כא,י  נפש רשע, איוותה-רע;    לא-יוחן בעיניו ריעהו.
כא,יא  בענוש-לץ, יחכם-פתי;    ובהשכיל לחכם, ייקח-דעת.
כא,יב  משכיל צדיק, לבית רשע;    מסלף רשעים לרע.
כא,יג  אוטם אוזנו, מזעקת-דל--    גם-הוא יקרא, ולא ייענה.
כא,יד  מתן בסתר, יכפה-אף;    ושוחד בחיק, חמה עזה.
כא,טו  שמחה לצדיק, עשות משפט;    ומחיתה, לפועלי אוון.
כא,טז  אדם--תועה, מדרך השכל:    בקהל רפאים ינוח.
כא,יז  איש מחסור, אוהב שמחה;    אוהב יין-ושמן, לא יעשיר.
כא,יח  כופר לצדיק רשע;    ותחת ישרים בוגד.
כא,יט  טוב, שבת בארץ-מדבר--    מאשת מדיינים וכעס.
כא,כ  אוצר, נחמד ושמן--בנווה חכם;    וכסיל אדם יבלענו.
כא,כא  רודף, צדקה וחסד--    ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כא,כב  עיר גיבורים, עלה חכם;    ויורד, עוז מבטחה.
כא,כג  שומר פיו, ולשונו--    שומר מצרות נפשו.
כא,כד  זד יהיר, לץ שמו--    עושה, בעברת זדון.
כא,כה  תאוות עצל תמיתנו:    כי-מיאנו ידיו לעשות.
כא,כו  כל-היום, התאווה תאווה;    וצדיק ייתן, ולא יחשוך.
כא,כז  זבח רשעים, תועבה;    אף, כי-בזימה יביאנו.
כא,כח  עד-כזבים יאבד;    ואיש שומע, לנצח ידבר.
כא,כט  העז איש רשע בפניו;    וישר, הוא יבין דרכו.
כא,ל  אין חכמה, ואין תבונה--    ואין עצה, לנגד יהוה.

כא,לא  סוס--מוכן, ליום מלחמה;    וליהוה, התשועה.
כב,א  נבחר שם, מעושר רב:    מכסף ומזהב, חן טוב.
כב,ב  עשיר ורש נפגשו;    עושה כולם יהוה.
כב,ג  ערום, ראה רעה ונסתר;    ופתיים, עברו ונענשו.
כב,ד  עקב ענווה, יראת יהוה;    עושר וכבוד וחיים.
כב,ה  צינים פחים, בדרך עיקש;    שומר נפשו, ירחק מהם.
כב,ו  חנוך לנער, על-פי דרכו--    גם כי-יזקין, לא-יסור ממנה.
כב,ז  עשיר, ברשים ימשול;    ועבד לווה, לאיש מלווה.
כב,ח  זורע עוולה, יקצור-אוון;    ושבט עברתו יכלה.
כב,ט  טוב-עין, הוא יבורך:    כי-נתן מלחמו לדל.
כב,י  גרש לץ, וייצא מדון;    וישבות, דין וקלון.
כב,יא  אוהב טהור-לב--    חן שפתיו, ריעהו מלך.
כב,יב  עיני יהוה, נצרו דעת;    ויסלף, דברי בוגד.
כב,יג  אמר עצל, ארי בחוץ;    בתוך רחובות, אירצח.
כב,יד  שוחה עמוקה, פי זרות;    זעום יהוה, ייפול-שם.
כב,טו  איוולת, קשורה בלב-נער;    שבט מוסר, ירחיקנה ממנו.
כב,טז  עושק דל, להרבות לו--    נותן לעשיר, אך-למחסור.
כב,יז  הט אוזנך--ושמע, דברי חכמים;    וליבך, תשית לדעתי.
כב,יח  כי-נעים, כי-תשמרם בבטנך;    ייכונו יחדיו, על-שפתיך.
כב,יט  להיות ביהוה, מבטחך--    הודעתיך היום אף-אתה.
כב,כ  הלוא כתבתי לך, שלישים--    במועצות ודעת.
כב,כא  להודיעך--קושט, אמרי אמת;    להשיב אמרים אמת, לשולחיך.
כב,כב  אל-תגזול-דל, כי דל-הוא;    ואל-תדכא עני בשער.
כב,כג  כי-יהוה, יריב ריבם;    וקבע את-קובעיהם נפש.
כב,כד  אל-תתרע, את-בעל אף;    ואת-איש חמות, לא תבוא.
כב,כה  פן-תאלף אורחותיו;    ולקחת מוקש לנפשך.
כב,כו  אל-תהי בתוקעי-כף;    בעורבים, משאות.
כב,כז  אם-אין-לך לשלם--    למה ייקח משכבך, מתחתיך.
כב,כח  אל-תסג, גבול עולם--    אשר עשו אבותיך.
כב,כט  חזית איש, מהיר במלאכתו--    לפני-מלכים יתייצב;
בל-יתייצב,    לפני חשוכים.

