א,א ויהי, בימי שפוט השופטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב--הוא ואשתו, ושני בניו. א,ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נועמי ושם שני-בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבואו שדה-מואב, ויהיו-שם. א,ג וימת אלימלך, איש נועמי; ותישאר היא, ושני בניה. א,ד וישאו להם, נשים מואבייות--שם האחת עורפה, ושם השנית רות; ויישבו שם, כעשר שנים. א,ה וימותו גם-שניהם, מחלון וכליון; ותישאר, האישה, משני ילדיה, ומאישה. א,ו ותקם היא וכלותיה, ותשב משדה מואב: כי שמעה, בשדה מואב--כי-פקד יהוה את-עמו, לתת להם לחם. א,ז ותצא, מן-המקום אשר הייתה-שמה, ושתי כלותיה, עימה; ותלכנה בדרך, לשוב אל-ארץ יהודה. א,ח ותאמר נועמי, לשתי כלותיה, לכנה שובנה, אישה לבית אימה; יעש יהוה עימכם חסד, כאשר עשיתם עם-המתים ועימדי. א,ט ייתן יהוה, לכם, ומצאנה מנוחה, אישה בית אישה; ותישק להן, ותישאנה קולן ותבכינה. א,י ותאמרנה-לה: כי-איתך נשוב, לעמך. א,יא ותאמר נועמי שובנה בנותיי, למה תלכנה עימי: העוד-לי בנים במעיי, והיו לכם לאנשים. א,יב שובנה בנותיי לכנה, כי זקנתי מהיות לאיש: כי אמרתי, יש-לי תקווה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים. א,יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תיעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנותיי, כי-מר-לי מאוד מכם--כי-יצאה בי, יד-יהוה. א,יד ותישאנה קולן, ותבכינה עוד; ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה. א,טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל-עמה, ואל-אלוהיה; שובי, אחרי יבמתך. א,טז ותאמר רות אל-תפגעי-בי, לעוזבך לשוב מאחרייך: כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי. א,יז באשר תמותי אמות, ושם איקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המוות, יפריד ביני ובינך. א,יח ותרא, כי-מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה. א,יט ותלכנה שתיהם, עד-בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותיהום כל-העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נועמי. א,כ ותאמר אליהן, אל-תקראנה לי נועמי: קראנה לי מרה, כי-המר שדיי לי מאוד. א,כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נועמי, ויהוה ענה בי, ושדיי הרע לי. א,כב ותשב נועמי, ורות המואבייה כלתה עימה, השבה, משדה מואב; והמה, באו בית לחם, בתחילת, קציר שעורים. ב,א ולנועמי מודע לאישה, איש גיבור חיל--ממשפחת, אלימלך: ושמו, בועז. ב,ב ותאמר רות המואבייה אל-נועמי, אלכה-נא השדה ואלקוטה בשיבולים--אחר, אשר אמצא-חן בעיניו; ותאמר לה, לכי בתי. ב,ג ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקוצרים; וייקר מקרהא--חלקת השדה לבועז, אשר ממשפחת אלימלך. ב,ד והנה-בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, יהוה עימכם; ויאמרו לו, יברכך יהוה. ב,ה ויאמר בועז לנערו, הניצב על-הקוצרים: למי, הנערה הזאת. ב,ו ויען, הנער הניצב על-הקוצרים--ויאמר: נערה מואבייה היא, השבה עם-נועמי משדה מואב. ב,ז ותאמר, אלקוטה-נא ואספתי בעומרים, אחרי, הקוצרים; ותבוא ותעמוד, מאז