כג,א  כי-תשב, ללחום את-מושל--    בין תבין, את-אשר לפניך.
כג,ב  ושמת שכין בלועך--    אם-בעל נפש אתה.
כג,ג  אל-תתאו, למטעמותיו;    והוא, לחם כזבים.
כג,ד  אל-תיגע להעשיר;    מבינתך חדל.
כג,ה  התעיף עיניך בו,    ואיננו:
כי עשה יעשה-לו כנפיים;    כנשר, יעוף השמיים.

כג,ו  אל-תלחם--את-לחם, רע עין;    ואל-תתאו, למטעמותיו.
כג,ז  כי, כמו שער בנפשו--    כן-הוא:
אכול ושתה, יאמר לך;    וליבו, בל-עימך.
כג,ח  פיתך-אכלת תקיאנה;    ושיחת, דבריך הנעימים.
כג,ט  באוזני כסיל, אל-תדבר:    כי-יבוז, לשכל מיליך.
כג,י  אל-תסג, גבול עולם;    ובשדי יתומים, אל-תבוא.
כג,יא  כי-גואלם חזק;    הוא-יריב את-ריבם איתך.
כג,יב  הביאה למוסר ליבך;    ואוזנך, לאמרי-דעת.
כג,יג  אל-תמנע מנער מוסר:    כי-תכנו בשבט, לא ימות.
כג,יד  אתה, בשבט תכנו;    ונפשו, משאול תציל.
כג,טו  בני, אם-חכם ליבך--    ישמח ליבי גם-אני.
כג,טז  ותעלוזנה כליותיי--    בדבר שפתיך, מישרים.
כג,יז  אל-יקנא ליבך, בחטאים:    כי אם-ביראת-יהוה, כל-היום.
כג,יח  כי, אם-יש אחרית;    ותקוותך, לא תיכרת.
כג,יט  שמע-אתה בני וחכם;    ואשר בדרך ליבך.
כג,כ  אל-תהי בסובאי-יין--    בזוללי בשר למו.
כג,כא  כי-סובא וזולל, ייוורש;    וקרעים, תלביש נומה.
כג,כב  שמע לאביך, זה ילדך;    ואל-תבוז, כי-זקנה אימך.
כג,כג  אמת קנה, ואל-תמכור;    חכמה ומוסר ובינה.
כג,כד  גיל יגיל, אבי צדיק;    ויולד חכם, ישמח-בו.
כג,כה  ישמח-אביך ואימך;    ותגל, יולדתך.
כג,כו  תנה-בני ליבך לי;    ועיניך, דרכיי תיצורנה.
כג,כז  כי-שוחה עמוקה זונה;    ובאר צרה, נוכרייה.
כג,כח  אף-היא, כחתף תארוב;    ובוגדים, באדם תוסיף.
כג,כט  למי אוי למי אבוי, למי מדיינים למי שיח--    למי, פצעים חינם;
למי,    חכלילות עיניים.
כג,ל  למאחרים על-היין--    לבאים, לחקור ממסך.
כג,לא  אל-תרא יין, כי יתאדם:    כי-ייתן בכוס עינו; יתהלך, במישרים.
כג,לב  אחריתו, כנחש יישך;    וכצפעוני יפריש.
כג,לג  עיניך, יראו זרות;    וליבך, ידבר תהפוכות.
כג,לד  והיית, כשוכב בלב-ים;    וכשוכב, בראש חיבל.
כג,לה  הכוני בל-חליתי--    הלמוני, בל-ידעתי:
מתיי אקיץ;    אוסיף, אבקשנו עוד.
כד,א  אל-תקנא, באנשי רעה;    ואל-תתאו, להיות איתם.
כד,ב  כי-שוד, יהגה ליבם;    ועמל, שפתיהם תדברנה.
כד,ג  בחכמה, ייבנה בית;    ובתבונה, יתכונן.
כד,ד  ובדעת, חדרים יימלאו--    כל-הון יקר ונעים.
כד,ה  גבר-חכם בעוז;    ואיש-דעת, מאמץ-כוח.
כד,ו  כי בתחבולות, תעשה-לך מלחמה;    ותשועה, ברוב יועץ.
כד,ז  ראמות לאוויל חכמות;    בשער, לא יפתח-פיהו.
כד,ח  מחשב להרע--    לו, בעל-מזימות יקראו.
כד,ט  זימת איוולת חטאת;    ותועבת לאדם לץ.
כד,י  התרפית, ביום צרה--    צר כוחך.
כד,יא  הצל, לקוחים למוות;    ומטים להרג, אם-תחשוך.
כד,יב  כי-תאמר--    הן, לא-ידענו-זה:
הלוא-תוכן ליבות, הוא-יבין, ונוצר נפשך, הוא יידע;    והשיב לאדם כפועלו.
כד,יג  אכול-בני דבש כי-טוב;    ונופת מתוק, על-חיכך.
כד,יד  כן, דעה חכמה--לנפשך:    אם-מצאת, ויש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.

כד,טו  אל-תארוב רשע, לנווה צדיק;    אל-תשדד רבצו.
כד,טז  כי שבע, ייפול צדיק וקם;    ורשעים, ייכשלו ברעה.
כד,יז  בנפול אויבך, אל-תשמח;    וביכשלו, אל-יגל ליבך.
כד,יח  פן-יראה יהוה, ורע בעיניו;    והשיב מעליו אפו.

כד,יט  אל-תתחר במרעים;    אל-תקנא, ברשעים.
כד,כ  כי, לא-תהיה אחרית לרע;    נר רשעים ידעך.
כד,כא  ירא-את-יהוה בני ומלך;    עם-שונים, אל-תתערב.
כד,כב  כי-פתאום, יקום אידם;    ופיד שניהם, מי יודע.

כד,כג  גם-אלה לחכמים:    הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד,כד  אומר, לרשע--צדיק אתה:    ייקבוהו עמים; יזעמוהו לאומים.
כד,כה  ולמוכיחים ינעם;    ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כד,כו  שפתיים יישק;    משיב, דברים נכוחים.
כד,כז  הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך;    אחר, ובנית ביתך.

כד,כח  אל-תהי עד-חינם בריעך;    והפיתית, בשפתיך.
כד,כט  אל-תאמר--כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו;    אשיב לאיש כפועלו.

כד,ל  על-שדה איש-עצל עברתי;    ועל-כרם, אדם חסר-לב.
כד,לא  והנה עלה כולו, קימשונים--כוסו פניו חרולים;    וגדר אבניו נהרסה.
כד,לב  ואחזה אנוכי, אשית ליבי;    ראיתי, לקחתי מוסר.
כד,לג  מעט שינות, מעט תנומות;    מעט, חיבוק ידיים לשכב.
כד,לד  ובא-מתהלך רישך;    ומחסוריך, כאיש מגן.