הבוקר ועד-עתה--זה שבתה הבית, מעט. ב,ח ויאמר בועז אל-רות הלוא שמעת בתי, אל-תלכי ללקוט בשדה אחר, וגם לא תעבורי, מזה; וכה תדבקין, עם-נערותיי. ב,ט עינייך בשדה אשר-יקצורון, והלכת אחריהן--הלוא ציוויתי את-הנערים, לבלתי נוגעך; וצמית, והלכת אל-הכלים, ושתית, מאשר ישאבון הנערים. ב,י ותיפול, על-פניה, ותשתחו, ארצה; ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני--ואנוכי, נוכרייה. ב,יא ויען בועז, ויאמר לה--הוגד הוגד לי כול אשר-עשית את-חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואימך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל-עם אשר לא-ידעת תמול שלשום. ב,יב ישלם יהוה, פועלך; ותהי משכורתך שלמה, מעם יהוה אלוהי ישראל, אשר-באת, לחסות תחת-כנפיו. ב,יג ותאמר אמצא-חן בעיניך אדוני, כי ניחמתני, וכי דיברת, על-לב שפחתך; ואנוכי לא אהיה, כאחת שפחותיך. ב,יד ויאמר לה בועז לעת האוכל, גושי הלום ואכלת מן-הלחם, וטבלת פיתך, בחומץ; ותשב, מצד הקוצרים, ויצבוט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר. ב,טו ותקם, ללקט; ויצו בועז את-נעריו לאמור, גם בין העומרים תלקט--ולא תכלימוה. ב,טז וגם שול-תשולו לה, מן-הצבתים; ועזבתם וליקטה, ולא תגערו-בה. ב,יז ותלקט בשדה, עד-הערב; ותחבוט את אשר-ליקטה, ויהי כאיפה שעורים. ב,יח ותישא ותבוא העיר, ותרא חמותה את אשר-ליקטה; ותוצא, ותיתן-לה, את אשר-הותירה, משובעה. ב,יט ותאמר לה חמותה איפה ליקטת היום, ואנה עשית--יהי מכירך, ברוך; ותגד לחמותה, את אשר-עשתה עימו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. ב,כ ותאמר נועמי לכלתה, ברוך הוא ליהוה, אשר לא-עזב חסדו, את-החיים ואת-המתים; ותאמר לה נועמי, קרוב לנו האיש--מגואלינו, הוא. ב,כא ותאמר, רות המואבייה: גם כי-אמר אליי, עם-הנערים אשר-לי תדבקין, עד אם-כילו, את כל-הקציר אשר-לי. ב,כב ותאמר נועמי, אל-רות כלתה: טוב בתי, כי תצאי עם-נערותיו, ולא יפגעו-בך, בשדה אחר. ב,כג ותדבק בנערות בועז, ללקט--עד-כלות קציר-השעורים, וקציר החיטים; ותשב, את-חמותה. ג,א ותאמר לה, נועמי חמותה: בתי, הלוא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך. ג,ב ועתה, הלוא בועז מודעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זורה את-גורן השעורים--הלילה. ג,ג ורחצת וסכת, ושמת שמלותייך עלייך--וירדת הגורן; אל-תיוודעי לאיש, עד כלותו לאכול ולשתות. ג,ד ויהי בשוכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגילית מרגלותיו, ושכבת; והוא יגיד לך, את אשר תעשין. ג,ה ותאמר, אליה: כול אשר-תאמרי אליי, אעשה. ג,ו ותרד, הגורן; ותעש, ככול אשר-ציוותה חמותה. ג,ז ויאכל בועז וישת, וייטב ליבו, ויבוא, לשכב בקצה הערימה; ותבוא בלט, ותגל מרגלותיו ותשכב. ג,ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש ויילפת; והנה אישה, שוכבת מרגלותיו. ג,ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפיך על-אמתך, כי גואל אתה. ג,י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון: לבלתי-לכת, אחרי הבחורים--אם-דל, ואם-עשיר. ג,יא ועתה, בתי אל-תיראי, כול אשר-תאמרי, אעשה-לך: כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את. ג,יב