כה,א  גם-אלה, משלי שלמה--    אשר העתיקו, אנשי חזקייה מלך-יהודה.
כה,ב  כבוד אלוהים, הסתר דבר;    וכבוד מלכים, חקור דבר.
כה,ג  שמיים לרום, וארץ לעומק;    ולב מלכים, אין חקר.
כה,ד  הגה סיגים מכסף;    וייצא לצורף כלי.
כה,ה  הגה רשע, לפני-מלך;    וייכון בצדק כיסאו.
כה,ו  אל-תתהדר לפני-מלך;    ובמקום גדולים, אל-תעמוד.
כה,ז  כי טוב אמור-לך, עלה-הנה:    מהשפילך, לפני נדיב--אשר ראו עיניך.
כה,ח  אל-תצא לריב, מהר:    פן מה-תעשה, באחריתה--בהכלים אותך ריעך.
כה,ט  ריבך, ריב את-ריעך;    וסוד אחר אל-תגל.
כה,י  פן-יחסדך שומע;    ודיבתך, לא תשוב.
כה,יא  תפוחי זהב, במשכייות כסף--    דבר, דבור על-אופניו.
כה,יב  נזם זהב, וחלי-כתם--    מוכיח חכם, על-אוזן שומעת.
כה,יג  כצינת שלג, ביום קציר--ציר נאמן, לשולחיו;    ונפש אדוניו ישיב.

כה,יד  נשיאים ורוח, וגשם אין--    איש מתהלל, במתת-שקר.
כה,טו  באורך אפיים, יפותה קצין;    ולשון רכה, תשבור-גרם.
כה,טז  דבש מצאת, אכול דייך:    פן-תשבענו, והקאתו.
כה,יז  הוקר רגלך, מבית ריעך:    פן-ישבעך, ושנאך.
כה,יח  מפיץ וחרב, וחץ שנון--    איש עונה בריעהו, עד שקר.
כה,יט  שן רועה, ורגל מועדת--    מבטח בוגד, ביום צרה.
כה,כ  מעדה-בגד, ביום קרה--חומץ על-נתר;    ושר בשירים, על לב-רע.

כה,כא  אם-רעב שונאך, האכילהו לחם;    ואם-צמא, השקהו מים.
כה,כב  כי גחלים--אתה, חותה על-ראשו;    ויהוה, ישלם-לך.
כה,כג  רוח צפון, תחולל גשם;    ופנים נזעמים, לשון סתר.
כה,כד  טוב, שבת על-פינת-גג--    מאשת מדיינים, ובית חבר.
כה,כה  מים קרים, על-נפש עייפה;    ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כה,כו  מעיין נרפש, ומקור מושחת--    צדיק, מט לפני-רשע.
כה,כז  אכול דבש הרבות לא-טוב;    וחקר כבודם כבוד.
כה,כח  עיר פרוצה, אין חומה--    איש, אשר אין מעצר לרוחו.
כו,א  כשלג, בקיץ--וכמטר בקציר:    כן לא-נאוה לכסיל כבוד.
כו,ב  כציפור לנוד, כדרור לעוף--    כן קללת חינם, לו תבוא.
כו,ג  שוט לסוס, מתג לחמור;    ושבט, לגו כסילים.
כו,ד  אל-תען כסיל, כאיוולתו:    פן-תשווה-לו גם-אתה.
כו,ה  ענה כסיל, כאיוולתו:    פן-יהיה חכם בעיניו.
כו,ו  מקצה רגליים, חמס שותה--    שולח דברים ביד-כסיל.
כו,ז  דליו שוקיים, מפיסח;    ומשל, בפי כסילים.
כו,ח  כצרור אבן, במרגמה--    כן-נותן לכסיל כבוד.
כו,ט  חוח, עלה ביד-שיכור;    ומשל, בפי כסילים.
כו,י  רב מחולל-כול;    ושוכר כסיל, ושוכר עוברים.
כו,יא  ככלב, שב על-קאו--    כסיל, שונה באיוולתו.
כו,יב  ראית--איש, חכם בעיניו:    תקווה לכסיל ממנו.
כו,יג  אמר עצל, שחל בדרך;    ארי, בין הרחובות.
כו,יד  הדלת, תיסוב על-צירה;    ועצל, על-מיטתו.
כו,טו  טמן עצל ידו, בצלחת;    נלאה, להשיבה אל-פיו.
כו,טז  חכם עצל בעיניו--    משבעה, משיבי טעם.
כו,יז  מחזיק באוזני-כלב--    עובר מתעבר, על-ריב לא-לו.
כו,יח  כמתלהלה, היורה זיקים--    חיצים ומוות.
כו,יט  כן-איש, רימה את-ריעהו;    ואמר, הלוא-משחק אני.
כו,כ  באפס עצים, תכבה-אש;    ובאין נרגן, ישתוק מדון.
כו,כא  פחם לגחלים, ועצים לאש;    ואיש מדיינים, לחרחר-ריב.

כו,כב  דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי-בטן.
כו,כג  כסף סיגים, מצופה על-חרש--    שפתיים דולקים ולב-רע.
כו,כד  בשפתיו, יינכר שונא;    ובקרבו, ישית מרמה.
כו,כה  כי-יחנן קולו, אל-תאמן-בו:    כי שבע תועבות בליבו.
כו,כו  תיכסה שנאה, במשאון;    תיגלה רעתו בקהל.
כו,כז  כורה-שחת, בה ייפול;    וגולל אבן, אליו תשוב.
כו,כח  לשון-שקר, ישנא דכיו;    ופה חלק, יעשה מדחה.
כז,א  אל-תתהלל, ביום מחר:    כי לא-תדע, מה-ילד יום.
כז,ב  יהללך זר ולא-פיך;    נוכרי, ואל-שפתיך.
כז,ג  כובד-אבן, ונטל החול;    וכעס אוויל, כבד משניהם.
כז,ד  אכזרייות חמה, ושטף אף;    ומי יעמוד, לפני קנאה.
כז,ה  טובה, תוכחת מגולה--    מאהבה מסותרת.
כז,ו  נאמנים, פצעי אוהב;    ונעתרות, נשיקות שונא.
כז,ז  נפש שבעה, תבוס נופת;    ונפש רעבה, כל-מר מתוק.
כז,ח  כציפור, נודדת מן-קינה--    כן-איש, נודד ממקומו.
כז,ט  שמן וקטורת, ישמח-לב;    ומתק ריעהו, מעצת-נפש.
כז,י  ריעך וריע אביך, אל-תעזוב--    ובית אחיך, אל-תבוא ביום אידך;
טוב שכן קרוב,    מאח רחוק.
כז,יא  חכם בני, ושמח ליבי;    ואשיבה חורפי דבר.
כז,יב  ערום, ראה רעה נסתר;    פתיים, עברו נענשו.
כז,יג  קח-בגדו, כי-ערב זר;    ובעד נוכרייה חבלהו.
כז,יד  מברך ריעהו, בקול גדול--בבוקר השכם:    קללה, תיחשב לו.
כז,טו  דלף טורד, ביום סגריר;    ואשת מדיינים, נשתווה.
כז,טז  צופניה צפן-רוח;    ושמן ימינו יקרא.
כז,יז  ברזל בברזל יחד;    ואיש, יחד פני-ריעהו.
כז,יח  נוצר תאנה, יאכל פרייה;    ושומר אדוניו יכובד.
כז,יט  כמים, הפנים לפנים--    כן לב-האדם, לאדם.
כז,כ  שאול ואבדו, לא תשבענה;    ועיני האדם, לא תשבענה.
כז,כא  מצרף לכסף, וכור לזהב;    ואיש, לפי מהללו.
כז,כב  אם תכתוש-את-האוויל, במכתש בתוך הריפות--    בעלי:
לא-תסור מעליו,    איוולתו.
כז,כג  ידוע תדע, פני צאנך;    שית ליבך, לעדרים.
כז,כד  כי לא לעולם חוסן;    ואם-נזר, לדור ודור.
כז,כה  גלה חציר, ונראה-דשא;    ונאספו, עישבות הרים.
כז,כו  כבשים ללבושך;    ומחיר שדה, עתודים.
כז,כז  ודי, חלב עזים--ללחמך, ללחם ביתך;    וחיים, לנערותיך.
כח,א  נסו ואין-רודף רשע;    וצדיקים, ככפיר יבטח.
כח,ב  בפשע ארץ, רבים שריה;    ובאדם מבין יודע, כן יאריך.
כח,ג  גבר-רש, ועושק דלים--    מטר סוחף, ואין לחם.
כח,ד  עוזבי תורה, יהללו רשע;    ושומרי תורה, יתגרו בם.
כח,ה  אנשי-רע, לא-יבינו משפט;    ומבקשי יהוה, יבינו כול.
כח,ו  טוב-רש, הולך בתומו--    מעיקש דרכיים, והוא עשיר.
כח,ז  נוצר תורה, בן מבין;    ורועה זוללים, יכלים אביו.
כח,ח  מרבה הונו, בנשך ותרבית--    לחונן דלים יקבצנו.
כח,ט  מסיר אוזנו, משמוע תורה--    גם תפילתו, תועבה.
כח,י  משגה ישרים, בדרך רע--בשחותו הוא-ייפול;    ותמימים, ינחלו-טוב.