ועתה כי אומנם, כי גואל אנוכי; וגם יש גואל, קרוב ממני. ג,יג ליני הלילה, והיה בבוקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבוקר. ג,יד ותשכב מרגלותיו, עד-הבוקר, ותקם, בטרם יכיר איש את-ריעהו; ויאמר, אל-ייוודע, כי-באה האישה, הגורן. ג,טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עלייך ואחוזי-בה--ותאחז בה; וימד שש-שעורים וישת עליה, ויבוא העיר. ג,טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה--את כל-אשר עשה-לה, האיש. ג,יז ותאמר, שש-השעורים האלה נתן לי: כי אמר אליי, אל-תבואי ריקם אל-חמותך. ג,יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך ייפול דבר: כי לא ישקוט האיש, כי-אם-כילה הדבר היום. ד,א ובועז עלה השער, ויישב שם, והנה הגואל עובר אשר דיבר-בועז, ויאמר סורה שבה-פה פלוני אלמוני; ויסר, ויישב. ד,ב וייקח עשרה אנשים, מזקני העיר--ויאמר שבו-פה; ויישבו. ד,ג ויאמר, לגואל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך: מכרה נועמי, השבה משדה מואב. ד,ד ואני אמרתי אגלה אוזנך לאמור, קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי--אם-תגאל גאל, ואם-לא יגאל הגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך; ויאמר, אנוכי אגאל. ד,ה ויאמר בועז, ביום-קנותך השדה מיד נועמי; ומאת רות המואבייה אשת-המת, קנית--להקים שם-המת, על-נחלתו. ד,ו ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול-לי--פן-אשחית, את-נחלתי; גאל-לך אתה את-גאולתי, כי לא-אוכל לגאול. ד,ז וזאת לפנים בישראל על-הגאולה ועל-התמורה, לקיים כל-דבר, שלף איש נעלו, ונתן לריעהו; וזאת התעודה, בישראל. ד,ח ויאמר הגואל לבועז, קנה-לך; וישלוף, נעלו. ד,ט ויאמר בועז לזקנים וכל-העם, עדים אתם היום, כי קניתי את-כל-אשר לאלימלך, ואת כל-אשר לכליון ומחלון--מיד, נועמי. ד,י וגם את-רות המואבייה אשת מחלון קניתי לי לאישה, להקים שם-המת על-נחלתו, ולא-ייכרת שם-המת מעם אחיו, ומשער מקומו: עדים אתם, היום. ד,יא ויאמרו כל-העם אשר-בשער, והזקנים--עדים; ייתן יהוה את-האישה הבאה אל-ביתך, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את-בית ישראל, ועשה-חיל באפרתה, וקרא-שם בבית לחם. ד,יב ויהי ביתך כבית פרץ, אשר-ילדה תמר ליהודה--מן-הזרע, אשר ייתן יהוה לך, מן-הנערה, הזאת. ד,יג וייקח בועז את-רות ותהי-לו לאישה, ויבוא אליה; וייתן יהוה לה הריון, ותלד בן. ד,יד ותאמרנה הנשים, אל-נועמי, ברוך יהוה, אשר לא השבית לך גואל היום; וייקרא שמו, בישראל. ד,טו והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את-שיבתך: כי כלתך אשר-אהבתך, ילדתו, אשר-היא טובה לך, משבעה בנים. ד,טז ותיקח נועמי את-הילד ותשיתהו בחיקה, ותהי-לו לאומנת. ד,יז ותקראנה לו השכנות שם לאמור, יולד-בן לנועמי; ותקראנה שמו עובד, הוא אבי-ישי אבי דויד. {פ}
ד,יח ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את-חצרון. ד,יט וחצרון הוליד את-רם, ורם הוליד את-עמינדב. ד,כ ועמינדב הוליד את-נחשון, ונחשון הוליד את-שלמה. ד,כא ושלמון הוליד את-בועז, ובועז הוליד את-עובד. ד,כב ועובד הוליד את-ישי, וישי הוליד את-דויד. {ש}