כח,יא  חכם בעיניו, איש עשיר;    ודל מבין יחקרנו.
כח,יב  בעלוץ צדיקים, רבה תפארת;    ובקום רשעים, יחופש אדם.
כח,יג  מכסה פשעיו, לא יצליח;    ומודה ועוזב ירוחם.
כח,יד  אשרי אדם, מפחד תמיד;    ומקשה ליבו, ייפול ברעה.
כח,טו  ארי-נוהם, ודוב שוקק--    מושל רשע, על עם-דל.
כח,טז  נגיד--חסר תבונות, ורב מעשקות;    שונא בצע, יאריך ימים.

כח,יז  אדם, עשוק בדם-נפש--    עד-בור ינוס, אל-יתמכו-בו.
כח,יח  הולך תמים, ייוושע;    ונעקש דרכיים, ייפול באחת.
כח,יט  עובד אדמתו, ישבע-לחם;    ומרדף ריקים, ישבע-ריש.
כח,כ  איש אמונות, רב-ברכות;    ואץ להעשיר, לא יינקה.
כח,כא  הכר-פנים לא-טוב;    ועל-פת-לחם, יפשע-גבר.
כח,כב  נבהל להון--איש, רע עין;    ולא-יידע, כי-חסר יבואנו.
כח,כג  מוכיח אדם אחריי, חן ימצא--    ממחליק לשון.
כח,כד  גוזל, אביו ואימו--ואומר אין-פשע:    חבר הוא, לאיש משחית.
כח,כה  רחב-נפש, יגרה מדון;    ובוטח על-יהוה ידושן.
כח,כו  בוטח בליבו, הוא כסיל;    והולך בחכמה, הוא יימלט.
כח,כז  נותן לרש, אין מחסור;    ומעלים עיניו, רב-מארות.
כח,כח  בקום רשעים, ייסתר אדם;    ובאובדם, ירבו צדיקים.
כט,א  איש תוכחות, מקשה-עורף--    פתע יישבר, ואין מרפא.
כט,ב  ברבות צדיקים, ישמח העם;    ובמשול רשע, ייאנח עם.
כט,ג  איש-אוהב חכמה, ישמח אביו;    ורועה זונות, יאבד-הון.
כט,ד  מלך--במשפט, יעמיד ארץ;    ואיש תרומות יהרסנה.
כט,ה  גבר, מחליק על-ריעהו;    רשת, פורש על-פעמיו.
כט,ו  בפשע איש רע מוקש;    וצדיק, ירון ושמח.
כט,ז  יודע צדיק, דין דלים;    רשע, לא-יבין דעת.
כט,ח  אנשי לצון, יפיחו קריה;    וחכמים, ישיבו אף.
כט,ט  איש-חכם--נשפט, את-איש אוויל:    ורגז ושחק, ואין נחת.
כט,י  אנשי דמים, ישנאו-תם;    וישרים, יבקשו נפשו.
כט,יא  כל-רוחו, יוציא כסיל;    וחכם, באחור ישבחנה.
כט,יב  מושל, מקשיב על-דבר-שקר--    כל-משרתיו רשעים.
כט,יג  רש ואיש תככים נפגשו--    מאיר עיני שניהם יהוה.
כט,יד  מלך שופט באמת דלים--    כיסאו, לעד ייכון.
כט,טו  שבט ותוכחת, ייתן חכמה;    ונער משולח, מביש אימו.
כט,טז  ברבות רשעים, ירבה-פשע;    וצדיקים, במפלתם יראו.
כט,יז  יסר בנך, ויניחך;    וייתן מעדנים לנפשך.

כט,יח  באין חזון, ייפרע עם;    ושומר תורה אשריהו.
כט,יט  בדברים, לא-ייווסר עבד:    כי-יבין, ואין מענה.
כט,כ  חזית--איש, אץ בדבריו:    תקווה לכסיל ממנו.
כט,כא  מפנק מנוער עבדו;    ואחריתו, יהיה מנון.
כט,כב  איש-אף, יגרה מדון;    ובעל חמה רב-פשע.
כט,כג  גאוות אדם, תשפילנו;    ושפל-רוח, יתמוך כבוד.
כט,כד  חולק עם-גנב, שונא נפשו;    אלה ישמע, ולא יגיד.
כט,כה  חרדת אדם, ייתן מוקש;    ובוטח ביהוה ישוגב.
כט,כו  רבים, מבקשים פני-מושל;    ומיהוה, משפט-איש.
כט,כז  תועבת צדיקים, איש עוול;    ותועבת רשע ישר-דרך.

ל,א  דברי, אגור בן-יקה--המשא:    נאום הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואוכל.
ל,ב  כי בער אנוכי מאיש;    ולא-בינת אדם לי.
ל,ג  ולא-למדתי חכמה;    ודעת קדושים אדע.
ל,ד  מי עלה-שמיים    ויירד,
מי אסף-רוח בחופניו    מי צרר-מים בשמלה--
מי,    הקים כל-אפסי-ארץ:
מה-שמו ומה-שם-בנו,    כי תדע.
ל,ה  כל-אמרת אלוה צרופה;    מגן הוא, לחוסים בו.
ל,ו  אל-תוסף על-דבריו:    פן-יוכיח בך ונכזבת.

ל,ז  שתיים, שאלתי מאיתך;    אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ל,ח  שוא ודבר-כזב, הרחק ממני--    ריש ועושר, אל-תיתן-לי;
הטריפני,    לחם חוקי.
ל,ט  פן אשבע, וכיחשתי--    ואמרתי, מי יהוה:
ופן-איוורש וגנבתי;    ותפשתי, שם אלוהיי.

ל,י  אל-תלשן עבד, אל-אדוניו:    פן-יקללך ואשמת.
ל,יא  דור, אביו יקלל;    ואת-אימו, לא יברך.
ל,יב  דור, טהור בעיניו;    ומצואתו, לא רוחץ.
ל,יג  דור, מה-רמו עיניו;    ועפעפיו, יינשאו.
ל,יד  דור, חרבות שיניו--    ומאכלות מתלעותיו:
לאכול עניים מארץ;    ואביונים, מאדם.
ל,טו  לעלוקה, שתי בנות--    הב הב:
שלוש הנה, לא תשבענה;    ארבע, לא-אמרו הון.
ל,טז  שאול, ועוצר-רחם:    ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
ל,יז  עין, תלעג לאב--    ותבוז ליקהת-אם:
ייקרוה, עורבי-נחל;    ויאכלוה בני-נשר.

ל,יח  שלושה המה, נפלאו ממני;    וארבעה, לא ידעתים.
ל,יט  דרך הנשר, בשמיים--    דרך נחש, עלי-צור;
דרך-אונייה בלב-ים--    ודרך גבר בעלמה.
ל,כ  כן, דרך אישה--    מנאפת:
אכלה, ומחתה פיה;    ואמרה, לא-פעלתי אוון.

ל,כא  תחת שלוש, רגזה ארץ;    ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
ל,כב  תחת-עבד, כי ימלוך;    ונבל, כי ישבע-לחם.
ל,כג  תחת שנואה, כי תיבעל;    ושפחה, כי תירש גברתה.

ל,כד  ארבעה הם, קטני-ארץ;    והמה, חכמים מחוכמים.
ל,כה  הנמלים, עם לא-עז;    ויכינו בקיץ לחמם.
ל,כו  שפנים, עם לא-עצום;    וישימו בסלע ביתם.
ל,כז  מלך, אין לארבה;    וייצא חוצץ כולו.
ל,כח  שממית, בידיים תתפש;    והיא, בהיכלי מלך.

ל,כט  שלושה המה, מיטיבי צעד;    וארבעה, מיטיבי לכת.
ל,ל  ליש, גיבור בבהמה;    ולא-ישוב, מפני-כול.
ל,לא  זרזיר מותניים או-תיש;    ומלך, אלקום עימו.
ל,לב  אם-נבלת בהתנשא;    ואם-זמות, יד לפה.
ל,לג  כי מיץ חלב, יוציא חמאה--    ומיץ-אף, יוציא דם;
ומיץ אפיים,    יוציא ריב.

לא,א  דברי, למואל מלך--    משא, אשר-ייסרתו אימו.
לא,ב  מה-ברי, ומה-בר-בטני;    ומה, בר-נדריי.
לא,ג  אל-תיתן לנשים חילך;    ודרכיך, למחות מלכין.
לא,ד  אל למלכים, למואל--אל למלכים שתה-יין;    ולרוזנים, אי שיכר.
לא,ה  פן-ישתה, וישכח מחוקק;    וישנה, דין כל-בני-עוני.
לא,ו  תנו-שיכר לאובד;    ויין, למרי נפש.
לא,ז  ישתה, וישכח רישו;    ועמלו, לא יזכור-עוד.

לא,ח  פתח-פיך לאילם;    אל-דין, כל-בני חלוף.
לא,ט  פתח-פיך שפוט-צדק;    ודין, עני ואביון.

לא,י  אשת-חיל, מי ימצא;    ורחוק מפנינים מכרה.
לא,יא  בטח בה, לב בעלה;    ושלל, לא יחסר.
לא,יב  גמלתהו טוב ולא-רע--    כול, ימי חייה.
לא,יג  דרשה, צמר ופשתים;    ותעש, בחפץ כפיה.
לא,יד  הייתה, כאונייות סוחר;    ממרחק, תביא לחמה.
לא,טו  ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה;    וחוק, לנערותיה.
לא,טז  זממה שדה, ותיקחהו;    מפרי כפיה, נטעה כרם.
לא,יז  חגרה בעוז מותניה;    ותאמץ, זרועותיה.
לא,יח  טעמה, כי-טוב סחרה;    לא-יכבה בלילה נרה.
לא,יט  ידיה, שילחה בכישור;    וכפיה, תמכו פלך.
לא,כ  כפה, פרשה לעני;    וידיה, שילחה לאביון.
לא,כא  לא-תירא לביתה משלג:    כי כל-ביתה, לבוש שנים.
לא,כב  מרבדים עשתה-לה;    שש וארגמן לבושה.
לא,כג  נודע בשערים בעלה;    בשבתו, עם-זקני-ארץ.
לא,כד  סדין עשתה, ותמכור;    וחגור, נתנה לכנעני.
לא,כה  עוז-והדר לבושה;    ותשחק, ליום אחרון.
לא,כו  פיה, פתחה בחכמה;    ותורת חסד, על-לשונה.
לא,כז  צופייה, הליכות ביתה;    ולחם עצלות, לא תאכל.
לא,כח  קמו בניה, ויאשרוה;    בעלה, ויהללה.
לא,כט  רבות בנות, עשו חיל;    ואת, עלית על-כולנה.
לא,ל  שקר החן, והבל היופי:    אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא,לא  תנו-לה, מפרי ידיה;    ויהללוה בשערים מעשיה.  {ש}